אבני שיש חלק א לד

כמ"ש מרן בסי' שס"ג ס"ז גבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אם אותה חצר אינה עשויה לשכר אינו צריך להעלות לו שכר יע"ש, אבל שכירות שמכאן ולהבא צריך להעלותה לבעלים שהרי התרה בו לצאת ואם ידור בה שיפרע לו מכאן ולהבא בשכירותה עשרה אוקיות בכ"ח א"כ מאחר שנודע דחצר הנז' קיימא לאגרא ויש שוכרים הרבה שרוצים לדור בה בשכירות חייב לפרוע לבעלים הנז' שכירות החצר הנז' שמכאן ואילך דה"ל זה נהנה וזה חסרו שהרי גילה את אזנו דחצר הנז' קיימא לאגרא וכ"ש לגבי חלק היתום יהודה נכדו של הי' יהודה הנז' דאין טענינן ליה ומה שהתרה בו לתת עשרה אוקיות בכ"ח הכל הבל ורעות רוח דאינו אלה הגזמה ואינו חייב ליתן אלא השכי' הראוי לחצר הנז' כמו שפסק משי"ח הרב הנז' ומה שהוסיף וחדש יעקב הנז' בבנין החצר הנז' ודאי הוא הזוכה בחזקת ישוב כל מה שנתחדש ואינו חייב ליתן אלא השכירות של המקום שהיה מקודם [חסר איזה תיבות] בחצר הנז' וסייע בבנינו יעקב הנז' זכו בשלו ומה שטען יעקב הנז' נגד [חסר איזה תיבות] תחילה שוב אחרי כן הלכו להם ולא חזרו ולא היו גובים כלום מהנכנסים [חסר איזה תיבות] אחר שנה קודם חרבנה הרי נתייאשו מהחזקה הנז' ונתרוקנה זכותן ממנה [חסר איזה תיבות] הנז' שכדבריו כן הוא שבני אדם שנכנסו לדור בחצר הנז' קודם חרבנה [חסר איזה תיבות] אז ודאי אמרינן נתייאשו ואיבדו חזקתן לגמרי ויעקב הנז' שדר בה תחילה אחר גמר תיקונה הוא הזוכה בחזקת ישוב החצר הנז' בכלולותיה ולראיה חת"פ בזמן הנ"ל וקיים

שלמה בלא"א מימון נ"ע אביטבול ס"ט דברי משיח צדקו אברהם בלא"א יעקב אציני סיי"ט

ומה שכתב כמוהר"ש בענין התראה שהתרה הבחור מימון הנז' בן הי' יהודה ה"ן יתאח הנז' שהמחאה שמיחה בהם יעקב הנז' קיימת הנה ממה שכתב מורם בהגה סי' קמ"ו ס"ד יראה שדברי המתרה הנז' מהבל ימעטו וז"ל מורם ולא מהני אלא מחאת המערער שידוע שהקרקע שלו וכו' וזה המתרה אין בדבריו שום ממש שהרי עכשיו אין לו רשות בנכסי האב וליכא ברירא אפילו באביו עצמו יש להסתפק אם יזכה בחזקה הנז' או לא כמ"ש משי"ח שאם יברר בעדים שנתייאשו הבעלים הראשונים ולא יהיו תובעים להדרים בחצר הנז' בשכירות החצר הנז' בזמן שיהיו מצוים בכאן שלש שנים כל הקודם בה אח"ך זכה אבל אחר שיצא אין מחזיקין בנכסיו כדאיתא סוף סי' קמ"ג ואעפ"י שכתב משי"ח שזה מקרי יוצא לדעת ובי"ב חדש איבד זכותו ממשמעות הלשון לא ירדתי לעומק דעת משי"ח דזה מקרי יוצא לדעת כל שלא גילה דעתו ומ"ש משי"ח שיש להי' יעקב הנז' דין שותפות נראה ממה שכתב מר"ן בסי' קע"ה ס"א משמע דלא מקרי שותף אלא בבאין כאחד או שזכה מבעל הקרקע עצמו אבל בכה"ג לא מקרי שותף כלל בזמן הבנין ועם כת"ר הסליחה לבל יחשוב אדוני לי עון בזה כי שותיה דמר לא ידענא. נאם עבדך הצעיר, ע"כ נמ"ך

