אבני שיש חלק א לב

שכתב ואם נשאת לאחר אפי' בישר' לא תדור עמו במבוי היינו בנתגרשה אח"כ עיין ב"ש אבל בעודה א"א לא סגי אפילו בהרחקה דמבוי, וא"כ בנ"ד שנשאת לאחר וקיימא באיסור אשת איש עבדינן הרחקה יתירה דעדיפא ממבוי וכ"ש מבוי וא"כ אינו בדין שתלך לאותו מבוי של הבעל שגרשה בשביל הנהר שבמבוי ההוא שהרי יש לה במבוי שלה ג' נהרות, איברא דלגבי בית הטבילה שהולכת בין הנשים באקראי ליכא איסורא, והוצרכתי לכתוב דברים פשוטים מפני הערכיים ששלחו בעלה לדון עוד בטענה מחודשת שלא נאסר מבוי אלא באשת כהן ושאל לכתוב מהיכן דנתי אותו, ע"כ נמ"ך. סימן כ'

ביען שכמוה"ר רפאל ברדוגו כתב בהוצאות המשכונה שישומו השמאים כל דבר ודבר לפי זמן ההוצאות הכל חדשים כעת שהיו ואח"כ ישומו כמה פחתו כל הדברים הנז' למחצה לשליש ולרביע ואח"כ ישומו השכירות כמה שוה הקרקע הממושכן בכל זמן משך המשכונה מחמת שהשכירות מתרבה ורצונו שהרבוי יהיה לזכות בעל הקרקע וכתב עליו כמוה"ר פתחיה בן אחיו לסתור דבריו בטוב טעם ודעת והביא כתב זקנם הרב המשבי"ר וז"ל מה שמתקן בעה"מ לא יחשב על הלוה רק אם דבר של קיימא כגון בנין הכותל או דלת מעשה אומן או רצפת אבנים אבל ארק'יז אם בעודו חדש יצא מתחת ידו צריך הלוה ליתן דמיו ואם נשתמש בו המלוה ימים רבים ופדאו הלוה ועדיין הוא טוב מפשרים ביניהם כפי הזמן שנהנה המלוה אם רב ואם מעט וכתב עליו מהריב"ע זלה"ה וז"ל דבריך טובים אך אם הלוה משכנו ביד המלוה טוב והפסידו מלוה בתשמישו אף אם תקנו ואח"ך פדאו הלוה לא יתחשב עליו עכ"ל, והשיבו על השכירות והסכימו על זה חכמי פאם כמוה"ר שאול סירירו וכמוה"ר יהודה בן עטר וחלקו בין משכונת ע"י בעל הבית למשכונת ב"ד דבמשכונת ב"ד אחר שב"ד משכנו בעד ההוצאות והרי אין כאן הוצאה למה המלוה ישלם מכיסו עכ"ל

וזה מה שכתבתי אני אין לנו אלא מה שקבלנו עפ"י קדמונינו זלה"ה ככתוב אצלנו בכ"י הקדש הרב המובהק מוה"ר יעב"ץ זלה"ה שכל תיקון בנין שיעשה מי שהקרקע ממושכן אצלו שהוא הכרחי ויעשה דבר המתקיים מעשה ידי אומן יתוסף על דמי המשכונה על בעל הקרקע, ותמיה אני אם דברים אלו יצאו מפי קדוש כמוה"ר רפאל נר"ו ויש בידי פסק כוננו ידיו כדברי קדמוננו ודבריו אמורים על משכונה בב"ד שכל שהוא הכרחי ומעשה ידי אומן יחשב על בעל הקרקע אפילו אם נפל וכן דעתי נוטה שלא לחלק בין משכונת ב"ד למשכונת בעלים דאל"כ מה כח ב"ד יפה, ובלבד שיהיה הבנין כאורח כל ארעא לאפוקי אם פשע ובנה בנין שאינו מתקיים ונפל הפסיד לעצמו כי פשיעתו גרמא לו וכל שבנה ותקן בניינו כדרך כל הארץ בלתי שום פשיעה ועשו לו ב"ד משכונה ואירע ונפל מה שנפל יחשב בעל הקרקע ובענין השכירות הוא דבר מבהיל לנכות מהפירות למי שהמשכונה אצלו שכל זמן שלא פדו הבעלים הוא דר ומשתמש ואוכל כל הפירות שאין המשכונה נפדית לחצאין ואפ"ה אין הבעלים נהנים כלום מפירות עד שיפדו הכל ומי שהמשכונה אצלו אוכל כל הפירות וזה ברור ולראיה חתמתי וקים

