אבני שיש חלק א לו

לא מצי למיקם בסיפוקה כ"ש בשתים ושואלת היבמה אם יכולין לכוף היבם לחלוץ וכו' והשיב הרב ז"ל עיין בספר אורים גדולים להרב הגדול ז"ל דלדידן דמצות יבום קודמת אפילו נשוי בעינן ריעותא דאין לו פרנסה, אמנם ריעותא דאין לו פרנסה לחוד סגי לומר דכופין וכל דברי הרה"ג הנז' מפורסם וגדול שמו בישראל כמשרע"ה, ועוד הביא הרב מזבח אדמה לעזרתו כמו עשרה רבנים גדולים ועצומים שכולם עלו בהסכמה אחת דכשהיבם לא יכיל למיקם בספוקייהו שכופין אותו לחלוץ באופן שבנ"ד שהיבם נשוי אשה ובנים היו לו ואפילו בחדא לא מצי למיקם רק בדוחק ובצער וכ"ש בתרי דינא הוא שכופין אותו לחלוץ. ומה גם דבנ"ד איכא דעדיפא שהיבמה תתיבם לשאר אחי המת ואפילו לקטן שבהם אם לא ירצו הגדולים ממנו דמאחר שהוכחנו מדברי הפוסקים דבהיכא דגדול לא מצי למיקם וכו' דכופין אותו לחלוץ כבר ידוע מה דאמור רבנן דחליצת גדול וביאת קטן ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול ולכן דינא הוא דדחינן גדול מלייבם והיבמה תתיבם לשאר אחי המת דלית בהו ריעותא וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן אכי"ר החותם בחדש א'הוב ל'מעלה ו'נחמד ל'מטה משנה הנז' וקיים

הצעיר ע"ה יהודה אלבאז סי"ט

סימן כ"ג

בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הי' יעקב בה"ר אברהם אביטבול וידי"ן בן נאני בתע"ג אין פסוכה שעברה הווא פבני עלאהם והומא ראחו לענדו סי גוים מן בן יאזגא מכפר מלאחא ובאתו ענדו בכפר מדיונא וגלסו יהדרו קאם יעקב הנז' קאלהום עלאם כא תזיבו למלח חתא להנא ולא כא תעביוו סי למלח לצפרו די קריב לענדכום קאם וואחד לגוי מנהום קאללו יאנא מא כא נסווקסי צפרו קאללו יעקב הנז' עלאם מא כא תסווקסי קאללו יא וולדי כתאב עלייא וכוננא קתלנא משה ן' מסולד ן' תמאיוסת ויאנא מערוף ענד ליהוד באיין יאנא מצ'רת פקתילו וכופת אנקבאד פיה עליהא מא כא נסווקסי קאללו יעקב כיף אבן לפאעל אתארך תקתל ליהודי קאללו יאנא מא קתלתסי גיר בלחאק חצ'רת מעא האדוך די קתלוה ובקא ליהודי מסייב ומנאיין פטנו האדוך די קתלוה באיין כא יפתשו עליה ויבשרו עליה מסאוו ורמאווה פסיך צאריווא קאללו נעטיווך קק'ם ווריהולנא קאללו מא באקילוסי יצ'הר מנאיין רמאווה הנאך עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת והיה זה שבעה ימים לחדש שבט שנת ה' אלפים וחמש מאות ושמנים וחמש ליצירה ושו"ב וקיים

יהושע ישראל יעקב ה"ן עולייל סי"ט רפאל ה"ן יתאח ס"ט

בדבר ערוה החמורה, אתר דזקוקין דנורא, מחוות דעי זחלתי ואירא, אכן סעיפי ישיבונו דרוש נא כיום מפי סופרים ומפי ספרים זאת חקת התורה לחקור ולדרוש על הדין עלובתה זו מותרת או אסורה, ולהלכה אני אומר אבל למעשה הא איכא רבנן תקיפי להם זרוע עם גבורה שמהם הוראה יוצאה לדעת מה יעשה ישראל כדת וכשורה וזה החלי בעזרת צור מחוללי אל גדול ונורא

