אבני שיש חלק א ל

ילכו בם ופושעים המתנכלים לעקש הישרה להגדיל שקר במאזני מרמה חייבין חכמי ישראל לסכל עצתם ולבטל מחשבתם וע"ז נאמר צדק צדק תרדוף ואמרו חכמים דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה והאריך למעניתו הרב ז"ל לפי רוחב ועומק שכלו להוכיח כי בדיני ממונות האומדנא בהם עיקר ושורש גדול מההיא דמכרחת ומההיא דמתנת ש"מ בכולה ומההיא דשמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים. ומההיא דזבין אדעתא למיסק לא"י וכיוצא אין מספר ומההיא דר' בנאה זילו חבוטו אקברא דאבוכון וגם אדון החכמים אמר תנו לה את הילוד החי מאומד הדעת יען ראה אותה כי נכמרו רחמיה על בנה וע"ע בתשובת הרב מהר"מ אלשקר האריך בזה עד בלי די וכתב הסמ"ע והש"ך בסי' ט"ו ס"ה וז"ל וכתב מהרי"ף בשורש ק"ח דאף בזמן הזה מוטל על הדיין לדון עפ"י האמת שנתאמת לו ולא עפ"י הטענות אם הם מכחשות האמת וכ"כ רשב"א בתשובה עכ"ל וכתב הרב המאסף שם בסי' ט"ו אות י"ח מהגב"י משם הרדב"ז ז"ל דאפילו דמאן דלא דאזיל בתר אומדנא בממונא ה"מ להוציא אבל לאוקומי אזלינן בתר האומדנא עכ"ל ולפיכך במעשה זה הבא לפני באשה מוחה בתו של הר' ישועה בוטבול שסלקה אביה באדר תקל"ז מעזבון אמה בעד מה שזכו לה שמינית חזקת החצר הנק' ע"ש מורישו חיים בוטבול ואחרי מות אביה עמד אחיה מרדכי והשיאה לאיש ונדנה ועשה לה כל צורכי חופתה ככל הצורך וסמוך לנשואיה באייר תקמ"ה הביא מרדכי הנז' שני סופרי הדיינים לסלק לאחותו מכל עזבון מורישיה א' אביה וא' אמה בעד הנדונייא הנז' ולפי שמרדכי הנז' עם אבני השדה בריתו לא ידע בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא אמר לסופרים הנז' כי הוא רוצה לסלק לאחותו בעד מה שנדנה מכל העולה לה סתם והסופרים קרואים והולכים לתומם לחושבם את הכל כאשר לכל אשר לה הוא מעזבון אביה וכתבו שטר הסילוק שבעד מה שנדנה אחיה גמרה וסלקה עצמה מעזבון אביה וזכותה אותו למרדכי אחיה ומחמת סילוק וזכייה זו עמד מרדכי הנז' והחזיק בשמינית חזקת החצר הנז' אוכל פרותיו בשופי ואין מערער ד' שנים עד לאייר התקמ"ט עמד ומכר השמינית הנז' בפומבי ובפרסום להר' חסאן בוטבול בן דודו של מרדכי הנז' וחסאן הנז' עודנו מחזיק בו מאז ועד עתה זה שבע עשרה שנה ואין דובר אליו דבר עד לעת כזאת שעוררו את מוחה הנז' לומר לחזור על הקרקע הנז' כי היא לא זכתה לאחיה אלא חלקה המגיעה בעזבון אביה אבל חלקה המגיעה בחלק אמה שהוא השמינית הנז' עדיין היא בחזקתה והדרא ארעא והדרי פירי וכראות חסאן הנז' את כל זה עמד והביא לפני את פנקס העזבון של ישועה הנז' ושבועות אלמנתו היא אשתו הב' ולא נמצא בו כי אם סך-קלם-הם-יפרעו בעלי חובות בסך סנ ג"ם ישאר משוחרר קכם בם-תטול אלמ' המחצית ישאר סם-אם-עישור נכסי לבת יעלה ששה אוקיות ועשרה פרוטות וע"ז צוח חסאן הנז' ככרוכיא מאריה דאברהם מי פתי יסור הנה שבעד סך-וס-עמד עמד אחיה לנדנה לכל הפחות שבשערים בסך תקם מלבד צורכי החופה ולהרעיש את העולם להביא סופרי הדיינים לכתוב בחרט אנוש שטר הסילוק כל כהאי למה ליה והלא הסך וס-העולים לה לא ספיקו לו לשכר הסופרים והא ודאי שמכל וכל סלקה עצמה גם משמינית חזקת החצר הנז' שהוא עיקר אלא שטפשותו של מרדכי אחיה הנז' גרמה לו יען הוא איש שדה מלפרש לסופרים ולהזהירם לבאר אופן הסילוק שגם משמינית החזקה הנז' סלקה עצמה. וכשומעי את דברי חסאן הנז' נענעתי