אבני שיש חלק א כז

שלא בעדים ואפי' בעד א' אינם קדושין ואפי' שניהם מודים יע"ש לבד הסמ"ג שחוכך להחמיר להצריכה גט והוא היש מחמירים שהביא מורם שם בהגה

והנה מרן בדברות קדשו לא חש להזכיר לסברת הסמ"ג כל עיקר והביא בב"י בשם הרשב"א שכתב לא' מן התלמידים שהיה רוצה לסמוך על סמ"ג בזה מי סנו ה"ג והרי"פ והרמב"ם וכל הגאונים וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מכל אלו עכ"ל. ונראה דאף מאן דחש לה לסברת סמ"ג ביו"ד בנ"ד שהבתולה הנז' משודכת לכהן ואם נבוא לחוש לסברת סמ"ג להצריכה גט שוב לא מצי המשודך הנז' לישאנה והויא חומרא דאתייא לידי קולא וקלקולא להפרידה מבעל נעוריה והוי בכלל ונרגן מפריד אלוף ומי יקל את ראשו להחמיר נגד עמודי עולם אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהיכא דשכיח הזיקא ונפיק מנה חורבא

והשתא דאתינא להכי נראה דאף הסמ"ג עצמו יודה בנ"ד שהרי כתב הרשב"ץ בתשובה הביאה מרן ב"י ומורם בהגה דלא חשש הסמ"ג אלא בששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם לא כמ"ש הרשב"א באשה טוענת משטה היתה עכ"ל, וממה שסיים בדבריו כמ"ש הרשב"א באשה טועות דמשטה היתה נראה דלאו דוקא נקט לשון הכחשה דמשמע שהא' מכחיש ואמר להד"מ אלא אפי' אומר שהיו הקדושין אלא שכוונתו היתה להשטאה א"נ לשחוק והיתול בעלמא שפיר קרינן ביה אינו מודה לדברי העד וכ"כ הב"ח בפירוש הביא דבריו הרב נחלת צבי יע"ש

ובנ"ד הרי מבואר בק"ע שכאשר גערו בו חבריו ואמ"ל מה המעשה הזה השיב ואמר הלא משחק אני וגם שלחתי לשאול את פי הנערה מה היה בדעתה שקבלה המעה והלכה לה ובתשובה אמרה שבדעתה היה דדרך שחוק והיתול בעלמא היה הדבר שכן דרכו לשחוק עמה כפעם בפעם הרי דלדברי שניהם לא נתכונו כלל לקידושין אלא שיחוק והיתול בעלמא והוי נ"ד ככ"ע דליכא למיחש למידי. עוד זאת אדרש דבנ"ד הוו קדושי הבל ואין בם מועיל ממה שראינו בענין שבאה הבתולה בשליחות מאת אמה לתבוע ממנו המעה שהיתה נושה בו ואחר שנטלתה ממנו בתורת חוב ונתנתה לבעל אחותה לראות הטובה היא אם רעה מה יועיל שחזר ואמ"ל לשם קדושין ולא מבעייא היכא דקבלתה ושתקה דאז אפי' אמר לה כן בשעת מתן מעות קודם שתטלנה ונטלתה מידו יכולה היא לומר אין שקלי ודידי שקלי ולא הוייא שתיקתה כהודאה אלא אפי' אם רצתה בקדושין ואמרה הן בפירוש כיון דמעיקרא קבלתה כתובה כי הדר אמר לה לשם קדושין לאו מידי יהיב לה משלו ובמה תתקדש וכמ"ש מרן בסי' כ"ח ס"ג וז"ל וכן אם החזיר לה חוב שהיה לה אצלו ואמ"ל כנסי סלע זו שאני חייב ליכי והרי את מקודשת לי בו קודם שתטלנו ונטלתו ושתקה וכו' אינם קדושין עד שתאמר הן אבל אם לאחר שנתנו בידה וכו' אפי' אמרה הן אינה מקודשת וכו' עכ"ל ואף גם זאת שהלשון שאמר האדיך אלמוזונא דלקדושין אין בו ממש שהרי כתב מרן בסי' כ"ז ס"ד אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת ואף להיש מי שאומר שהביא מרן בס"ה דאם אמר הריני נותנו לך בתורת קדושין הוי כאומר לי הרי כתב הבאר היטב בשם מהרי"ט דדוקא אם אמר בתורת קדושין אבל אם אמר אני נותנו לך לקדושין אין כאן חשש קדושין כלל ואף דהרשב"א חולק בזה בהיכא דאמר אני נותן לך לקדושין דהוי כאומר לי מ"מ מודה הוא היכא דאמר קח זה לקדושין דאינו כלום והלשון דנ"ד גרע טפי מכל הנך לישני דלא משתמע מניה מידי מי הוא המקדש ולא למי מקדש ונראה דאף היש מחמירין שהביא מור"ם יודו בנ"ד דאין כאן ידים מוכיחות ועוד דבעינן שיאמר לה לשון המוכח להבא כמ"ש מור"ם שם ולשון זה לא משתמע כלל להבא והוי כאומר הן קדושין לחוד דאינו כלום מכל מה שכתבנו נראה דאפי' אם היתה הבתולה הנז' בוגרת שהיא ברשות עצמה אין כאן בית מיחוש לאותן קדושין וכמאן דליתנהו דמי ולרווחא דמילתא חקרתי אחר הבתולה הנז' אם הגיעה לכלל בגרות ועפ"י קרובים ואומדנא דמוכחי נודע שעדיין לא הגיעה לכלל שנים שלא השלימה עדיין י"ב שנים גמורות שתגיע אפי' לכלל נערות ולא סמכתי על זה עד ששלחתי נשים בקיאות לבודקה אם הביאה ב' שערות כמו שהביא מר"ן בסי' קנ"ה סט"ו וסי"ו לענין מיאון ובאו ואמרו שלא מצאו לה שום סימן כלל דנערות ואצ"ל דבגרות וא"כ אפי' אם יתברר אחיך עפ"י עדים שהגיעה לכלל שנים כיון שלא הביאה סימנים חשובה כקטנה וכמ"ש מר"ן בסי' הנז' סי"ג

