אבני שיש חלק א קעד

החמה עד צה"כ הוא ד' מילין וביה"ש לא הוי רק ג' רבעי מיל, אלא משתשקע החמה היינו ביאת אורו והוא סמוך ללילה וכו' וכהא דאמרי בחנוכה משתשקע החמה ביאת אורו הוא והיינו הוא דקתני משתשקע החמה משמע שכבר שקעה והתם דקתני משקיעת החמה מתחי' שקיעתה עכ"ל בעה"ע והם הם דברי ר"ת וכו' ע"כ, עוד כ' שם בהשגותיו על הגאון בעל התניא בסידורו שכ' שם שהרב"י חזר בו ביו"ד הל' מילה וע"ז כתב וז"ל בודאי כוון למ"ש המחבר בסימן רס"ו לשון בעה"ע וכו' וכתב דנקטינן ככלהו תנאי ואמוראי וכו' והלכך תנוק הנולד משתשקע החמה וכו' והבין שכונתו מתחילת השקיעה, אבל האמת אינו כן דהרי המג"א בסי' של"א סק"ב מביא זה וכותב דכונתו מסוף שקיעה וכמ"ש בסי' ר ס"א כשיטת ר"ת וכו', ע"כ דברי הקונטרס הנז' אשר ראיתי נחוץ להעתיק פה סיוע לדברינו]

והרב חיד"א ז"ל בברכ"י ובמחב"ר סי' של"א כ' בשם הרב ב"ד או"ח סי' קכ"ו וז"ל כל שנראה שמש אפי' בראש הדבר הגבוה יותר שבעיר מונין אותו יום וכשאין נר' כלל בשום דבר מונין להבא וכן נתפשט המנהג בעיר ירושלים ת"ו ובעיר עז לנו חברון ת"ו מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו עכ"ל, וזה נמשך לשיטת הגאונים וכתב הרב זל"א וז"ל ואף למנהג הרב"ד וכו' גם הוא מסיק דמנהג זה א"א חומרא בעלמא עכ"ל, והבי"ד ה' פקודת אלעזר דפ"ט והטעם דאילו הרב"ד גופיה ס"ל בהל' פסח סי' רי"ט בפשיטות כר"ת ולקמן נעתיק דבריו בע"ה. האמנם מה שהיה קשה עלי למאד על דברי הרב"ד דבשלמא בחלוקה א' דבעוד השמש בראש הדבר הגבוה מונים לאותו יום ניחא דבודאי יום הוא כמש"ל, אכן מ"ש בחלוקה שניה דכשאין נר' כלל מונין להבא הוא דבר שאין לו שחר דלפ"ז תנוק הנולד לאחר שקי' החמה מראש האילנות מונים להבא ונימול בש' ויו"ט וזה דלא כמאן דאף לשיטת הגאונים זהו תחילת ביה"ש ונדחה ליום א' ואיך כ' דמונים להבא, והיום זכיתי דאתאי לידי ס' פקודת אלעזר וראיתי לו שהק' כן בסגנון אחר וז"ל דלפ"ז דין ביה"ש פרח באויר דזה משנה וגמ' וכל הפוס' דביה"ש של חול נימול לט' ושל שבת נימול ליו"ד ולפי' הנז' אם יש שמש אפי' כל שהוא נימול ביום ו' וכשלא יש נימול בשבת א"כ היכן הוא זמן ביה"ש וספיקו דנימול ליו"ד יעו"ש, והאריך בזה והעתיק תשו' הרב"ד גופה אשר מתוך דבריו נלמוד שלא כ"כ אלא לנולד בחול שהרי כתב שם וז"ל בשביל כך נהגו שכל שיש שמש בעולם דנין אותו להבא שאז בחול נימול לט' ואין נימול לח' כ"א הנולד כל שעדיין שמש בעולם כנז' וזהו מנהג מצד חומרא לא מן הדין עכ"ל הרב"ד ז"ל הצ"ל, וסיים ע"ז הרב הנז' וז"ל ומזה יתבאר דין נולד ע"ש אחר תחילת השקיעה שלא יש תכף שמש כלל שע"פ המנהג להחמיר הנז' אין למולו עד יום א' שהוא יו"ד וכו' כמ"ש הרב"ד להדיא שאם ימולו אותו בשבת אין קולא גדולה מזו כנלע"ד פשוט בדעת הרב"ד ז"ל. וא"כ מ"ש הברכ"י בקיצור בסי' של"א הנז' אין כונתו למולו בשבת ממש כשנולד תכף כשאין שמש וכו' אלא כונתו ע"ד הנז' וקיצר בדבר שהוא פשוט בש"ס ופוס' דנולד ביה"ש דערב שבת נימול ליו"ד דוקא עכל"ה, וע"ע שם שכ' שחקר לנשים העומדות על זה ומצא שהיו נכשלים בזה יע"ש שהאריך להסיר המכשלה הזאת ודפח"ח

באופן שלענין זמן ביה"ש הדבר שנוי במחלוקת מערכה לקראת מערכה ומאן ספין ומאן רקיע, ומי הוא זה יוכל להכריע וכבר דשו בו רבים וכתבו כמה תשו' וכמה קונט' מחכמי הדורות דור אחר דור מאין ספורות וכל הוגה בם יתבלבל דעתו, ולא יבין לאחריתו, לכן הטוב והישר ללכת בעקבותיהם של רבינו הטור ומר"ן ומור"ם ז"ל אשר מפיהם אנו חיים בכל דיני התורה כקוליהון וכחומריהון שפסקו להדיא כס' ר"ת, ואף גם זאת שכן עלתה הסכמת רוב הפוס' קמאי ובתראי וגם כל נושאי כליו של הש"ע פסקו כן לדבר פשוט [ואין גם אחד שהזכיר ס' הגאונים ז"ל כמש"ל] וכמו שנעתיק דבריהם בע"ה והרווחנו בזה ללכת בדרך ישרה ויצאנו מן המבוכות שיש בהבנת דברי הגאונים כמש"ל

