אבני שיש חלק א לז

ראיות והם יגיעו אל שער בית דינו של אדונינו יורנו רבינו ויקבל שכרו מהשי"ת ע"כ והשיב זאת האשה מותרת היא לינשא דמסל"ת היא אעפ"י שחזרו ושאלו אותה כמעשה דצוער עיר התמרים ואעפ"י שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידן ואנטוכיא וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעגונה הקילו משום עגונה דאיתתא וחתם שמו משה בר מימון זצ"ל ע"כ הנך רואה בעיניך אם הוצרך בכאן לקברתיו או לזולתה ואם נפשך לומר דדוקא בכה"ג לא הקפיד הרמב"ם על שלא אמרה קברתיו מאחר שהגויה המעידה לא היתה מצויה בעת הריגת הנהרג לאפוקי בנד"ז שהגוי המעיד היה מצוי בשעת הריגת הנהרג אכתי למאי דבעי למימר קברתיו מ"מ בנד"ז אף לדעת המחמירים דמצריכי דלימא קברתיו יש לנו לסמוך על סברת הר"ן והריב"ש וה"ה דאמרו דהיכא דנזכר שמו תו לא בעינן קברתיו וכ"ש לדעת מהריב"ל דלא חייש לקברתיו כלל כאמור לעיל ואף אם לא היתה הזכרת שמו יש מקום להקיל לפי מה שכתב מהר"א מזרחי סי' ט"ל וז"ל עכו"ם שאומר קברתיו אינו מוציא רק מחשש שמא לא מת ונדמה לו שמת ובנד"ז שהגוי מסל"ת ואומר שהרוצחים כשידעו שקרובי המת היו מחפשים אחריו חזרו ונטלוהו ממקום שהיה מושלך והשליכוהו במקום שאי אפשר להעלותו משם ודאי גמור הוא שאין קבורה גדולה מזו ובזה יצאנו, אף ידי סברת הרב נ"י הביא דבריו הב"י וז"ל אע"ג דהרמב"ם מצריך בגוי קברתיו ונחלקו בפי' דבריו המגיד משנה והנ"י לדעת המ"מ כשמזכיר שמו אין צריך לומר קברתיו ולדעת הנ"י אף בהזכרת שמו צריך קברתיו מ"מ בנד"ז אף לדעת הנ"י אתי שפיר דמאחר שהשליכוהו הרוצחים במקום עמוק שאי אפשר להעלותו משם אין קבורה גדולה מזו ולא בעי למימר קברתיו וכן כתב בק"ע ס"ק ט"ז משם מהרא"י ז"ל וזה לשונו מאחר שהרוצחים הגידו שהשליכוהו באחד הבורות אף שלא כסוהו בעפר הוי כמו קברתיו דהלשון משמע שאחר ההריגה השליכוהו הבורה ואם היה נודד כנף היו גומרים הריגתו וכעין שכתב הר"ן והריב"ש בתשובותיהם דטלטול והזזה הוי כמו קברתיו ובנד"ז איכא תרתי הזכרת שמו והשלכה למקום עמוק ואתי שפיר אליבא דכ"ע ויצאנו ידי כל הסברות, ומה שלא נזכר שם עירו ורבים ועצומים בתו' אמרו דלא סגי בלא הני תלתא שמו ושם אביו ושם עירו להא נמי אמינא דבנד"ז הוי כאלו הזכיר שם עירו, תדע לך שכן הוא שהרי כתב הב"י סי' ג' הביא דבריו הב"ש בק"ע ס"ק קמ"ה וז"ל כיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרו'ב ולא השיבו על מי אתם שואלים כמה שלמה כרו'ב איכא בשוקא ש"מ שהיו יודעים על מי הן שואלות כי לא היה שלמה כרו'ב אחר באותו מקום זולת אותו שהנשים היו שואלות עליו ועליו השיבו האנשים שנהרג והוי כמי שהזכירו שם מקומו עכ"ל, ומינה נשמע לנד"ז דכיון שהגוי בתשובתו שהשיב ליהודי ואמר לו שהוא ירא לנפשו לבא לעיר צפרו לשוק פן יתפס על שהיה מצוי בהריגת פב"פ ולא השיב היהודי לגוי לומר מי הוא זה ואיזה הוא משה שאתה אומר שנהרג ש"מ שלא היה משה ן' מסעוד בן תמאיוסת אחר בעיר צפרו זולתי הנהרג לבדו והוי כמו הזכרת מקומו ומה גם שהזכרת עירו הוזכרה בדברי הגוי בכח המאמר אף דלא אתמר בפירוש שבאומרו שהוא ירא ללכת לעיר צפרו לשוק מפני הריגת פב"פ ש"מ שההרוג משם הוא ולכן הוא נמנע ללכת לשם, ובר מן דין אף אם לא נזכר שם מקומו כלל אפילו ברמז אפ"ה יש להתיר האשה הנז' מכבלי עיגונה והוא במה שראיתי