אבני שיש חלק א קעב

מתירין עם השמש, וכן מבואר בפ' במה מדליקין דף ל"ה דא"ל רבה לאריסיה אתון דלא קים ליכון בשיעורא דרבנן אדאיכא שמשא בריש דקלי אדליקו שרגא וכו' מבואר שגם שאין השמש נראית אלא בראש הדקלים הגבוהים הוי יום גמור בלי ספק גם להבלתי יודעים בשעורין והוי דומיא דהנץ החמה דבזריחת ניצוץ הא' ממנה הוי יום גמור לכל הדברים שמצותן ביום כנודע, וכן פירש להדיא רבינו אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל בתשו' הובאה בתשו' מהר"מ אלשקר הנ"ל ובקונט' מבוא השמש מאמר א' פ"א וז"ל וביה"ש יש בו מן היום ויש בו מן הלילה והוא משתערוב השמש ועד שיראו ג' ככבים בינוניים לא ככבים הנראים ביום ולא ככבים שא"א שיראו עד לב הלילה וקודם שתערוב השמש הרי הוא יום ודאי ויכולים לעשות בו מלאכה יום ששי והעושה בו מלאכה בסוף יום השבת חייב סקילה ואפילו ששקע רוב עגולת השמש באופק ולא נשאר ממנה כ"א דבר מועט כל עוד שלא נשקע כל העגולה בכללה ותערוב השמש תחת עגולת האופק הרי הוא יום ומשפטו כמשפט חצי היום וכשיראו ג' ככבים בינוניים אחר ערובת השמש הוא ודאי לילה, והזמן שיש בין ערובת השמש לראיית הככבים הבינוניים הוא ספק אם הוא מן היום או מן הלילה והוא זמן ביה"ש ודינו להחמיר מהעיקר שיש בידינו ספיקא דאורייתא לחומרא וכו' עד וצריך ליזהר ולפרוש מעשיית המלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט כמו שנזהרים ונמנעים מאכילת חמץ בשעה ששית וכו', וזהו אומרם ז"ל מוסיפין מחול על הקדש עכ"ל, הרי מבואר כמ"ש, אלא שיש להעיר על מ"ש בדב"ק שמוסיפין מחול עה"ק וזה הפך ס' מר אביו ז"ל דס"ל דלא נאמרו הדברים דמוסיפין מחול וכו' אלא בעיוה"ך ולענין אכילה ושתיה דוקא כמ"ש הרב"י ז"ל בסי' רס"א ובסי' תר"ח דו"ק ותשכח

מעתה נבאר זמן ביה"ש לכל מר כדאית ליה, וז"ל מר"ן ב"י בסי' רס"א על מ"ש רבינו הטור וז"ל וזמנו משתשקע החמה ואילך כ' וז"ל שם בסוף הפרק איפליגו תנאי במלתא ואפסיקא הלכתא בגמ' כר' יהודה דאמר איזהו ביה"ש משתשקע החמה וכ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ופירש"י וכו' ואע"ג דאפליגו אמוראי בפירוש דברי ר"י כבר פסקו הרי"ף והרמב"ם בפ"ה דהלכה כרבה דהק' איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה [ומפרש בגמ' דלדידיה הוי שיעור ביה"ש תלתא רבעי מיל שהם י"ג דקים ומחצה ולדעת רב יוסף שיעורו תרי תלתי מיל שהם י"ב דקין] וזהו שכתב רבינו בסי' תר"ח וזמן ביה"ש אלף ות"ק אמה קודם הלילה והתו' הקשו ע"ז מדתניא בפ' מי שהיה טמא ר"י אומר משקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין [שהם שעה וחומש] ואומר ר"ת דהתם קאמר מתחילת השקיעה והכא קאמר מסוף השקיעה והר"ן כ' דברים אלו יותר מבוארים וז"ל תי' ר"ת דשתי שקיעות הן דמשתשקע החמה דמתני' דשמעתין היינו מסוף שקיעת החמה כלו' משעה שנשקעת ברקיע והיא עדיין כנגד חלונה ולפי שלא עברה חלונה ועדיין אינה מהלכת אחורי כיפה פני רקיע מאדימין כנגד מקומה ומשקיעת החמה דפ' מי שהיה טמא היינו מתחי' שקיעת החמה שהתחילה ליכנס ברקיע, נמצא שמתחי' השקיעה עד ביה"ש שהוא סוף השקיעה ג' מילין ורביע והכי איתא בירושלמי עכ"ל וכו' וכ"כ הה"מ בפ"ה בשם ר"ת והרמב"ן וכ' שכן הדברים נראים עכ"ל הרב"י ז"ל וכ"ע שם שכן דעת הרא"ש בפ"ק דתענית [ובתשו' הרדב"ז שנביא לקמן כתב ג"כ שהרא"ש בתוספותיו העלה כר"ת] וכ"פ בשו"ע שם, הנה נתבאר דעת ר"ת דג' רבעי מיל שהם י"ג דקים ומחצה קודם צה"כ הוא זמן ביה"ש וקודם לכן הוא יום גמור לכל מילי

