אבני שיש חלק א קעה

אצלנו מי שחולק בדין זה אלא הרא"ם וכו' יע"ש שהכריח מדברי הרי"ף והרמב"ם דהכי ס"ל, ובסו"ד כ' וז"ל הילכך זה התינוק אם הדבר ודאי שנולד בין תחי' השקיעה לסופה נימול לח' דהיינו ליום ו' דאכתי יום הוא לכל דבר אלא שאם רצו לעשותו תוס' לשבת עושה ובזה אין להסתפק עכל"ה, אחד הרואה אמרי קדוש ההוא אמר שפשפש ולא מצא חולק על ר"ת זולת הרא"ם ז"ל ולא הגאונים ז"ל הגם דשמעתתייהו בפומיה כמש"ל, וכ"פ הרב ב"ד בהל' פסח סי' רי"ט [ה"ד ה' פקוד"א שם] וז"ל וביאור הענין כי בעוד השמש בעולם הוא ודאי יום וכן אחר השקיעה ג"כ עד ג' מילין ורביע ואח"ך מתחיל זמן בה"ש ונמשך עד ג' רבעי מיל, והענין דאיתא בשבת וכו' והנה כ"ז לפי דין חכמי ישראל שאומרים ביום מהלכת החמה תחת הכיפה ובלילה ע"ג הכיפה ואף עפ"י שמהר"מ אלשקר סי' צ"ו האריך מענהו עד בוש לדחות ס' ר"ת מהלכה,. נר' שדברי ר"ת עיקר דחזינן למר"ן ז"ל בב"י דלא חש להביא רק דברי ר"ת ונר' דטעמא משום דרבי הוא דקאמר התם שנראין דברי חכמי או"ה ולא קי"ל כוותיה נגד חכמי ישראל כי לא מצינו שחזרו חכמי ישראל והודו לחכמי או"ה, גם מצינו שתקנו ביוצר שבת האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה וכו' דמשמע בהדיא שבלילה מהלכת ע"ג הכיפה עכ"ל, וכ"כ החת"ס בתשו' חא"ח סי' פ' וז"ל ולהיות מצותו עוברת עלי וכו' לחוות דעתי וכאשר קבלתי גם מרבותי כי ההלכה רווחת בזה בלי שום פקפוק כדעת המג"א ריש סי' של"א וכל האחרונים הסכימו כן יע"ש בא"ר ותוספת שבת שתפסו במוחלט שיעור ביה"ש אינו כ"א ג' רבעי מיל קודם צה"כ והוא מסוף שקיעת החמה לתחת האופק וכו' ובסו"ד כ' וז"ל אמנם מר כי אתריה בשידוע לו שהיה יותר מרחק צה"כ הנהוג לעת כזאת כשהשמים בהירים יותר מג' רבעי מיל וכו' אזי הלא גם דעתי נוטה להקל עכל"ה, וכ"פ הגאון האבר"ך ז"ל בס' שלחנו של אברהם א"ח סי' רס"א דין ב' שעמש"ש מר"ן ז"ל ס"ב ג' מילין ורביע כ' וז"ל סתם כס' ר"ת פרק ב"מ דשני שקיעות יש, וכן הסכים ב"ם מבו"ה והפר"ח בקונט' בי שמשי וכו' והרב"ד הל' פסח סי' רי"ט דלא כמהר"ם אלשקר סי' צ"ו והרב בית יהודה במנהגים בדיני מילה בשם רבו כ' מעת שקיעת החמה עד צה"כ בכלל ביה"ש ועפ"ז כ' דחצי שעה קודם קריאת הקורא אלמגרב וחצי שעה לאחריו נכנס בגדר ביה"ש עי"ש, ואזיל בשיטת הגאונים [נ"ל דאזיל גם בשיטת ר"ת ומזה נמשך לו חצי שעה קודם וחצי שעה אחר] אבל לדעת מר"ן והנמשכים אחריו ליתנהו להני מילי, שו"ר להרב ב"י ח"ב סימן נ"ז שהמנהג שנהגו הוא לחומרא לבד אבל לדינא ודאי דהעיקר כפסק מר"ן עכ"ל הרב שש"א ז"ל, וז"ל הרב"י בתשו' ח"ב הנז' ודע דזה שמקובל בידינו דזמן אלמגרב הוא זמן חצי ביה"ש וחצי שעה קודם לו וחצי שעה אחריו הוא שיעור ביה"ש נר' דהוא שלא בדקדוק דבסי' רס"א מבואר דג' רבעי מיל הוא שיעור ביה"ש ואינו מגיע לשיעור רביעית שעה וכו' ולא נהגו הראשונים שיעור זה המוזכר בהאלמגרב אלא לחומרא לענין מילה שאינו נימול אלא בתשיעי ואינו נימול בשבת אבל לשאר מילי אוקמוה אדיניה וכדכתי' בס"ד עכ"ל, והנה היה מקום לו' שלא חזר בו אלא מההיא דחצי שעה קודם וחצי שעה אחר כיון דבה"ש אינו אלא ג' רבעי מיל אבל לענין אי ס"ל כר"ת וכמו שהבין בדבריו הרב שש"א ז"ל הנז' זה אינו מבואר בדבריו אכן בתשו' ח"א סי' כ"ח מוכח דס"ל כר"ת שהרי כ' שם וז"ל דהא ביה"ש ג' רבעי מיל והתם לא שייך תוס' אלא בשקיעה א' שהוא ג' מילין ורביע כמבואר סי' רס"א עכ"ל, באופן שהרב ז"ל משלנו הוא לענין דינא כס' ר"ת ז"ל ומ"מ יש להעיר על דבריו בתשו' הנז' שכתב דלא החמירו אלא לענין מילה אבל לא לשאר מילי וכו', ונהפוך הוא דלענין מילה אין להחמיר דהוי חומרא דאתיא לידי קולא כמ"ש מהר"ם אלשקר והמ"כ בקונט' הנז' וכ"נ מדברי הב"ח כמש"ל, וכ"פ בס' מאמ"ר סי' של"א סק"ד דמנהג פשוט הוא דאפי' לא נולד אלא רביע שעה קודם צה"כ ודאי נימול לח' וכו' ולכן נקטינן כס' ר"ת ורוב הפוס' וכמו שנהגו העולם עכ"ל. וכ"פ הרב חס"ל תאומים סי' כ"ב [ה"ד הרב פקוד"א שם] ואחר שהעלה כס' ר"ת ז"ל סיים ע"ז וכ' וז"ל וכן הסכימו רוב הראשונים ז"ל וכו' ולכן תקע הב"י את עצמו לקבוע הלכה כר"ת וכ"כ בשו"ת ב"ח סי' קנ"ד דהכי קבעי רבנן קשישאי להלכה ולמעשה כשי' ר"ת וא"כ זמן בה"ש כשיעור ג' רבעי מיל קודם צה"כ וכ"ז יהיה נחשב לפי שיעור היום שהוא יום בינוני לפי מה ששיערו חז"ל מהלך אדם בינוני וכו' ובימי הקיץ שהיום גדול צריך לחשוב שעות זמניות לפי גודל היום וע"ז צריך להוסיף מחול עה"ק וכו' עכל"ה, וע"ע להרב ארץ החיים בסי' רס"א שכ' שכן פסקו ה' מהר"י פארג'י סי' מ"ז והרב מהר"ח אלפאנדרי והרב פתח הבית האריכו מאד לקיים שיטת ר"ת וכ' מהר"י פארג'י הנז' ששמע מהגאון מהר"ח אבולעאפיא שהדבר פשוט וברור כשיטת ר"ת אלא שלא נהגו כן יע"ש