להרב אמ"ח זלה"ה בפסקיו כתוב למ'ר והאריך בענין זה והביא שלש דעות בדבר ומה שצריך לנד"ז הוא שאעתיק וז"ל ויש עוד כת שלישית רבתי בדעות ברוב בנין ורוב מנין מקמאי ובתראי דבתרי מגו תלת לעולם סגי או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והביא האי סברא מוהריק"ו עצמו בשורש קע"ה ולמד כן מלשון הרמב"ם פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"ח וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פב"פ או נהרג איש פב"פ ונודע שזה כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין לכתיבתו ותנשא אשתו עכ"ל והביאו מרן בסעיף י"א וי"ב ודקדק מכאן מוהריק"ו מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי וכתב דמ"ש הרמב"ם בהלכה כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו הרי דמתרי לשני דהרמב"ם משמע דששמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי יע"ש ועיין למרן ב"י ובכ"מ מ"ש ליישב שתי תשובות מהריק"ו שסותרות זו את זו שכתב דספוקי מספקא ליה למהריק"ו כוונת רבינו יע"ש והרואה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דהאי סברא דבתרי מנייהו סגי נלמדת היטב מדברי הרמב"ם ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם להאי סברא שבמקום שהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם אביו ובמקום שהזכיר שם אביו לא הצריך הזכרת שם עירו ובפירוש איתא לשון רבינו בהלכה, כ"ג מכריע בין שתי הלשונות הנז' וסובב סובב על כוונה זו לפי גירסת כל הספרים שבידינו ושכך היא גירסת מרן הקדוש בשלחנו הטהור סעיף כ"ג וכן היא גירסת הלבוש וז"ל ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פלוני ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל ולפי גירסא זו הוייא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת לעולם סגי או שיזכיר שמו ושם אביו או שיזכיר שמו ושם עירו והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא הרי דסברא זו יפה נדרשת מהני תלת לישני שפירי דהרמב"ם וא"כ אף היה לשון רבינו מבואר בההיא דיצחק בן מיכאל דבעי שלשתם איכא למימר סמי חדא מקמי כל הני כ"ש דהאי לישנא גופיה דייק שפיר להאי סברא טפי דמ"ש כשתלך למקום פלוני וכו' לא שיש קפידא בדבר אלא דמראים מקום הם לו וכ"ש שהרא"ש שהוא אחד מעמודי ההוראה הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי ומוכרח שכך הבין בלשון רבינו דמראים מקום הם לו כמ"ש בכלליו כלל נ"ב סי' א' יע"ש ואף לגירסת מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פב"פ ממקום פלוני הרי כתב שאינו מנגד להאי סברא דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש ואפשר דמהאי גירסא שנזדמנה למיהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בלשון רבינו ואלו ראה גירסתנו היה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא דיפה נלמדת מדברי הרמב"ם ובאו דבריו על נכון בלי שום דוחק ומשמייא אנהירינהו לעיינין וחזינא לשון התוספתא פי"ד דיבמות הנדפסת בספר הרי"ף אחר כל מסכתא ד' ס"ב שהגירסא הוא כך אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו ע"כ וא"כ יפה כיון מוהרשד"ם בשאלה ל"ה שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו שכך נראה בעיני שהיה