והרב מהר"מ אלשקר סי' צ"ו הנז"ל סתר ס' רבינו תם מכל וכל ודחאה מהלכה והביא ס' הגאונים רב שרירא ורב האי ורבינו נסים בתשובה כ"י וכן היא סברת רבינו אברהם הנז"ל דזמן ביה"ש מתחיל תכף מתחי' שקיעת החמה שאינה נראית על הארץ [ולא פורש בדב"ק מהו סוף זמן ביה"ש כמו שנכתוב לקמן בע"ה] וכ' שם שכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל, ועיקר יסודו בסתירת ס' ר"ת ז"ל הוא מהכחשת המציאות שלפי האמת אין החמה מהלכת בלילה על כיפת הרקיע אלא מתחת לארץ [ולקמן יתבאר שאין זה מן התימה] וכדעת חכמי אומ"ה שחזרו חכמ"י והודו לדבריהם כמ"ש בפסחים שם, ולפי"ז אין כאן לא חלון ולא עובי הרקיע, ואין כאן אלא שקיעה א', זהו תוכן כונתו בקצרה. וכן הקשה הרב לח"מ בפ"ה מהל' שבת ה"ד וכ' בס' ארץ החיים סי' רס"א שכן פסק מהריק"ש והרב גו"ר בתשו' מהר"י פאראגי והגר"א ז"ל והגאון ר"ז בעל ס' התניא בסידור תפלה שלו [ולקמן נביא דבריו בש"ע שלו שפסק להדיא כר"ת] והגאון מהר"י חבר מטקטין דבין השמשות מתחיל תכף מתחילת שקיעת החמה וכו' עכ"ל

והנה אנכי הרואה שיש מבוכה גדולה בהבנת ד' הגאונים ז"ל דמפשט לשונם בתשו' כ"ו הנז"ל מפורש יוצא דמתחילת השקיעה עד צה"כ הוא הזמן הנק' ביה"ש שכ"כ שם הרב מהר"מ אלשקר בהדיא ומבואר יותר בתשו' רב נסים גאון שהביא שם שכ' וז"ל ואמנם מה שאמרה המשנה תפלת המנחה עד הערב ששאלת עליו, התשובה גבול עד הערב עד שתפול העגולה של השמש והוא שקיעת החמה ומשקיעת החמה עד צה"כ ביה"ש וכו' עכ"ל, הרי שכ' להדיא דמשק"ה עד צה"כ הוי ביה"ש וכן מבואר מדברי רבי' אברהם ז"ל הניתנים למעלה, וזה דבר תמוה מאד מתרי טעמי, חדא שהחוש מכחיש שלא יהיה מתחי' השקיעה עד צה"כ רק ג' רבעי מיל לרבה, או תרי תלתי לרב יוסף שהם רק י"ב דקים או י"ג וחצי, ועוד שהרי רבי יהודה גופיה בפסחים שם הוא דקאמר דמשקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין והיא קו' התו' הנז"ל דלא מתרצא אלא לשיטת ר"ת דב' שקיעות יש כנ"ל, והרב מהר"מ אלשקר ז"ל שם חתר ליישב הקו' הזאת השנית וכ' שר' יהודה חזר בו מההיא דפסחים וכו' וחזר והודה לחכמי אומ"ה וכו' ואין בין השקיעה לצה"כ אלא ג' רבעי מיל למר או תרי תלתי למר יעו"ש, והרב מ"ך בקונט' הנז' מאמר א' פ"ח סתר כל דבריו אחת לאחת וזל"ה האחת שא"א שנאמר שחזר בו ר"י וכו', השנית כי אף שנודה שחזר בו ר"י וכו' עדיין לא יצאנו מן הקושיא כי איך אפשר שיסבור ר"י שמן השקיעה וכו' לא יש אלא שיעור ג' רבעי מיל וכו' שהרי נר' לחוש שיש יותר ויותר מזה השיעור יע"ש ובפ' א' שהאריך בזה ובפ"ח שם רצה לפרש דברי הגאונים וליישב גם הקו' הנ"ל וז"ל שאמת הוא שלדעת ר"י משקיעת החמה עד צה"כ יש שיעור ד' מילין כמ"ש בפסחים וכמו שנר' לחוש אבל עכ"ז סובר שזמן ביה"ש א"א ג' רבעי מיל אחר השקיעה והזמן הנשאר עד צה"כ שהוא שלשה מילין ורביע סובר שהוא לילה גמור וכו' עכל"ה, וכן הבינו בדברי הגאונים רבותינו האחרונים שהביא הרב ויאמר יצחק בפס"ד שבסוף חיב והרב פקודת אלעזר בסי' רס"א יעו"ש שכתבו כן להדיא וכל זה איננו שוה מכמה טעמי וכמ"ש הרב מבו"ה גופיה בפ' ט' באורך. ואני בעניי מוסיף על דבריו שמדברי הגאונים עצמם ומשטחיות לשונם מובן להדיא שכל הזמן שמן השקיעה עד צה"כ נק' ביה"ש כמש"ל וכן מפורש בתשו' רבינו אברהם הנז"ל באופן שדעת הגאונים ז"ל [לפי