שאול ישועה ס"ט

סי' כ"א

עמדו לפני לדין הר' מימון בן יהודה ה"ן יתאח תובע להר' יעקב בן שלמה אלמסעלי אודות חזקת חצר הבורית שדר בה יעקב הנז' בכפר איגלוואן הידועה למולאי בוזייאן מזי ואחיו מולאי מחמד פבוזמלאן וטען עליו שאביו הנז' והר' יהודה עלאל הם שנכנסו לדור תחילה בהחצר הנז' וזכו בחזקת ישוב קודם חרבנה והמציא ק"ע משלשה עדים שהעידו שקודם חרבנה היה בה בית א' נכחי לנכנס לה שמתחילתו היה פתוח לחצר הבעלים הנז' וכשבאו השותפין הנז' לדור בו סתם את פתחו שהיה פתוח לחצר הבעלים הנז' ופתח לו פתח מבחוץ והקיף עליו מסביב כעין חצר והיו דרין בו השותפין הנז' וכעת טוען מימון הנז' לזכות במחצית חזקת ישוב החצר הנז' מכח אביו ויעקב הנז' השיבו דלאו בעל דברים דידיה הוא עד שיביא הרשאה מאביו אם חי הוא או יברר בעדים שמא אביו הנז' וצדקו דברי יעקב הנז' דאע"ג שזה כמה שנים שהלך אביו לארץ מרחק ואין ידוע להיכן הלך קיימא לן סי' רפ"ה ס"ד במי שיצא לדעתו והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ומעמידים הנכסים ביד מי שהם תחת ידו יעו"ש, עוד טען הבן הנז' שאביו מחוייב לו סך גדול שפרע בעדו אל הגויים וגם זו הבל דאפי' יביא עדים שהעידו כדבריו אין זקוק לו עד שיביא שטר כתו"ח נגד אביו ויורידוהו ב"ד לגבות מנכסי אביו ואז יזקיק לירד עמו לדין לברר אם יש בידו מנכסי אביו עוד טען עליו להניח שכירות מה שדר בהחזקה הנז' ביד ב"ד או ביד שליש עד שיביא ראיה ויטול [והתרה בו שאם ידור בהחזקה הנז' מכאן ואילך שיפרע בשכירות החזקה סך עשרה אוקיות בכל יום] וכל זה הבל ורעות רוח חדא דאפילו בקרקע מבורר של אביו שהניחו בנוי ומשוכלל בחצר דקיימא לאגרא עם כל זה אין לוקחין ממנו שכירות עד שיבא ויתבע את שלו כמבואר בסעיף הנ"ל ועוד דאפילו אם אביו הוא התובע כיון שנחרבה החצר הנז' תו לא קיימא לאגרא כלל בחרבנה ואין לבעלים ממנה שום הנאה של כלום בעודה חרבה ואין על הדר בה ליתן לבעלים בשכירות החורבה דמאי איכפת ליה לבעל החורבה בהנאתו של זה כיון שלא חסרו כלום. והו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור וכמו שמבואר בפרק כיצד הרגל דף כ' ודף כ"א יע"ש ופסקה מרן בסי' שס"ג ס"ו גבי דר בחצר חבירו שלא מדעתו שאינה עשויה לשכר דאין צריך להעלות לו שכר יע"ש וכ"ש חורבה דלא חזיא לשום הנאה, ואע"ג דגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כתב מרן שם ס"ז בשם יש אומרים דאם חסרו אפילו דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו וכו' מגלגלין עליו את הכל יע"ש הכא בחורבה לא שייך השחרת כתלים ולא מצאו הפוסקים לומר בחורבה שיש לבעל החורבה חסרון שע"י מגלגלין עליו השכירות הראויה לאותה חורבה אלא בחורבה שהסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתם ונותנים לו דבר מועט לשכירות וזה חסרו אותה שכירות