אבני שיש חלק א לח

דין מורי הרב הגדול מהר"י טאיטצאק ז"ל וכן מצאתי לשונו הביאו הב"י בטור א"ה יע"ש ובשאלה מ"ג כתב האמת שכבר נהגו בתי דינין שבשאלוניקי להסמיך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי מהר"י טאיטצאק ז"ל עכ"ל הרב אמ"ח זלה"ה וכפי זה זכינו לדין בנד"ז שאף שלא נזכר שם עירו מאחר שנזכר שמו ושם אביו סגי, שוב ראיתי במוהר"מ אלשיך שאלה קי"ח שהאריך הרב ז"ל למעניתו ברוח מבינתו לישב שפיר שתי תשובות מוהריק"ו שנראה סותרות זו לזו ישב ג"כ לשונות הרמב"ם שנראים דקשיין אהדדי בטוב טעם ודעת והמורם מדברי קדשו הוא דדוקא במי שבא להעיד מה שראה הוא דמצריכינן הזכרת עירו משא"כ במי שמעיד מה ששמע מפי אחרים לא צריכין לאהדורי אחר שם עירו יע"ש מילתא בטעמא טעם מתוק מדבש ומינה בנד"ז שהעד מעיד על מה ששמע מפי אחרים ליכא קפידא אם לא אמר שם עירו והשתא נתחוורו והובררו כולהו ספיקי דאיכא לספוקי בסהדותא דהדין עלובתא ושריא האי איתתא למיהך להתנסבא לכל גבר דתצביין אם יסכימו רבני אלפין מארי חכמתא זהו מה שנלע"ד דעתא קלישתא ורחמין למבעי מן קדם מארי שמייא גלי עמיקתא ומסתרתא לינהר עיינין באורייתא קדישתא וליצלן מכל טעותא ושבשתא אמן כן יהי רצון החותם פה צפרו יע"א

הצעיר יהודה בלא"א משה אלבאז ס"ט

סימן כ"ד

שאלה לאה אל' ראובן נשאת לשמעון והתנו תנאים ביניהם ואחד מהתנאים הוא שאם מתה האשה בחיי בעלה יטלו יורשיה מה שהכניסה תחילה ויחלוקו עם הבעל בנכסיו זולת אם היה לה זרע ממנו וממנה אז יכנסו נכסיה עם נכסיו ויחלוקו הכל כפי המנהג והתקנה ונ"ה בקוש"ח וסמוך לפטירתה בכמו שני חדשים עמדה ונתנה לאחיה חלק שמיני בכל נכסיה הנמצאים לאחר מותה מתנה מעכשיו מתנת בריא מוחזקת ומקויימת ככל שטרי מתנות הנעשים באופן המועיל כפ"ה יורונו רבותינו יושבי כסאות למשפט אם המתנה קיימת והנשאר מנכסיה הוא שיתחלק בין יורשיה או המתנה בטלה ויורשיה הם הזוכים בכל ויבא שכמ"ה