ואבוא היום לברורי הני ספקי דאיכא לספוקי בהאי סהדותא דהדין עלובתא ותחילה וראש ארדה ט נא ואראה אי הוי עדות זה הגוי מסיח לפי תומו או לא מאחר שהיתה ע"י שאלת השואל ולא פתח הגוי תחילה להגיד מה שראה ואמינא דמילתא דפשיטא היא דהוי זה הגוי בעדות זו מסל"ת שהרי מצינו ראינו לרבינו הרב בית יוסף בסי"ז שכתב משם רבו מהר"י בי רב זלה"ה וז"ל מעשה בא לפניו באחד שהעיד שיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי לחבירו שמעת מה נעשה מפ' ופ' והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגן והתיר נשותיהם עכ"ל וכן כתב הריב"ש בתשובתו סי' שע"ז וז"ל ואם שמע הגוי שהיו מספרים בפלוני וסיפר. גם הוא בתוכם זה מסל"ת נקרא ועיין מ"ש מורם ז"ל בסי' הנז"ל סט"ו בהגהה ומ"ש עליו הב"ש ס"ק מ"ה ומעתה אדם דן ק"ו מעצמו דהשתא ומה בכה"ג ששאל היהודי לחבירו בפי' על פ' ופ' והשיבוהו הישמעאלים אנו מכירין וכו' חשבינן להו מסל"ת כ"ש בנד"ז שלא היתה עיקר השאלה מיהודי לגוי כי אם על המלח למה הם מטפלין להביאו למקום רחוק מהם ויש לפניהם מקום קרוב דהיינו לצפרו ומזה נמשך הגוי בתשובתו לאמר שהוא ירא לנפשו ממה שאירע לו שהיה מצוי בשעת הריגת פב"פ ברור הוא דהוי מסל"ת ומה גם שלא הוציאו חז"ל מכלל מסל"ת אלא במתכוין להתיר האשה או להעיד וזה יתגלה כששאלוהו על עיקר הדבר אם פ' חי הוא או מת וכשמשיב להם שמת הו"ל מתכוין להעיד אבל בנד"ז לא שאל אותו העד הנז' כלל על פלוני אם הוא מת אלא עיקר שאלתו היתה על המלח וממילא נפקא הודעת הנהרג ושפיר הוי מסל"ת

ואע"ג דבנדון זה לא אמר הגוי וקברתיו והנראה מדברי הרמב"ם פ' בתרא מהל' גירושין דבעינן דלימא וקברתיו וכן הבין הרשב"א ז"ל בדברי הרמב"ם דכל גוי מסל"ת בעי דלימא וקברתיו ופסקה מרן בסי' י"ז סי"ז כבר כתב הר"ן והריב"ש והרב המגיד חילוק נאה ומתקבל בדברי הרמב"ם דשאני גוי שאינו מזכיר את שמו של מת מכשמזכיר את שמו דכשמזכיר את שמו כי ההוא דאמר מאן איכא בי חסא וכל הנהו עובדי לא בעינן וקברתיו אבל כשאין מזכיר שמו כי הנהו עובדי דמייתי בגמרא וגם הרמב"ם הביאם חבל על קולר בני אדם וכו' וכל הנהו עובדי שאין מזכיר שמותם בעי דלימא וקברתיו ובהכי מתיישבין דברי הרמב"ם דלא תקשי דידיה אדידיה עיין מהריט"ץ שאלה כ"ד ומינה נשמע בנד"ז שהגוי הזכיר שם המת לא בעינן דלימא וקברתיו ומה גם לפי מה שכתב מהריב"ל ח"ב סי' י"ב וזה לשונו הרמב"ם מצריך בגוי שאין מזכיר שם היהודי שיאמר קברתיו ואין לחוש לדבריו מאחר דכל הפוסקים חולקים עליו דלא מצריכין קברתיו אלא דוקא במים ומלחמה ושום פוסק לא הזכיר חלוק זה בין הזכיר הגוי שמו או לא וכן כתב בחלק ג' סימן ב' וז"ל אין לחוש לדברי המרדכי המצריך קברתיו בגוי מסל"ת שנהרג ע"כ וראיתי במהר"ם אלשקאר שאלה קי"א שהרמב"ם גופיה מרה דשמעתא לא הצריך קברתיו שהרי כתב בתשובתו בענין יהודי שהלך לישא וליתן כמנהג בכפרים של עכו והלך ולא חזר ולימים הלכו יהודים מבני עכו דרך הכפר שיצא משם אמרה להם גויה אחת ואנה אתם הולכים אמרו לכפר פלוני אמרה להם לא תלכו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה מה אירע לו אמרה להם יצא מעיר פלונית ללכת לעיר פלונית יצאו אחריו והרגוהו ושאלו אותה מאין תדעי זה האיש אמרה להם שהוא היה מודעתנו כשהיה בעכו ועשה מלאכותינו וספרה להם דמותו ובאו העדים השומעים לב"ד שבעכו והשיאו את האשה ויש אצלנו מי שממחה בדבר ומביא