אבני שיש חלק א כו

שלא היו ידועים לאב בשעת הסילוק והדבר מסור לבית דינם לעמוד על אמתת הדברים או אם היו יורשים אחרים לאשה ואם הדבר ספק אוקי ממונא בחזקת הבעל שהוא יורש דאורייתא ולראיה ח"פ וקיים

שאול סירירו ס"ט

השקפתי על הסילוק הנ"ב שסלקה עצמה הבת הנז' מירושת אמה הנז' שקבלה מאביה והסכים על ידה האנוס כמ"ש בפנים וראיתי אחרי רואי שהסילוק הנז' והסכים ע"י הארוס הוא חזק וקיים כראי מוצק שכך מבואר בתקנה שס"ג לפ"ק שתקנו שהיתומה שעשתה מחילה הן לאביה הן לאמה וכו' בלי הסכמות ב"ד של שלש שהמחילה הנז' בטלה וכו' זולת אם תהיה המחילה בהסכמת הארוס שאז היא קימה שודאי לא הסכים הארוס במחילה עד שהיתה מחילה גמורה בלתי טעות ע"כ. הרי להדיא דהסכמת הארוס עדיפא דליכא למיחש לה למידי א"כ איפא בנד"ז דהסכים הארוס ודאי דלא הסכים במחילה עד שהיתה מחילה גמורה בלי טעות ובודאי דהסכמתו חזקה ויש בה תועלת יותר מסילוק הבת דהא סילוק הבת לא נגמר כי אם ע"י הסכמת הארוס דהוא עיקר בזה וא"כ מהי תיתי לומר דלא ידע בה שעתא כמה היו הנכסים כדי שנאמר שהסכמת הארוס היתה בטעות והרי מתקני התקנה אמרו דלא הסכים הארוס עד שהיתה מחילה גמורה בלי טעות ובודאי דידע הכל ומחל והסכמתו קימת ואפי' לדברי האומרים שסילוק הבת היה באונס שאנסה אביה וכו' אפי' אם המצא ימצא שבאונס נעשה הסי' הבת ע"י ברורים אין בדבריהם ממש דמה יתן ומה יוסיף מעשה הבת וסילוקה הרי היא תלויה בהסכמת הארוס וכיון שקדשה וזכה בנכסיה הוא העיקר בזה אם לקיים מעשה אשתו אם לערער ולבטל דברי אשתו וכיון שהסכים למעשיה באופן המועיל אפי' אם נאמר דהיא היתה אנוסה מ"מ הבעל לא היה לו שום אונס והיה יכול לערער אפי' אם היה מעשה אשתו ברצון ולא באונס וכ"ש לפי עדות העדים שסלק עצמו בר"ן דכ"ע מודו דהשתא דסלק עצמו והסכים על מעשיה דבתר דידיה אזלינן והסכמתו קיימת וחזקה והמערער על זה דבריו מהבל ימעטו וזה פשוט לכל מבין ולרא' אמת ח"פ פאם יע"א בסיון מש' כי ישרי"ם דרכי ה' לפ"ק והשתא דדינא אתברר לא שייך לעשות פשרה בזה דמה חלות יש לפשרה נגד האמת לנתקו ממקומו ולהכניס הפכו בהדומו דהאמת עד לעצמו וזה ברור וקיים