ולדעתי דעת הדיוט אחר ההתבוננות נראה שמתנה זו בטלה היא מעיקרא ואין לאחיה שום זכות בה ויורשיה הם הזוכים בכל נכסיה וכמו שכן פסק הרב מהר"י אדרבי ז"ל בתשובה שאלה רצ"ג וזה מה ששייך לעניינינו כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל נ"ו שאין ביד האשה לשנות לתת לא לבעלה ולא לאחר ואם נתנה אין מתנתה כלום אלא הראוי לירש יירש והטעם משום שיראה מלשון התקנה שכוונו שלא תסוב הנחלה מקרובי האשה לבעל לכך תקנו שהחצי מהנחלה תשאר ביד יורשיה ועקרו הנחלה מהבעל הראוי לירש מן התורה ונתנוה ליורשיה אחרי מות האשה אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה כי זה אינו מוכח מלשון התקנה וכו' עד ואלו היה כח ביד האשה לתת לכל מי שתרצה לא הועילו כלום בתקנתם כי הבעל היה מפציר בה כל ימיו לתתם לו מאחרי מותה ומתוך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת היתה נשמעת לו יותר מלכל קרוביה וכו' כלל העולה שאין לאשה כח ליתן מאומה לשום אדם עכ"ל, והביאו הטור סי' קי"ח ופסקו מר"ן בשלחנו הטהור סי' זה ס"ח ואף שכתב מור"ם בהגה שאם היא בעצמה נותנת הנדוניא יכולה למחול לבעלה או להתנות ליתן לאחר כפי מה שתחפוץ וכו' יע"ש ובנ"ד האשה עצמה היא המכנסת נדונייא לבעלה וא"כ יכולה למחול ולתת לכל מי שתרצה אין מזה סתירה לדברינו שהרי כתב הרב ב"ש בסי' הנז' ס"ק ח' וז"ל ואיפשר אפילו היא נותנת הנדונייא משלה דאז יכולה למחול מה שתרצה מ"מ אם נכתב בתנאים אם תמות יחזור ליורשיה תו אינה יכולה למחול אם נעשה בקנין יע"ש ובנ"ד מפורש היטב בשטר התנאים שהתנו ביניהם האשה והבעל שאם תמות האשה בחיי בעלה בלי זרע ממנו וממנה שיטלו יורשיה מה שהכניסה תחילה ויחלוקו עם הבעל בנכסיו וכיון שכן בודאי שאין מתנתה מתנה וכחילוק הרב ב"ש כן חילק הרב מהר"י אדרבי ז"ל בתשובה הנז' הרי מצד התקנה בטלה המתנה ועוד הוכיח הרב הנז' מצד הדין שהמתנה בטלה מהא דתנן בכתובות פרק הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה ואוקימנא למתניתין בכותב לה בעודה ארוסה ולכך מועיל כדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה כלומר שעכשיו בשעה שמסתלק ממנה אינו ראוי ליורשה כירושת הבעל קודם נשואין אדם מתנה עליה שלא ירשנה אבל אחר שנשאה תנאו בטל ויירשנה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהלכות אישות נמצא שתנאי שכתב הירושלמי אלין דכתבין לנשיהון אי מתה בלי בני כל מאי דלא תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים לא משכחת לה אלא בכותב לה בעודה ארוסה ומאותה שעה נסתלק הבעל מחלק ירושתו ומאותה שעה מסרה האשה ליד בעלה הנכסים על תנאי שיזכו בהם יורשיה אחרי מותה נמצא שמאותה שעה זכו היורשים בנכסים ושוב אין כח ביד האשה לבטל תנאה הראשון ולתת הנכסים לאחר או למחול שכבר יצאו מרשותה ונכנסו ביד בעלה על תנאי זה שיזכו בנכסים יורשיה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל הלכות זכייה ומתנה פ"ד וז"ל המזכה לחבירו מתנה על ידי אחר כיון שהחזיק בה אחר כגון שמשך המטלטלין או הגיע שטר קרקע לידו או החזיק בקרקע זכה חבירו אעפ"י שלא הגיעה המתנה לידו ואין הנותן יכול לחזור בו עכ"ל והכא נמי כיון שבאו הנכסים ליד הבעל בתנאי שירשו יורשי האשה הנכסים שלה ויחלוקו עם הבעל בנכסיו ונתחייב הבעל על זה בקנין מאותה שעה זכו היורשים בנכסים ושוב אין כח ביד האשה לחזור בה ולבטל תנאה וכן ראיתי לראשונים זלה"ה שנשאלה שאלה כעין זה מלפניהם וז"ן בתו של ראובן היתה נשואה לשמעון וכשהיתה נוטה למות נתנה לראובן אביה סך מה יובן שסלקה ליורשיה בסך מאה אוקיות והשאר העולה לה כפי התקנה נתנה אותו במתנה לאביה יורינו רבינו מה דינו ובתשובתם הרמתה בטלו המתנה מכמה טעמי ובכלל טעמי הביטול אמרו שכפי הדין אין האשה נותנת שום מתנה בחיי בעלה וכו' וחתומים עליה הרבנים הגדולים כמוהה"ר חיים טולידאנו זלה"ה וכמוהה"ר דניאל טולידאנו זלה"ה והסכימו רבני פאס יע"א על תשובתם וז"ל דין אמת דנו החכמים ונדרשנו לחתום ולהסכים עמהם ולראיה ח"פ וחתומים הרבנים הגדולים כמוהה"ר סעדיא אבן דאנאן זלה"ה וכמוהה"ר יהודה עוזיאל זלה"ה והכי חזינא להרב הגדול כמוהה"ר יעב"ץ זלה"ה וז"ל בתשובתו הרמתה עוד שאלתם