אבני שיש חלק א קעא

סימן קי"ז

מן הדין כל שצוה לתת נכסיו לאחרים ולהניח יורשיו מה שעשה עשוי אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו משום אעבורי אחסנתא ומשנה שלמה היא במסכת בתרא דף קל"ג ופסקה מר"ן בסי' רפ"ב ונראה דלא אמרו ליה תהוי באעבורי אחסנתא אלא בנותן להדיוט אבל לגבוה כנ"ד שהקדיש נכסיו לס"ת ולצורך פרנסת אמו העניה שאין צדקה גדולה מזו דענייך קודמין תבא עליו ברכת טוב, ומה גם שקיים מצות נחלה במקצת בתת עשרה אוקיות לכל א' שהרי אעפ"י שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הרי אמרו ה"מ מחיים שמא יעני אבל בשעת מיתה יבזבז כרצונו כדאיתא כתובות דף ס"ז והביאו מור"ם ביו"ד סי' רמ"ט הרי דלא קפדי אלא עלי דידיה שמא יעני בהיותו בחיים אבל בשעת מיתה דרמו נכסי קמי ירתי לא קפדי ובפירוש סיים הלבוש שם וז"ל וא"צ לחוש ליורשים. גם רבינו בצלאל בשיטה מקובצת כתובות בשם תלמידי ר"י כתב וז"ל בשעת מיתה יכול לבזבז ולעשות כרצונו כדחזינן בעובדא דמר עוקבא וכו' ובזבזינהו לכולהו נכסיה, ואעפ"י שיכול לבזבז יותר מחומש מ"מ אין לי לבזבז הכל לגמרי אלא שיניח קצת ליורשיו עכ"ל, ולפי"ז בעיקר התקנה שתקנו בשנת ועתה מלכים השכיל"ו שבכל צוואה צריך תוכחת ומציאות חכם נראה דהא בהא תליא דמציאות חכם כדי להוכיח על אעבורי אחסנתא ולכן בצורך גבוה כנ"ד דלית ביה משום אעבורי אחסנתא אין' צריך גם מציאות חכם, ומה גם שהחכמים הקבועים לא היו בעיר סגי במציאות ת"ח מאן דהוא שיהיה מצוי בעיר וכאשר הוכיח במישור הח' הפו' נר"ו. ע"כ נמ"ך. [א"ה עיין לעיל בסוף סימן ק"ט דף פ"א ע"ד שפסק הרב המחבר הפך זה יע"ש]

בית השמשי

פס"ד להרה"ג. מעו"מ סוח"ר. בנש"ק כן כקש"ת ת מוהר"ר שמעון חיים עובדיה יחשל"א פס"ד בענין זמן בין השמשות אשר בעזהי"ת אני אספתי מעט מהרבה ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים בקצ'ר אמי'ץ וסדר נכון למען ירוץ הקורא להבין ההלכה והמנהג לענין מצות מילה דוקא וקראתיו בשם "בית השמש" מוקטר מוגש לשם ה' צור קדושי

סימן קי"ח

ראיתי לעמוד ע"ע זמן ביה"ש עפ"י דין תוה"ק, יען כי רבו בו הדעות והמבוכות יותר מדאי, וכל המרבה לתור ולחפש בס' הפוס' יוסיף מבוכה על מבוכתו, ולא יבא עד חקר תבונתו, ולא בלבד לענין דינא, אבל גם לענין המנהג מצינו הפרש בדברי הפוס', י"א שמנהג העולם כס' הגאונים דמתחילת השקיעה מתחיל תכף זמן ביה"ש, וי"א שמנהג העולם כס' ר"ת שאין זמן ביה"ש מתחיל אלא סמוך לצה"כ בכדי ג' רבעי מיל וכפסק מר"ן ז"ל בש"ע או"ח סי' רס"א כמו שיתבאר, ואם אמנם שלענין פרישות מהמלאכה נוכל להחמיר לצאת ידי כלם וכן ראוי לנהוג כמו שיתבאר, מ"מ לענין מצות מילה לתינוק שנולד אחר שקי' החמה בין בחול בין בשבת לא יגהה מזור להחמיר ולדחות מילה בזמנה דהוי חומרא דאתיא לידי קולא כמ"ש מהר"מ אלשקר בתשו' סי' צ"ו והרב מ"כ בקונטרס מבו"ה מאמר א' פ"ו יע"ש, הנה כי כן נכספה גם כלתה נפשי לעמוד ע"ע זה ולברר ההלכה והמנהג מפי סופרים ומפי ספרים עד מקום שידי מגעת, והאל החונן לאדם דעת יחוננו דעה בינה והשכל ואל יציל מפי דבר אמת אכי"ר

וטרם אחלה לדבר נבאר תחילה מהות השקיעה הפשוטה הנק' בפי חז"ל בשם שקיעת החמה והוא משתשקע עגולת השמש תחת האופק ולא יראה ממנה כלום ליושבי חלד שאז אין זריחתה נכרת גם בראש המקומות הגבוהים, וכל עוד שהאדם יראה לעינים אפי' ניצוץ קטן מהעגולה וכל עוד שזריחתה נכרת אפי' רק בראשי ההרים הוי יום גמור לכ"ע [מלבד סברת הר"א מימיץ בס' יראים ולית דחש לה וכמ"ש לקמן] שע"ז אמרו במתני' פ"ק דשבת וכלן ב"ה