אבני שיש חלק א יט

אצלי אני עושה כל אשר פצו שפתיו ולעת הכושר אשיבה ידי עליו לידון עמו בב"ד ולהוציא בלעו מפיו אם יתחייב לי בדין, ואף שתהיה המחילה או הפשרה בקוש"ח קנין ושבועה דידי כמאן דליתנהו דמו כי אין פי ולבי שווין בכל מה שאני עושה עמו שעל ג"ד זה אני סומך ועליה תמכו אשורי ואעפ"י שאתן רשות לבדי"א להפקיע ולהפקיר כל זכותי ולבטל כל מודעי ומודעי וכו' אין דברי האחרונים עיקר אלא הראשונים ותפו'ץ לשון אחרון ונקוש"ח מסעוד הנז' ועשה אותנו שלוחים ועדיין לא נגמרה שליחותינו עד יצא לאור משפטו כפי מה שיחייב הדין ולראיה ח"פ במאמר בדי"א והיה זה בחמשה עשר יום לח' כסלו שנת חמשת אלפים וה' מאות וששים וארבע ליצירה ושריר ובריר וקיים

ישראל יעקב בלא"א מרדכי ה"ן עולייל סי"ט שלמה א"א יהושע ה"ן חותא סי"ט

עמדו לפני לדין הר' מסעוד ן' כלפין הנ"ל תובע להר' ראובן צבע הנ"ל וטען עליו לשלם כל ההפסד הנ"ל שהפסיד על ידי מסירתו שמסרו על חנם שאפילו מה שאמר ראובן הנז' לפנינו ולפני משרת השר הנ"ל שתפס בו והניעו וע"י זה הוכבד עליו חיליו מכחישו בזה מסעוד הנז' באומרו לא הניעותיך כלל רק אחזתי בכנף בגדיך כשתבעתיך לדין ולא רצית ללכת עמי לדון ואמרתי לך לא ארפה לך עד שתלך עמי לדין וכשסרבת ולא רצית ללכת הנחתי לך והרפיתי ידי מלאחוז בך ולא זו שלא הניעותיך ואמרת שהניעותיך אלא שחשבתני לרוצח ודברת לפני הערכאות אם מתי מחולי זה מסעוד ן' כלפון הוא שהרגני ואלו הגיע קצך למות כמעט הייתי בכל רע כהורג נפש. וראובן משיב אני לא הגעתי הדברים להשר ואחר שהוגד לו על ידי אחר ושלח לו הגדתי לו דברים כהוויתן ומסעוד משיב כל מה שהגדת הוא שקר ואלו אמרת דברים כהוויתן שאחזתיך בכנף בגדיך בלתי שום תנועה לגופך לא הייתי נתפס כלל ושעל כן שלח השר להנגיד וחכם העיר לראות אם יש בי עון אשר חטא עפ"י עדים וכשחשבתני להורג לא מצאו מענה ופסקתי ביניהם שישבע מסעוד הנז' היסת שלא היתה שום הכאה ולא תנועה המכאבת הגוף רק תפיסה בכנף בגדו אחר שיקבל ראובן הנז' חרם שטוען אמת ואז יפרע ראובן למסעוד הנז' כל מה שהפסיד עפ"י עדים הנ"ל, ועל מה שטוען הוסיף בשוחדות שלא ראוהו עדים ישבע ויטול שהרי היה תפוס תפיסת הגוף ולא אמרו שרשאי המוכר לקבל לפני השררה ופטור רק בהיכא דאיכא עדים על ההכאה או שבעל דין מודה בה, ושוב נומיתי להם אם ירצה מסעוד שלא ישבע אפי' נאמין לראובן שהניעהו אינו נפטר מהכל שעכ"פ מה שחשב אותו להורג הגדיל עליו המדורה שאם על ההכאה לחוד היה הנגיד מפשר לו עם השר בדבר מועט ודבר זה יכול להתברר עפ"י הנגיד הנז' ועפ"י הר' אברהם אלבאז שהם שפשרו בינו ובין השר כמה ראוי ליתן על ההנעה וכמה הוסיף על שחשבו להורג על חנם באומרו שבהנעה שהניעהו חזר לחוליו דמי פתי יאמן לזה ובפרט שההנעה היתה בזמן מנחה שהיה ראובן הנז' בשוק לעשות צרכיו בבית הכסא שבשוק וחזר לביתו ואחר שעלה המדריגות שבחצירו פגעו זה בזה וזה היה תובע את זה וזה תובע את זה ולדבריו הניעו ולדברי האחר תפסו בבגדו ולפי דבריו שהניעו לא אירע לו דבר בשעת ההנעה כלל שהרי אחר ערבית שנפלה מריבה בין אשת ראובן הנז' עם מסעוד הנז' ועלתה צעקתם לפני מחמת שאשת מסעוד יולדת ויש סכנה לולד מחמת הקטטות ומריבית וראובן הנז' בא לעזרת אשתו אחרי ערבית מופלג עד לביתי מתחזק כבריא בעלה כעסו וזעמו על מסעוד הנז' עד שבאו עדים והעידו שהיתה אשתו מטגנת דגים מלוחים ועלה מסעוד הנז' ואמר לה שריח הטיגון ממית הולד כמו שכך אירע לו בולדות אחרים והשיבתו אם ימות ימות והוא לקח המחבת מעל האש והניחה לארץ ועמדה האשה הנז' ודחפה למסעוד הנז' בכח וחזר הוא ודחפה ובראותי דנפיק הזיקה לולד מחמת הקטטות נדיתי והחרמתי למי שיוסיף לדבר בדבר הזה עוד. ובחצות הלילה חזרה אשת ראובן הנז' לדפוק על פתח החצר שלנו ואמרו לה מה לך ואמרה שבעלה חזר לחוליו והם גרמא ואני הולכת להביא הערכאות שיעיד לפניהם וידמ'י רו"ח עלא מסעוד הנז' ואנכי השיבותיה ואמרתי לה אין שום פחד מזה שזה דרך הקדחת החמה שבעוד החמימות עליו מדבר כמשתגע ובבוא אליו הזיעה החמה יעמוד על עומדו ולבקר הלכתי אצלו ומצאתי שנתישב בדעתו בבוא עליו זיעה וכך היה מנהגו כל ימי חוליו באופן שההנעה לא עשתה לו כלום אם מחמת שאחריה היה מתחזק כבריא אם מחמת שדרך החולי שיש לו כך וא"כ כל מה שהוסיף מסעוד הנז' על האלתדמיי'ה עליו לשלם אפי' לא ישבע שלא הניעו דאף אם הניעו לא יחשוב אותו להורג. ושוב חזרו לפני ואמר לו מסעוד הנז' איני מניח לך פש"ן ממה שהפסדתי ותקבל חרם על טענתך ואני אשבע לך היסת שלא הניעותך כלל בגופך רק תפיסה בעלמא תפסתי בכנף בגדיך כדי שתלך אחרי לדין וכשסרבת ללכת הנחתי לך והשיב בעזות פנים שיש לו מי שפטרו ומקלויגיד לו ונודע לי הדבר שאדעתא דהכי נכנס כההר"ש אביט' כשבאו לידון לפני ואנחנו לומדים למוד הישיבה וכשגמרנו והתחילו לדון לפני דחק ונכנס ועם שלא נתרצה מסעוד הנז' שהוא התובע לידון לפניו אמרו לו הרי הוא יושב כאחד מת"ח היושבים ואחז דרכו כסל לו שכך דרכו לסכסך להחזיק ביד פועלי און ואמרו ת"ח שהיו יושבים שאעפ"י שהיה יושב ודומם בשעת המשפט בצאתו אמר להם שדעתו לפטור והיו נושאים ונותנים עמו להחזירו אל האמת ולא קבל ולראיה ביד מסעוד הנז' חתמתי והוצרכתי לכתוב דברים פשוטים שאפי' דרדקי דבי רב ידונו דין זה לאשורו וקיים בטבת התקס"ד ליצירה ושריר ובריר וקיים