אליהו הצרפתי ס"ט

דברים פשוטים ולרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב דבודאי זכה האב בחלק בתו שמכרה לו חלקה בירושתה מכי' גמו' ואע"ג דהתחיל בלשון סילוק דהוא לישנא גריעא בקרקע דקי"ל בפ' הכותב דפ"ג האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדם זו וכו' לא אמר כלום מ"מ הא אסיק התם דבקנו מידו אמינא מגופא דארעא קנו מידו וכפי' רש"י והרא"ש שם יע"ש, ובנ"ד אף שהתחיל בל' סילוק הרי סיים בכמה לישני דמכר יזכה יחזיק וכו' ובמכר א"צ לא מציאות חכם ולא הסכמת הארוס דלא אמרו בתקנה ש"ש בנשא"י ידי אל דביר וכו' דצריך מציאות חכם או הסכמת הארוס אלא במוחלת לאביה מה שירשה מאמה או לאמה מה שירשה מאביה שחששו לטענת אונס שלפעמים היא כאנוסה מאביה או מאמה וכן חששו למחילה בטעות ולכן הצריכו מציאות חכם או הסכמת הארוס בהיותה מחי' גמו' בלא טעות וגבי מוחלת לבעלה נכסים שנפלו לה בירושה או במתנה נתנו טעם למציאות: חכם שלפעמים היא כאנוסה מבעלה למחול ולבטל זכותה אבל גבי מוכרת א"צ לא מציאות חכם או הסכמת הארוס דלא שייך לא טענת אונס ולא טענת מכירה בטעות דטענת אונס גרידא אינה כלום דתליוה וזבין זביניה זביני ובעינן מסירת מודעא עם הכרת אונס וליכא וגבי טענת בטעות אינה אלא במוכר במדה ובמשקל ובמנין דקי"ל בסי' רל"ב דנקנה המקח ומחזיר הטעות אבל בנד"ן שמכרה סתם כל החלק העולה לה בירושתה ולא פירשו בפרטות הקרקעות אמינא ודאי שמכרה הכל קו"ט גלויות ונסתרות מדלא פירשה מה מכרה ומסתמא נמי ידעה מה מכרה והארוס נמי מסתמא ידע על מה הסכים ואם היתה פחותה מבת כ' כשמכרה הרי לא מיחתה מיד כשגדלה אבל בנד"ן שאין בידו שום ראיה לדבריו רק בהבל פה אמר שאנוסה היתה אשתו ושהטעה אותה אביה אין לנו לשתקו אלא בנזיפה ומהתימה על חכמי עירם שלא שתקוהו בנזיפה ולא להטריח זקן זה מעיר לעיר, קנצי למלין אפי' אם לא היה הסילוק חתום בחכם עיר ולא הסכים הארוס כיון שהוא מכר גמור אין מזיזין אותו ממקומו כל הרוחות שבעולם וכ"ש בהצמדם יחד, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר החו"פ צפרו יע"א בחדש סיון המבת"ש ש' ישרי"ם בלבותם

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן י"ד

במותב תלתא כחדא הוינא ואסהיד קדמנא כהיר יעקב אסודרי בתע"ג ששם נמצא ושם היה בבית הכנסת הגדולה הי"ג אשר פה צפרו ביום ה' י"ח בשבט התקכ"ט ודכלת דונא בת הי' עמור ה"ן יתאח וקאלת להר' משה אדהאן בזה"ל קאלתלך ימא עטיני מוזונא די כא תסאלך נסריוו לכרשוף ג'בד מוזונא ועטאהאלהא והייא עטאתהא לה"ר שלמה אביטבול ראג'ל כתהא יקלבהא וואם מליחא ומאג'אלא למוזונא פייד הר"ש הנז' כא יקלבהא והר' משה הנו' קאל לדונא הנז' בזה"ל האדיך למוזונא דלקדושין ואסאעא די כרג' האד לכלאם מן פמו תכף נפקע פיה העד הנז' הווא והר"ש הנז' ואזבהום הר' משה הנז' וקאל אנא ג'אייר כא נתמלג' מעאהא ולמוזונא רדהא הר"ש הנז' לדונא הנז' ולא נשאר בזכרונו של העד הנז' אידא רדהאלא אחר מא נפקעו פיה אוו קבל ועבאתהא ומסאת עכס"ע וקבלנוה כדחזי בפני הר' משה הנז' ובפני החכם השלם הדו"מ כמוה"ר ישועה אביטבול י"א וחתי' הכא תמ"ת והיה זה כ"ג בשבת שבעה לאדר ראשון שנה הנזכרת לעיל והכל שריר ובריר וקיים

משה בן אברהם נחמני ס"ט אברהם בן יעקב אציני ס"ט

על של עתה באתי לפתוח פתחה של תשובה הדק היטב בטיב קדושין לשואלין ודורשין אי איכא למיחש חוששין והן קדם חקרתי ודרשתי אם היה שם באותו מעמד מי שראוי להעיד להצטרף עם העד הנז"ל והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא גם חקרתי אחר התלמידים שהיו באותו מעמד ולא נמצא בהם מי שהגיע לכלל שנים והגדול שבהם לא השלים עדיין שנת י"ב והר"ש אביטבול בעל אחותה שהיה שם כמאן דליתיה דמי כי קרוב הוא ופסול משום קורבה

ואחר שכן הוו קדושין בעד א' דשוו כל הפוסקים דאין חוששין להם וכמ"ש מרן בסי' מ"ב ס"ב וז"ל המקדש