אבני שיש חלק א כד

בכאן לא חתימות עדי המכר ולא עדי הקיום ומשום שהיה אומר שיחזור לקיים שטרו במקום שמכירין החתימות ממקום למקום עמד בנה שמאיש אחר ונתפשר עמו בחלק ירושת חנוך אחיו מאמו ואחר שנתפשר בזה בא לתבוע בירושת אחות ראובן שהיא דודתו של חנוך מכח מה שקנה מחנוך הנז' כל חלק וזכות המגיעו מירושת אביו וטען עליו בן דודו של חנוך תחלה קיים שטרך וניחות עמך לדינא דהגם שיש עליו קיום ערבך ערבא צריך דאין מכיר בכאן לא מדו השטר ולא עידי הקיום וקי"ל בסי' מ"ו סעיף ז' אעפ"י שהוא מקוים צריך שיכירו חתימת ב' עדים או ב' הדיינים יע"ש ואפילו לאחר שתקיים שטרך וניחות עמך לדינא הרי לא מכר לך חנוך רק הזכות המגעתו מירושת אביו ואין ירושת דודתו נכללת בירושת אביו שאומר אני שאחרי מות ראובן אביו הוא שנלב"ע דודתו עד שתביא ראיה שאחות ראובן דודתו של חנוך הנז' נלב"ע בחיי ראובן אחיה וזכה בחייו בירושתה אז היא נכללת מכלל זכות ירושת אביו והשתא דאיכא למימר שראובן אחיה הוא שנלב"ע בחייה מצי חנוך למימר דזכות ירושת אבי הוא שמכרתי ולא במה שזכיתי מירושת דודתי שהמוכר צריך לפרש כל מה שמכר כדאיתא בסי' רי"ד ושמעון טוען אף גם נאמר שאחרי מות ראובן הוא שנלב"ע דודתו הנז' מ"מ שפיר קרינן לה ירושת אביו דמכח אביו הוא יורש דודתו שאביו ירש את אחותו בקבר והוריש לחנוך בנו ובן דודו משיב שחנוך הוא היורש לדודתו שירושת הקבר אינה ירושה לחוב לחנוך דקי"ל בן שמכר מה שירש מאביו ומת הבן תחילה ואח"כ מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות דמצי אמר אנא מאבוה דאבא יריתנא ואפילו שטר שהיה מחוייב אביו לזקנו הוא יורש השטר מכח זקנו ומוציא מן הלקוחות שמכר להם אביו נכסיו כדאיתא בסי' רי"א סעיף ג' וסעיף ד' ואם אין זכיה לבן אלא מכח ירושת הקבר שאביו הוא הזוכה בקבר ומוריש לבנו היכי מצי הבן להוציא מיד הלקוחות שקנו מאביו ירושת זקנו והיכי מצי לטרוף מלקוחות אביו בשטר שחייב אביו לזקנו והלא אביו הוא הזוכה בקבר בשטר זה אלא ודאי כדאמרן, ויהי לתקופות הימים נועדו יחדיו יורשי בעל דודתו הנז' עם בן דודו של חנוך להתפשר בירושת דודתו אחר שנתעצמו בריבם אלו עם אלו שבעל דודתו הנז' היה לו בן הללו מביאים ראיה לדבריהם שהבן נפטר בחיי אמו ויזכו יורשי האשה והללו מביאים שנפטר אחרי מות אמו ואביו זכה בכל הירושה להוריש ליורשיו ונחלקו בתי דינין בדבר הללו מזכים ליורשי האשה והללו מזכים ליורשי הבעל וכללות הירושה אינה אלא איזה חזקות של אשה חורבות ועמדו הגויים בעלי גוף הקרקע לבנות החרבות ועמד בן דודו ונתן באיזה חזקות החלק המגיעו בבנין בהחזקות להגויים וגם יורשי הבעל נתנו באיזה חזקות אחרות מה שעולה להם בהבנין להגויים ובהתעצמם ברובם נשארו החזקות ביניהם כנכסי רטושין שדרו בהם איזה אלמנות ומי שאין להם ממה לפרוע השכירות וכראות הב' כתות שאבדה שכירות החזקות של כמה שנים נתרצו לפשרה ומשום דחנוך עדיין הוא בארץ מרחק העמידו לשמעון הקונה ממנו ירושת אביו להתפשר עמהם בחריקיה אדעתא שיביא הכל מפורש לזכות גם בירושת דודתו וביני ביני עמד אחיו של חנוך מאמו ושלח והודיע לאחיו ששמעון הקונה נטל מה שנטל בעד ירושת אביו וחוזר לתבוע ירושת דודתו ושלח לו חנוך כתב על ידי ת"ח אחד שאפילו בירושת אביו לא מכר לו כי אם מחצית הבית דוקא ואפילו לגבות מאמו שכירות ממה שדרה כבר לא עלה על לבו אלא משום ששמעון יודע ספר רימה להעדים להיותם הדיוטות וכתבו לו כל זכות המגעת לו מירושת אביו ושאם לא יודה שמעון האמת ישלח משם קבלת עדות מהעדים שהיו עמהם במעמד המכר וכראות שמעון האגרת חזר לאחוריו כבושת גנב כי ימצא ונשארו כל החזקות שעלו לחלק יורשי דודתו ביד בן דודו של חנוך והיום אחר עברו כמה שנים חזר וניעור שמעון הנז' לתבוע חלק חנוך בהחזקות הנז' ובפירותיהם ובן דודו של חנוך משיב לו כל הטענות הנ"ל ועל הפירות השיב לו אפילו חנוך בן דודי לא יזכה בפירות עד יתן חלקו בהוצאת הבנין ואנא פרענא ההוצאות בעד חלקי וחלק בן דודי ואהנה מהפירות עד שיתן לי יציאותי ע"כ תורף השאלה להשקיט ריב בשעה שמס'ה ומרור מונחים לפניך בעשות לה ציצים ופרחים בשבת אחים שהם מומחים ונוחים כתפוחים מוצלחים שהכל מריחים ריח נחוחים יין משובח בכוסות משובחים המה ב' אחים פקחים שרי צבאות ישראל בעליות מרווחים זה הוא מקומן של ש' ש'בתים ה' עליהם יחיו ששים ושמחים כי"ר כה אמר שואל באורי"ם ותומי"ם מן דרחים לאחים