ומעתה אף אם היו קדושין גמורים הוייא קטנה שקדשה עצמה בלא דעת אביה דאינו כלום אפי' שדכה אביה תחילה ואפי' נתרצה האב בפירוש אחר הקדושין כמ"ש מר"ן בסי' ל"ז סי"א ואף לסברת היש אומרים שהביא מר"ן דבדבריהם משמע לשון הסוגיא כמ"ש בב"י דסוברים דאם נתרצה האב כששמע הוו קדושין הרי סיימו דבריהם דאם מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה לא הוו קדושין אפי' נתרצה האב אח"ך ובנ"ד הרי מיחתה היא וא"כ אפי' אם יבוא אח"ך אביה ממקום שהוא היום שם ויתרצה אינו כלום כיון שמיחתה היא והוי ככ"ע. ועוד שהרי אביה גלה דעתו שהוא חפץ במשודך שלה שהוא יוסף בן מסעוד הכהן ממה שכבר שרו הצמוקים במים לעשות מהם מים שרופים לצורכי החופה ובודאי דכל זולתו קרינן ביה קדשה עצמה למי שאין לאביה חפץ בו דלית ביהו מששא אליבא דכ"ע ומעתה אין אנו צריכין למה שנסתפק העד הנז' על חזרת המעה שהחזיר לה הר"ש אי הוייא קודם גערה או אחר גערה דאפי' אי נימא קודם. גערה אינו כלום ולהיות הדברים ברורים כשמלה דליכא שום חלות לאותן קדושין וכתותי מכתת שעורייהו תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם אמטו להכי לא הטלנו שום קנס להמקדש הנז' כיון דלא אהנו מעשיו מדי ואדרבה אם באנו לקונסו אנו עושים רגלים לדבר ופתח פתוח ללייצני הדור המצפצפים והמהגים להטיל מים בקדשים כי יאמרו אי לאו דאהנו מעשיו לא היו קונסין אותו ופרושים התירו את הדבר בדוחק וכסו את עין השמש בכברה והשתא דשבקינן ליה ולא ענשינן ליה יסכר פי דוברי שקר וקולם לא ישמע עוד כי יאמרו בדקו ולא מצאו ממש באותן קדושין נוסף היות האיש משה עני מאד ושגגה היא שיצאה מלפניו זה מה שנראה לקוצר ידיעתי וחלישות דעתי אם יראה בעיני בעלי הוראה החותם פה צפרו אור שמנה באדר א' משנת ויוס"ף הו"א השלי"ט על האר"ץ לפ"ק

ישועה אביטבול סל"ט בכמוה"ר יצחק זצ"ל

דברים ברורים ומחוורים דאין כאן שום מיחוש לאותן קדושין מד' טעמי שכל א' מהם הוי טעם כעיקר לאותם קדושין שאינם קדושין כלל משום דאין עדים בקדושין דאין חוששין לקדושין ומטעם דבא לידה בתורת חוב דלא מהני אח"ך אם חוזר ואומר לשם קידושין אפי' אמרה הן ומטעם דלא אמר לי ולשון זה מיגרע גרע דאין בו משמעות שהוא המקדש ולמי מקדש ומה גם דלא היתה