וז"ל מר"ן ז"ל בש"ע או"ח סי' רס"א ושיעור זמן ביה"ש הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה וכתב המג"א שם סק"ט שהוא כמו רביע שעה קודם צה"כ, וכ"כ בסי' של"א סק"ב וז"ל והוא לערך רביעית שעה קודם צה"כ ואם נולד קודם לכן מונים ביום ו' דהא אפי' לענין מלאכה דהוי איסור סקילה פסקינן הכי כמש"ל, וכ''פ המ"כ במבו"ה מאמר ב' פ"ה וכו' אבל במדינותינו לפעמים אין מקבלים שבת עד סמוך לרביעית שעה קודם צה"כ כמ"ש סי' רס"א, א"כ ה"ה לענין מילה יש למולו בשבת: דהא כל גדולי הפוס' סוברים כן עכ"ל, וכן פסק הלבוש כאן בסי' רס"א וביו"ד סי' רס"ו ס"ט כ' וז"ל דקודם ג' רבעי מיל הוא יום ונימול אפי' בשבת עכ"ל, וכ"פ כל מפרשי הש"ע הא"ר ותוס' שבת ושאר מפרשים, וכ"פ מפרשי המשנה הרע"ב והתפא"ו בפ' ב"מ על דברי המשנה ספק חשכה וכו', וכ"פ בש"ע של הגאון רו"ש בעל ס' התניא [אעפ"י שבסידורו פ' כס' הגאונים כמש"ל] בסי' רס"א ס"א וס"ד שזמן ביה"ש הוא כדי מהלך ג' רבעי מיל קודם צה"כ ובסי' של"א כתב כדברי הנז' שבמדינות אלו אין מקבלין שבת לפעמים ועושין ל המלאכות עד רביעית שעה קודם צה"כ וכו' וכ"פ הב"ח ביו"ד סי' רס"ו ובתשו' סי' קנ"ד וז"ל בתשו' שם וכבר נחלקו גדולי המפרשים ר"ת והר"א מימיץ בס' יראים סי' ק"ב [הו"ד במג"א סי' רס"א ס"ט] וכו' ולענין הלכה רוב המחברים תפסו פירושו של ר"ת ז"ל, וכ"פ הב"י בהל' שבת וכן מנהג כל ישראל דאלו לפי' הרא"ם וכו' [עיני הקורא תחזינה שלא בא לשלול רק ס' הרא"ם אבל ס' הגאונים לא עלתה על לבו וכן כל הפוס' שפסקו כר"ת היינו לאפוקי ס' הרא"ם אבל ס' הגאונים לא נזכרה אלא בדברי האחרונים שנמשכו אחרי מהר"ם אלשקר ז"ל וכמש"ל] וא"כ לפ"ז בנ"ד אם בבירור נולד לפחות שליש שעה [חשש לס' הרמב"ם דשיעור מיל ב' חומשי שעה שהם כ"ד דקים וא"כ ג' רבעי מיל הם י"ח דקים ועם ביה"ש דר' יוסי וכו' הו"ל קרוב לשליש וכו' כ"כ הרב פקודת אלעזר סי' רס"א] קודם שנראו ג' ככבים בינוניים כאשר הרקיע מזהיר ולא נתקשר בעבים בודאי אין דוחים ליום העשירי וכו' יעו"ש, וכ' הרב פקודת אלעזר שם על דבריו וז"ל מ"ש הב"ח באו"ח דלדעתו ס' הרא"ם עיקר היינו להחמיר שלא במקום ביטול מצוה אבל לענין מילה עמ"ש בסי' של"א וכו' וביו"ד סי' רס"ו כ' וז"ל ומה שהביא ב"י בשם בעל העיטור בדין שיעור בה"ש הוא מגומגם וביארתי דבריו בתשו' והמסקנא הלכה למעשה בינוקא דאתייליד בסמוך לשקיעת החמה אין להקל וכו' אא"כ בדאיכא עדיין ג' רבעי מיל קודם התחלת צה"כ דר' יהודה ואיכא נמי שיעור בה"ש דר' יוסי שהוא מתאחר אחר בה"ש דר' יהודה וכו' ואם נולד קודם הזמן הזה נימול לח' הלא"ה תדחה המילה עכ"ל, וכ"פ הרדב"ז בחדשות סי' רפ"ב וז"ל אם הדבר ודאי שנולד בין תחילת שקיעה לסוף שקיעה הדבר פשוט דנימול לח' דאכתי יום הוא וכ"כ התו' בשבת ובפסחים וכ"כ בתו' רבי' חזקיה ור"ת והמרדכי והרמב"ן והרא"ש ז"ל בתוספותיו והריטב"א והר"ן ורבינו ירוחם והסמ"ג ובעל מגיד משנה וכו' וכולם העלו דב' שקיעות הוו ולא הוי בין השמשות עד סוף השקיעה כתלתא רבעי מיל כרבא דקי"ל כוותיה וכו' ואני לא ראיתי בכל הפוס' והמפרשים הנמצאים