שאול ישועה ע"ט

סימן יו"ד

טופס והעתקת שטר ג"ד נדרשנו להעתיקו וז"ן בלי תו"מ ביום ג' למרחשון שנת כאש"ר עשה כן יעשה לו ג"ד לפנינו הר' שמואל בר הה"ר יעקב ה"ן חמו בעדו ובעד הקהל והי' אברהם בר הר' מאיר די אבילה בעדו ובעד הי' אהרן בן יוסף ה"ן גיגי, ואמ"ל מהודעני ליכו כי הי' שלם אלערבי והי' מכלוף ן' דוד ה"ן הרוש הזיקו להי' אהרן הנז' בהאלמכזי'ן בעד אברהם בן יעקב ה"ן עילי וידיע לוטאטי שהיה הוא ואהרן הנז' מתנצחים זה עם זה לראות מי נוצח דרך שחוק ואירע מקרא שנצח אהרן הנז' והפילו לארץ ובהפילו נעשו חבורות בראשו של אברהם הנז' וג"כ הכהו אחי אמו על לחיו שתי הכאות ובהיות הדם בראשו אחזוהו מזיקין עד שחנן השי"ת ונתרפא מהמזיקין ולכן אנו מג"ד בפניכם שכל מה שנעשה עם שלם הנז' ומכלוף הנז' וקרובי אברהם הנז' ומה שנקבל עלינו בעדינו ובעד הקהל הכל הוא מהשפה ולחוץ ונשיבה ידינו עליהם למשפט לד"ת שתת' ולא נמחול להם ולא נוותר להם ממה