אחרי כתבי נדפס ס' משפטים צדיקים לרבני טיטואן הא' זיע"א וראיתי שם בסי' קל"ב פס"ד להרה"ג כמוהר"ר מנחם נהון זלה"ה תנא דמסייע לן וז"ל שם לדידן דקי"ל ע"פ מה שפסק מר"ן בא"ח שבה"ש הוא אלף ות"ק אמה עולה וכו' לפי השיעור שלנו י"ג מינוטין וחצי ואם נולד ילד קודם י"ג מינוטין וחצי עד צה"כ נחשב יום ונימול לח' ימים עם אותו יום ואם היה בעש"ק נימול ביום ו' ולדידן דנוהגים לקרות הקורא שלהם אלמגרב אם נולד ב' מינוטין קודם אלמגרב נימול ביום ו' לפי שנתברר לי שמשעה שקורא הגוי אלמגרב עד צה"כ הוא י"ג מינוטין למיעוט ושני מינוטין קודם הוא ט"ו נמצא שנולד קודם בה"ש והוא יום וזה פשוט מצד עצמו ועיין בר"ן פ' יוה"ך ובמ"א סי' של"א ובהרדב"ז סי' רפ"ב ובש"ך יו"ד סי' רס"ו וב"ח סי' קנ"ד, הן אמת דלס' הב"ח דכ' שליש שעה צריך שיהיה נולד ז' מינוטין קודם אנן אין לנו אלא מ"ש האחרונים ע"פ ס' הב"י ומור"ם סי' רס"א דבה"ש הוא כמו רביע שעה ואף שכתב מהר"י עייאש במנהגי ארזיל ששעה אחת קודם צה"כ הוא בה"ש וכו' אנן לא קי"ל הכי שהרי אף לענין מלאכה שהיא באיסור סקילה אין לנו אלא דברי ב"י שפסק בסי' רס"א כנ"ל כ"ש לענין מילה שנחשב יום כל שנולד קודם י"ג מינוטין וחצי לצה"כ דהיינו ג' ככבים בינוניים וכל שנולד ב' מינוטין קודם האלמגרב הדבר פשוט שנימול ביום ו' עכ"ל

מעתה אסיים בכי טוב מסקנא דהלכתא שכ' בקונטרס מבו"ה מאמר ב' פ"א אחר שכבר פסק בפרקים הקודמים כס' ר"ת כ' וז"ל הנה לפ"מ שהוכחנו וכו' שדעת ר"ת הוא העיקר בענין זמן ביה"ש ושעדיין אחר השקיעה שיעור ג' מילין ורביע הוא יום גמור לכל דבר, נר' שאם נולד תינוק באותה שעה קודם זמן בה"ש שמונין לו מאותו היום ונימול לח' שהרי כשנולד היה יום בודאי כפי תורתינו ולא בלבד אם נולד בחול אלא אפי' בע"ש אחר שקיעה"ח ואפי' אחר שקבלו הקהל שבת הר"ז נימול לח' אם נולד קודם זמן בה"ש ואין קבלת שבת או תפלת ערבית מעלה ולא מורדת לענין זה עכל"ה, עו"כ שם וז"ל והנה צ"ע אם נולד תינוק בסוף יום השבת אחר שקיע"ה אם נימול לשבת הבאה