סי' כ"ב

עמדו לפנינו לדין הי' ישועה ן' אהרן אסולין תובע להי' מסעוד ה"ן סיסו על אודות בתו שהיתה נשואה להי' ברוך אחיו של ישועה הנז' ונלב"ע הי' ברוך הנז' ונשארה בתו של מסעוד הנז' יבמה וברוך הנז' יש לו ארבעה אחים והגדול שבהם הוא ישועה הנז' ואחד מהאחים הנז' הוא עדיין בחור ורצה ישועה הנז' לייבם את היבמה ואביה השיבו שבתו לא רצתה להתייבם לו מאחר דאיכא אחיו בחור היא רוצה להתייבם לו ועוד שישועה הנז' יש לו בנים ובני בנים והוא קב רשו ולא יכיל למיקם בסיפוקייהו ועוד שהיא ילדה והוא זקן ותש כחו ופסקנו ביניהם שהדין עם האשה הנז' שלא תנשא לגדול מאחר דאיכא בחור ועדיין לא קיים מצות פרו"ר וכמ"ש הריטב"א הביא דבריו הרב בית יוסף בסי' קס"ה וז"ל מי שיש לו אשה ובנים וכו' אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אעפ"י שאינו גדול עכ"ל משמע מדבריו שאם יש יבם שאין לו אשה הוא קודם לגדול ועוד שטענתה האחרת מספקת דלא יכיל למיקם בספוקייהו ועוד שהיא ילדה והוא זקן ותש כחו ואין לה דין מורדת וכמ"ש מר"ן בסי' קס"ה ס"א וז"ל מצות יבום קודמת למצות חליצה ואם אינה רוצה להתייבם לשום אחד מהאחים או לגדול כשרוצה לייבם בלי טענה מספקת דינה כמורדת ע"כ משמע דאם אינה רוצה להתייבם לגדול נקראת מורדת אבל דוקא היכא דאין לה טענה מספקת אבל בנד"ז שיש לה טענה מספקת דלא יכיל למיקם וכו' ועוד שהוא זקן והיא ילדה ורוצה להתייבם לאחד מן האחים לא הוייא מורדת ונ"מ דאם לא רצה הבחור לייבם יכולה להתייבם לאחיו דוד ומשיאין להם עצה ע"ז מחמת ב' סיבות האחת מאחר שאין לו בנים ורשאי לישא אשה אחרת לקיים מצות. פו"ר שכבר עברו עשר שנים כפי התקנה ולא רמיא עליה שבועה דלא ישא וכו' ועוד שיכיל למיקם בספוקייהו ולכן רשאי דוד הנז' לייבם היבמה הנז' בלי שום דין ודברים וכבר באו לידינו פס"ד של חכמי פאס יש"ץ שהובא לפניהם נדון כזה ופסקו הלכה למעשה שרשאי הבחור לייבם אעפ"י שיש גדול ממנו ואמרו שכן ראו בפסקי הראשונים נ"ן וצור ישראל יצילנו משגיאות. נאם החותמים פה באב יה"ל שנת תפלטנ"י מריבי עם לפ"ק והכל שו"ב וקיים

ע"ה שלמה אביטבול ס"ט הצעיר מסעוד ה"ן יתאח ס"ט ע"ה יהושע ישראל יעקב עולייל ס"ט

ראיתי מ"ש עליונים למעלה ועיקר יסוד פס"ד בנוי על תלתא טעמי חדא שהיבמה לא רצתה להתייבם לישועה הגדול מאחר דאיכא אחיו בחור היא רוצה להתייבם לו ועוד שישועה הנז' יש לו אשה ובנים והוא קב רשו ולא יכיל למיקם בספוקייהו ועוד שהיא ילדה והוא זקן ותש כחו כמפורש בדבריהם הנז"ל ועין רואה דבצרוף הני תלתא טעמי ולא חדא בהו דחזי לכתופי ולמסמך עלה למעבד עובדא, ואשיב על ראשון ראשון לטעמא קמא שכתבו שהיבמה לא רצתה להתייבם לגדול שהוא נשוי מאחר דאיכא אחיו בחיר היא רוצה להתייבם לו. טענתה מהבל תמעט ומי הוא זה אשר יטה אוזן לשמוע כדברים האלה אשר אין בהם לא טעם ולא ריח שמאחר שהגדול רוצה לייבם כפי ד"ת שתת' ואית ליה דין קדימה לכל האחין דעליה רמא רחמנא המצוה דכתב והיה הבכור לאו כל כמינה למימר בבחור אני רוצה דלא משגיחין עלה דלאו בד דה תליא מילתא לברורי דטבא לה וכמ"ש הריב"ש ז"ל בשאלה א' וז"ל בקיצור לדידן דאית לן מי"ק למ"ח לעולם חוזרין ליבום על כל האחין אלא שכל שנסתלק הגדול האחרים שוין ביבום ויכולה היא