ע"ה שאול ישועה ס"ט

לא ראינו שום זכות לשמעון בטענותיו מכח תשובת הנז"ל שלא קיים שטרו שלא ברר שזכה מורישו של חנוך בירושת אחותו, ופשוט הוא שאינו נכלל בל' מירושת אביו אלא מה שזכה אביו בחייו והיורשים מוחזקים והלוקח מוציא ועליו הראיה, ואין כאן מקום להאריך כי הדבר פשוט ולראיה ח"פ וקיים

יקותיאל ברדוגו ס"ט רפאל ברדונו סלי"ט

הגם שכבר כתבתי לזכות שמעון הלוקח הנ"ל גם במה שמגיע לחנוך המוכר הנז' מירושת דודתו מכח דקדוק לשון שטר מכר וכדקי"ל מדקדקין לשון השטר ודנין על פיו כמשו"ח ביד שמעון הנז"ל, שבתי וראה שאין כח בדקדוק הלשון ההוא להוציא מיד הבעלים הראשונים ואינו אלא לשון מסופק ואוקי ארעא בחזקת מרה קמא וחזקת הלוקח הנז' לא מהניא ליה דהיו ליה נכסי רטושין ובורח מחמת סכנת נפשות כידוע לכל דלא מהניא בהו חזקה וכמ"ש מר"ן סימן קמ"ג יע"ש. ולראיה ע"ד אמת ח"פ פאס יע"א וקיים

איש צעיר שאול סרירו ס"ט

עם היות שפשרנו בין הטוען בעד חנוך ובין שמעון הקונה דהיינו שיטול שמעון הקונה מחצית מכל חלק וזכות המגיע לחנוך בירושת דודתו לא מפני שדעתנו היה מסופק בלשון השטר דודאי לשון השטר לדעתנו אינו מורה כי אם מה שירש מאביו דוקא לא מה שירש מדודתו אלא לפי שראינו להרב המורה תנא דבי אליהו שפסק להם שאף מה שירש מדודתו נכלל בכלל ירושת אביו לכן פשרנו ביניהם ובטלנא דעתינו מפני דעתו הרחבה אבל לקושטא דמלתא דעתינו היא שאין מה שירש מדודתו בכלל דאין לשמעון שום צד זכות בהם כלל ולראיה ח"פ

חיים דוד סירירו יס"ט

בפנינו אח"מ גילה דעתו כהריס"ן שהוא א' מהברורים כמשו"ח ביד החכם כמהר"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו שדעתו היא בענין הדין הנז' היא שאין לשמעון הנז' שום זכות בירושה הנז' כלל כמ"ש כמהרח"י אחיו הנ"ל ולראיה שפך גילה דעתו לפנינו אח"מ ח"פ וקיים

סעדיה ן' סעדון ס"ט סעדיה בא"א אברהם אבן דנאן סלי"ט כי"ר