אבני שיש חלק א כ

שהדין נותן אפי' בפש"ן וגם שיהיה הדבר בקש"מ בדל"ב ובש"ח אפי' בס"ת שתת הכל הוא מהשפה ונחוץ ושבועתינו לענין זה כחי פרעה ואפי' נבטל מודעה זו ונפסול עידיה מראשה לסופה ומו' דמו' ודנפקי וכו' ביטולנו אינו ביטול, והגם שנדור להם הנאת מודעא זו כזבח ובקרבן הן בלשון נדר או בלשון איסור הכל בטל ומבוטל כחרם הנשבר שאין בו ממש ואתם עדינו ואתם שלוחנו לכתוב ולחתום מודעות לאלפים ולרבבות ולעשות שלוחים על ידייכו, ומפני פקוח נפש אהרן הנז' החבוש בבית הסוהר או אם יביאו אלינו מאילי הארץ או ירבו עלינו ריעים נקבל עלינו כל מה שיגזרו עלינו ונשיבה עליהם ידינו למשפט ולא נמחול להם אפילו בפרוטה של נחושת, כללו של דבר כל מה שנעשה עמהם אינו אלא לפי שעה עמהם או עם שלוחם הכל בטל ומבוטל כחרם הנשבר שאין בו ממש וביטילנו אינו ביטול ושבועתינו לענין זה אינה שבועה ונדרינו אינם נדר, ולראיה שכן ג"ד בפנינו כתבנו וחת"פ במאמר החכם השלם הדו"מ כמוהה"ר אהרן ן' זכרי הנ"ל וקים. וחתומים החכם השלם כהה"ר יצחק בכה"ר ישועה אביטבול ס"ט והר' אלעזר מרעילי ונתקיימו לנא חתימותיהם כדחזי וחתי' הכא תמ"ת

ועוד נמ"ך וז"ן נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין המודעה הנז' בפנים אם נתפשר הר' אהרן הנז' שהיה תפיס עם המוסרים אותו או שמחל להם אם מהניא מסירת מודעה שמסר הר' אברהם הנז"ב בעדו ובעד אהרן הנז' לבטל הפשרה או המחילה שעשה אהרן הנז' עמהם

ונראה פשוט דמהניא כאלו מסרה הוא עצמו דבכל דבר קי"ל שלוחו של אדם כמותו כדאיתא בסי' קפ"ב ס"א ואע"ג דליכא עדים שעשאו אהרן הנז' שליח אלא שמפיו אנו חיין שאמר לעדים שהוא מג"ד בעדו ובעד אהרן הנז' אעפ"כ מעשיו קיימים דקי"ל התם אין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו וכו' וכ"ש שיש נגיעה להר' אברהם הנז' שנכוה בחמי חמין מאותה מסירות ולקח האלמכז"ן כל אשר לו מפני שהוא בעל אמו של אהרן הנז' והוי כשני שותפין באיזה ענין דבנ"ד א' מהן סגי ואם היה הדבר בתורת מחילה אין צריכין לכל זה שכיון שיש לו עדים שמסרוהו מסירת הגוף הן הן עדי האונס ובמחילה סגי באונס גרידא או בג"ד גרידא וא"כ אם היה הדבר בדרך מחילה אף אם לא היתה זאת המודעא תתבטל המחילה מחמת האונס והשתא דאמינא שמודעא זו קיימת וכאלו מסרה הוא עצמו אף שאין כתוב בה והכרנו באונסו ולא היו לו עידי האונס כיון שהיה הדבר בדרך מחילה תסגי ליה בג"ד לבד ואף אם נעשה הדבר בדרך פשרה דקי"ל דינה כמכר ונאמר דבעינן תרתי הכרת אונס ומסירת המודעה הרי בנ"ד איכא תרתי מסירת מודעה הנז' ועידי האונס שמעידים על תפיסתו ואע"ג דכתב מר"ן בסי' ר"ה ס"א וכל מודעה שאין כתוב בה והכרנו באונסו אינה מודעה מיירי כשאין כאן עידי אונס כלל אבל היכא דאיכא מודעה בלא הכרת אונס והביא אח"כ ראיה דאנוס הוא המודעה קיימת וכמ"ש מורם בשם הב"י שם ס"ה, ול"מ לדעת הרשב"א שהביא הב"י שם שסובר דלכתחילה נמי כתבינן מודעא אע"ג דלא ידעינן באונסיה וכשיביא ראיה שאנוס הוא המודעא קיימת, אלא אפי' לסברת רבינו יונה שהביא מר"ן בס"ה דאין כותבין לכתחילה עד דידעינן משום דחיישינן לב"ד טועים שיאמרו חזקה לא חתמו אלא א"כ ידעו באונסו מודה שאם כבר כתבוה והביא ראיה שאנוס הוא חשבינן לה מודעא גמורה וא"כ בנ"ד דכבר נכתבה המודעא ואיכא עדי אונס הפשרה בטלה וחזר הדין לאיתנו דכיון שיש עדים לאהרן הנז' שמסרוהו מסירות הגוף ישבע כמה הפסיד וישלמו במיטבה כדאיתא בסי' שפ"ח ס"ז בהגה. הנלע"ד. כתבתי בר"ח מרחשון משנת מורשה קהל"ת יעקב לפ"ק וחתום עליו הח' השלם הדיין המצוין כמוהרי"א יש"ץ ונתקיימה לנו חתימתו כדחזי וחתי' הכא עליה תמ"ת