לו בראשי והודיתי לדבריו וכל אמת אמת תפסיה והדין דין אמת של תורתינו הקדושה שבצרוף כל האומדנות שמרדכי הנז' הוא איש שדה ועסק אין לו בישובו של עולם וגם ששתקה מוחה הנז' היא ובעלה זה כ' שנה והזוכים הנז' אוכלים פרותיה בשופי וגם שעמד אחיה ומכר בעליל לארץ כאדם העושה בשלו וגם שכל חלקה בעזבון אביה אינו אלא סך וס-כמ"ש שהדבר פשוט שעל השמינית של החזקה היתה כל מגמת הסילוק. וא"ל במה יזכה אחיה הרי בשעת הקנין לא סלקה עצמה כי אם מעזבון אביה וי"ל דאנן סהדי שמכל וכל סלקה עצמה אם לא זכה מכח הק"ס זוכה בחזקה וכמאן דא"ל זיל חזק וקני הוי והרי אנו רואים שמרצון נפשה החזיק זה כמה ואין פוצה פה וזנלקוצ"ד דין אמת לאמיתו לעשות רצון אבינו שבשמים וכל אשר רוח חיים באפיו ונשמת שדי תבינהו יורה יורה ידין ידין להפיץ ולהדיח טענות המלומדות של האשה ובעלה הנז' ומה גם דהוי אוקמי ממונא וכמ"ש משם הרדב"ז והכנה"ג דאייתינן וצור ישראל ינחינו בדרך אמת אמן

עוד טענו שאעפ"י שהיתה בוגרת בשעת הסילוק כיון שלא היתה בהסכמת הארוס וב"ד לא מהני וכמו שמוכח לשון התקנה של שנת בנשא"י שלא נזכר כי אם הסכמת הארוס וב"ד ואעפ"י שבשולי התקנה אחר שנכתבה נמ"ך מהר"ש סירירו זלה"ה מפרש לשון התקנה דלא הצריכו הסכמת הארוס וב"ד אלא קודם שתבגור אבל אם היא גדולה מחילתה מחילה וכו' לא נהגו כמותה אלא כמו שהיה בגוף התקנה וע"ז אני אומר הדבר פשוט ומפורסם להיפך ומעשים בכל יום שהבוגרת אינה צריכה לא הסכמת ב"ד ולא הסכמת הארוס וכן סיים הרב ז"ל וכן המנה"ג ולא לנו להקל ראש נגד הרב ז"ל וכמו שהועד בס' התשב"ץ שהרב מוהר"ש סירירו זלה"ה יחיד בדורו היה ע"ש, ומה שרצו לדון שכיון שהיתה פחותה מבת כ' אין מכירתה מכירה אני אומר שאף לפי דבריהם לפי ידיעתי בשעת נשואיה היתה גדולה מאד ועליו לברר שהיתה פחותה מבת כ' וזה אמרתי לפי דבריהם אבל לפי האמת הדבר פשוט טפי מביעתא בכותחא ולרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב דכל שהיא בוגרת אמרו חכמים התקנה דסלוקה סילוק משמע אפי' פחותה מכ' דאי בת כ' בעינן לא הו"ל למישתק בכי הא כיון שהוא עיקר ושורש הדין ודבר שמרה וכבד תלוין בו א"צ להאריך בזה, ונראה דאסמכיה לסלק עצמה אפילו היא פחותה מבת כ' מידי דהוה דמתנתו קיימת כדי שיהיו דבריו נשמעים עיין סימן רל"ב ס"ו ואם כדי שיהיו דבריו נשמעים קיימו דבריו כ"ש לבנות לה בית לאסוף חרפתה ומה"ט נמי הפקיעו בעלי התקנה ז"ל שאפילו תהיה קטנה אם יהיה בהסכמת הארוס מהני דבעל במקום אשתו עומד וכיון שהוא גדול אפילו עדיין פחות מבן כ' דבריו קיימים משום הנאה גדולה כזו של נישואין וכ"ש לדעת הרשב"א ז"ל הביאה המגיד בפכ"ט מהל' מכירה דלא הפקיעו מכירה פחות מבן כ' אלא בבן היורש את אביו ולא בבת היורשת את אביה דשפיר מצאו רבותינו בעלי התקנה ז"ל לסמוך על דעת הרשב"א ולתקן לצורך נשואין מיהת דמהני בסילוק הבוגרת או הארוס העומד במקום אשתו ואפילו פחותים מבן עשרים, ועיין עוד במ"ש התשב"ץ חלק ג' סי' רע"ו שאם הבן העתיק דירתו מאותו מקום ששם קרקעותיו שממכרו מכר דטעמא מאי אפקיעו רבנן זביניה הוא משום דלא נתיישבה דעתו בדרכי העולם ושמא ימכור בזול ובעוקר דירתו ליכא האי טעמא שאינו מוכר אלא כדי שלא ישארו קרקעותיו הפקר וזה יוכיח כי בישוב הדעת עושה כן ובעצת אוהביו וקרוביו להציל נכסיו שלא יהיו הפקר יע"ש. ואם הדברים אמורים בזה כל שכן