אבני שיש חלק א לג

ע"ו שבנה שם בנין דאז מגלגלין עליו ליתן לו מה שנהנה מאותה חורבה שאומדין כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליה בנין כזה ולא סגי ליה בדבר מועט שהיו נותנים לו הסוחרים כמו שכך כתב הלבוש בסי' שס"ג ס"ז הנ"ל ודבריו לקוחין מלשון הרא"ש אמאי דאיתא התם בגמרא בההוא גברא דבנה אפדנא אקקולתא דיתמי יע"ש וכן הוא לשון רבינו ירוחם בס' מישרים נתיב ל"א הביאו מר"ן ב"י בסי' שמ"א ולכן בחורבה דלא היה לבעלים ממנה שום הנאה בחרבנה דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר פטור מכלום ואותה התראה שמתרה בו שאם תחזקנה ידיו ויביא ראיה שיפרע לו עשרה אוקיות בכל יום אינה כלום ואפילו הבעלים עצמן אם היו מתרין בדר בחצירם שלא מדעתם לצאת ולא יצא אין להם ליטול ממנו אלא כל השכר הראוי לאותה חצר וכל היתר כנטול דמי וכן מצאתי שכך פסק הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בפסקיו שיש בידי דף מ' ובחותמו הקדוש וז"ל אבל כשאמר לו צא אפי' לא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר חייב ליתן לו כל שכרו כדאיתא בסי' שס"ג ומה שטען שלא היתה התראה אלא שהיה אומר לו לצאת ולא יצא אינו מעלה ואינו מוריד דהתראה אינה אלא לחייבו סך או'ו לשנה ואז לאו בר סמכא הוא אפילו התרה כן בפירוש אבל לחייבו ליתן שכרה הראוי ע"פ ג' בקיאים משאמר לו צא חייב עכ"ל ואם ראיתי חכמים מתרין בכיוצא בזה אינו אלא הגזמה להוציא הדין לאמיתו ובבוא הדבר לידי גוביינא אין מחייבין אלא שכרו [הרי מבואר שאפי' הבעלים עצמן אם היו מתרים בהדר בחצרם שלא מדעתם לצאת ולא יצא שאין לו לפרוע עפ"י התראתם אלא השכר הראוי לאותו מדור ותו לא וכ"ש בנ"ד דלאו בעל דברים דידיה שאין בהתראתו כלום ואפילו שכר הראוי אינו מתחייב בהתראתו של זה מהאי טעמא דלאו דידיה הוא הקרקע שדר בו זה ואחר שיביא ראיה שמת אביו אז משם ואילך אם אמר לו צא ולא יצא שיתחייב ליתן לו שכרו] ומה גם שיעקב הנז' היה מסייע בבנין החצר הנז' סיוע שיש בו ממש וגם בנה בה האלבור'ג והאלקטאר'א מכיסו שהם עיקר לחצר הבורית כמו שהוגד לי ממגידי אמת ואני בתוך הגולה בהכפר הנז' בחדש אלול שעבר וגם יש בידו ק"ע שמתחילה קודם שנחרבה לא היה בה זולת הבית הנכחי ומקצת מתרבץ החצר סביבו וכשחדשו בנינה הרחיבוה והוסיפו מן המעבר בית אחד לימין הנכנס ובהיותי בהכפר הנז' והראני הק"ע הנז' חקרתי מהעדים שהעידו והגידו לי שהאלקטאר'א גם כן עשאה במקום נוסף שטרח טרחא יתירה בהאלזר'ף שמצד שמאל החצר והסיר ממנו הרבה ובנה האלקטאר'א במקום שממנו עקר האלרז'ף וגם האלבור'ג רובו בנאו במקום שהוסיפו הגוים תוספת על הבנין הראשון מהמעבר ומועט מן המועט ממנו הוא שנכנס בתחום הבנין הראשון והראוני עד היכן היה מגיע הבנין הראשון שעדיין רשומו ניכר והוו כשותפין בחזקת החצר הנז', ולפי זה הוא הזוכה בחזקת ישוב כל מה שנתחדש וישב עד שיתנו לו יציאותיו ואין מנכין לו כלום בשכירות מה שדר שם ולא מבעיא בהיכא דלא חיסר כלום לבעלי החורבה דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור כדלעיל אלא אפילו היה במציאות שהיה איזה חסרון לבעלי החורבה הוא פטור מהשכי' משום דבנה בחורבה העשויה לבנות דחשבינן ליה כיורד ברשות כדקי"ל בסי' שע"ה ס"ז דסתם חצרות ראויות לבנין והבונה בחצר חבירו כיורד ברשות ומשמע מדברי הראב"ד שהביא הטור שם דהיורד ברשות ישב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ע"כ