וס"ל נמ"ך וז"ן מדי עברי פה צפרו יע"א נשאתי ונתתי בענין המודעה הנז"ב ואת אשר נגזר עליה מידי"ן הח' הנז' וראיתי כי הכל היה באמת והדין פשוט בודאי דלכל דבר יכול אדם לעשות שליח ושנוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר עבירה, ובנ"ד שהשליח והמשלח מודים השליחות קיימת ולא איברו סהדי אלא לשקרי ואף אם לא עשה שום מודעא עם הר' אהרן הנז' הפשרה בטלה כיון דאיכא עדי אונס שמסרוהו מסירות הגוף, והא דכתב מר"ן דפשרה דינה כמכר דוקא לענין שצריכים לידע שהוא אנוס אבל אי ידעינן באונסיה אפי' לא מסר מודעא נתבטלה הפשרה דהוי כמי שאנסוהו ליתן כמ"ש מר"ן הב"י בסי' י"ב מחו' סי"ג בתשובה ג' מהרשב"א יע"ש, וכ"ש דאיכא תרתי מסירת מודעא ועידי אונס הדין נותן שהפשרה בטלה וכל מה שהפסיד הר' אהרן הנז' או עפ"י עדים או עפ"י שבועה צריכים לשלם לו במידי דמיטב כמו בנזקין דהוי תפיסת הגוף כמ"ש מר"ן בסי' שפ"ח. וצור יש' יצילנו משגיאות, כה דברי הקטן חותם לכבוד התורה וחתום ע"ז החכם השלם הדו"מ כמהר"ר משה הלוי יש"ץ ונתקיימה לנא חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת

וס"ל נמ"ך וז"ן ע"פ ק"ע מהעדאת שני עדים שהמציא לפני אהרן הנז"ל שהפסיד ע"י המוסרים הנז"ל אין פחות משבעים מתקאלים [דהיינו ג' העידו שע"י מסירות הנז' נקש כל אשר לו ובעל אמו משכן ביתו והכל הפסידו אהרן בשביל מסירות הנז' ועד א' מהג' חזר ופירש אין פחות משבעים מתקאלים ועד א' מסייע לזה כשהיה אהרן חבוש ובעל אמו ושאר העומדים על תשלום ההפסדים לשררה העיד הנז' שהיו מדקדקים החשבון לידע כמה הפסידו בזמן שעבר מהתפיסה ועפ"י מיצוי חשבונם מצאו שכבר הפסיד אהרן שבעים מתקאלים, לכן נ"ל שעדויות אלו בהצטרפם מהנו לפטור אהרן הנמסר משבועה לגבי השבעים מתקאלים] וברור שחייבים לשלם לאהרן הנז' הסך הנז' משפר ארג ואין על הסך הנז' שום פשרה כדי שיצטרך אהרן הנז' להביא עדי אונס בשעת הפשרה דאפילו נימא שדברי הטוען אמת שכבר נתפשר א' מהמוסרים בעדו ובעד חבירו עם חמיו של אהרן הנ"ב בדבר מועט זה הדבר אין עליו שום פשרה ואפי' אם יהיה הדבר בקנין אינו אלא מחילה וויתור ומחילה זו לא מקריא מחילה משום דאיכא מודעא כנ"ב וכל מה שעשו בטל ומבוטל וצריכים לשלם הסך הנז"ב כלו במושלם, אבל אם טוען אהרן שהפסיד יותר מהסך הנז' דינו הוא שישבע ויטול משום דהויא ליה תפיסת הגוף דענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו ואז לגבי זה העודף הויא פשרה אם דברי הטוען אמת, והן אמת נראה דבעי הכרת אונס בשעת הפשרה כההיא דסי' ר"ה ס"א אבל צריך לומר דאונס קמא דעבדי ליה המוסרים שמסרוהו והזיקוהו בגופו ובממונו מהני ליה גם לשעת הפשרה דאנן סהדי דמיראתו מהם שלא ימסרוהו עוד נתפשר עמהם בדבר מועט ואכתי אונסא קמא רביע עליה. ומה גם שהוגד לי שאחר סמוך הרבה עליו ריעים שלאחר צאתו מבית האסורין הרבו עליו ריעים כדי להתפשר עמהם, ול"ד לההיא דסי' ר"ה ס"א דבעי' הכרת אונס בשעת המכר, דמוסר שאני דזה הדבר נמשך ממסירות שכבר מסרו ואנסו ומיראת האונס עבד מאי דעבד, משא"כ מוכר מחמת אונסו שלא אנסו