ומה גם שיש ליעקב הנז' דין שותף בהחצר הנז' והוא הזוכה בהבית שהוסיפו מהמעבר ובמה שהרחיבו בתרבץ החצר ודומיהן דהו"ל יורד ברשות גמור משום דלהשביח חלקו הוא יורד ואין חלקו מבורר צריך להשביח הכל מדפסק מרן סע"ה ס"ה דפשיטא דאינו מעלה לשותפו שום שכירות וכדמשמע נמי מדין בית ועליה של שנים שבעל העליה בונה את הבית ודר בו עד שיתן לו יציאותיו כדאיתא בסי' קס"ד ס"ה ובגמרא דייק מהאי לישנא יציאותיו הוא דמחייב ליה בע"ה הא שכרו לא ופרש"י שאינו מנכה לו שכר מה שעמד בבית יע"ש ומה גם שיש טענה בפי יעקב הנז נגד השותפין שדרו תחילה בהבית הנז' דאע"ג שדרו תחילה שנה או שנתים והלכו להם ושוב לא חזרו ולא היו גובים כלום מהנכנסים אחריהם שנה אחר שנה לדור שם קודם חרבנה כמו שהוגד לי מהדרים שם בהכפר הנז' א"כ הרי נתייאשו מהחזקה ונתרוקנה זכותם ממנה ומה גם אביו של מימון הנז' שהלך לארץ מרחק זה כמה שנים איבד חזקתו כדכתב מורם בהגה סוף סי' קנ"ו וז"ל נהגו הקדמונים שאם אחד נסע מן העיר י"ב חודש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור איבד חזקתו אבל לא גילה דעתו בכך לא איבד עד ג' שנים יע"ש וכ"ש זה שהלך לארץ מרחק ומעשיו מוכיחים עליו שאין דעתו לחזור שאיבד חזקתו והנה מתחילה הייתי אומר אני החותם א' דאע"ג דתקנת חזקת ישוב נוהגת בינותינו אפשר מנהג זה שאיבד חזקתו אחר ג' שנים אינו נוהג בינותינו עד שמצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ בס' הפסקים שביד נכדו בסי' קכ"ג וז"ל ותשאר לו החזקה ואעפ"י שכתבו האחרונים ובפרט מהר"י אדרבי סי' ע"ה ושצ"ז דכל שקרקע ראוי ליהנות ממנו ולא נהנה ממנו בעל החזקה ג' שנים רצופות איבד חזקתו היינו בחזקת יישוב שהקרקע מעיקרו של גוי ואין לישראל בו חזקה אלא מפני ששכרו ממנו תחילה שבזו הוא שנחלקו אם נידונית כקרקע או כטלטל וכו' אמנם קרקע שהיה של ישראל ונמכר לגוי קבלנו מרבותינו זלה"ה שדין קרקע גמור יש לה לכל דבריה ומינה נמי דלא מיפסלא בשהייה ואפי' כמה שנים שהתה בלא מחאה לא איבדוה הבעלים עכ"ל, נשמע מדבריו דלדידן נמי בחזקת יישוב פוסלת שהיית ג' שנים כדברי מורם ומהר"י אדרבי דמכי קבלו אבותינו לדון בחזקת יישוב לכל ענייניה קבלוה וא"כ בנ"ד לפי דברי יעקב הנז' שקודם חורבנה לא היו נהנים ממנה כמה שנים אבדו חזקתם וכשנחרבה וחזרו הגוים וחדשו בנינה ודר בה יעקב תחילה הוא הזוכה בחזקת ישוב החצר הנז' בכללותה, ולראיה ביד יעקב הנז' חתמנו בכסלו בשנת אלהים עמך בכ"ל אש"ר אתה עושה בסדר וישב יעקב בארץ מגור"י אבי"ו וקיים

שאול ישועה ס"ט בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול

הדין דין אמת שהי' יעקב הנז' פטור ומותר משכירות החצר הנז"ל שדר בה מזמן שחזר הגוי וחידש בנינה ודר בה יעקב הנז' עד היום הזה ואינו חייב להעלות לבעלים הראשונים שום שכירות כלל דכיון שנחרבה החצר הנ"ל והמציא לפנינו ק"ע על ככה שנחרבה החצר הנז' וחזר הגוי בעל החצר ובנאה ודר בה יעקב הנז' הוא עצמו ולא השכירה לאחרים דכיון שנחרבה תו לא קיימא לאגרא כלל ואין לבעלים הראשונים ממנה שום הנאה בעודה חרבה א"כ הו"ל זה נהנה וזה אינו חסר ופטור מן השכי'