אבני שיש חלק א קסח

מיום שנודע להם אפי"ה יכולים הם לסלק הקונים מהגוי אפילו אחר כמה שנים וטעמא דהוי נד"ז דומיא למ"ש מר"ן בח"מ סימן רל"ז ס"ג וז"ל אם קנאה מגוי תוך י"ב חדש אם ירצו הבעלים צריך להחזיר להם ויתן לו כמו שקנאה מגוי וכו' ע"כ, וכתב הבאה"ט ס"ק ד' בשם הסמ"ע וז"ל נראה דאף לאחר כמה שנים הרשות ביד הבעלים לסלק ללוקח כיון שקנייתו מתחילה תוך יב"ח היה באיסור ע"כ, וה"נ בנד"ז כיון שקניית הלוקחים מאת הגוים היה בטעות ושלא כדין יכולים הבעלים הם או ב"ך לסלק הלוקחים אפי' לאחר כמה שנים

וכל זה לפי התקנה הא' אכל לפי תקנה האחרונה יכולים הבעלים לסלק הקונים מן הגוי אפילו לאחר כמה שנים שהרי אין לה ביטול עולמית כמ"ש בלשונם הטהור שתהא נוהגת בינינו אנו ובנינו ובני בנינו עד כי יבא שילה אלא הטעם שמשכו ידיהם הרבנים מתקני התק' מלדון עליה בה שעתא משום דלא רצו בעלי זרוע הקונים מהגוי דניחא להו שתשאר בידם, ועוד דחששו ב"ד שמא ילכו ויגידו לגוים ואיכא סכנה ב"מ לב"ד והיכא דשכיח הזיקא שאני אבל כשיכלו בעלי זרוע שעתידין ליפול ברור הדבר שהתקנה ההיא בל תמוט עולם ועד ועל ב"ד הבאים אחריהם לקיימה בל תמוט עולם ועד, וכמו שדקדקו בלשונם הטהור עד כי יבא שילה דכוונתם בזה לומר דאם לא נתקיימה שעתא מחמת בעלי זרוע ומחמת הגוים המתעוללים עלילות ברשע תהיה מתקיימת אח"ך ועל ב"ד הבאים אחריהם לקיימה כ"ש שאינם יכולים לבטלה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד וכו' אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ומי הוא בזמן הזה שיהיה גדול מהרבנים מתקני התקנה, א"כ איפה אין לתקנה האחרונה ביטול עולמית ועלינו לקיימה, ותדע שהרי הן עוד היום אנו למדין ממנה לענין מסירת מודעא מוכח מזה דצריכין לקיימה ואין לה שום ביטול כלל ח"ו ושכן כתב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל בפסקיו וז"ל לעניינינו וכבר בדור שלפנינו כשראו ב"ד זלה"ה שבני אדם פורצים גדר והולכים וקונים מן הגוים חצרות וקרקעות שיש לו לישראל בהם חזקה שלא ברצון הבעלים עמדו ותקנו תקנה אחרונה שקצבת השנה שכתבו הראשונים בטלה וכל אימת שירצו בעל החזקה יתן לו מעותיו ויסתלק ואין ללוקח זכות במה שקנה מהגוי אלא כעין מש' בעלמא והתחילו לנהוג תקנה זו אלא שפעם אחת בא גוי אחד להעליל עלינו ופסקנו שלא לדון עליה מחמת פחד לבד אך לא במלנוה ח"ו ואין אנו יכולים לבטלה כי אין כאן ב"ד גדול מאותו ב"ד שיבטל דבריהם ואדרבא בדור שרבו פורצי גדר חייבים אנו להוסיף ולתקן תקנות אחרות לקיים כוונתם של רבותינו נ"נ שכל מגמתם היתה אולי תיהדר ארעא למרה וכל המחזיק ביד פורצי גדר עתיד ליתן את הדין ואדרבא חובה עלינו להפר עצתם וממילא תתקיים כוונת רבותינו מתקני התקנה על מכונה עכ"ל

קצרן של דברים דמכל צד חייבים הלוקחים מהגוי להחזיר לבעלים או לב"ך הקרקע שקנו מאת הגוי אפילו אחר כמה שנים דהחזקות שלהם ויתנו להם הבעלים או יורשיהם דמי המקח במה שקנו מאת הגוי וצור ישראל יצילנו משגיאות ולראיה חתמתי פה פאס יע"א בח' שבט מש' במישו"ר לפ"ק וקים

אליהו הצרפתי יס"ט

הדין דין אמת שרשאין בעלי החזקות לסלק הלוקחים מאת הגוים תוך שנה משעה שזכו בדינם בחזקות הנז' שהרי חכמים נתנו להם שנה א' משעה שקנו הלוקחים גוף הקרקע מאת הגוים לתועלת בעלי החזקות אולי יחנן ה' ושבו בנים לגבולם. ולכן בנד"ז שלא נודע להם שהם זכאים בדינם עד זה ימים מקרוב מנינן להו השנה משעה שזכו בדינם דחשבינן להו כאלו אותה שעה שזכו בדינם אז קנו הלוקחים מאת הגוים ויכולים בעלי החזקות לסלקם תוך שנה מזמן הנז' ולראיה ח"פ פאס יע"א בזמן הנ"ל וקיים

שאול סירירו סיל"ט יהודה בן עטר יס"ט רפאל דוד בן עטר ס"ט

דברי הרב משי"ח ובית דינו הצדק אמת ודינם דין אמת שרשאים בעלי החזקות לסלק הלוקחים מהגוים אפילו אחר כמה שנים מאחר שלא היתה להם ידיעה שהחזקה נוגעת להם. ודכוותה גבי מצרנות כתב מר"ן בסימן קע"ה סל"ב וז"ל וכן אם שתק מכח טעות כגון שהיה סבור וכו' ואח"ך שנודע לו וכו' בא לסלק הלוקח הדין עמו ה"נ אפי' לתקנה הא' דאחר שנה לא מצי מסלק הכא דלא נודע לו עד היום מונין לו משעה שנודע לו ולראית האמת חתמתי

שאול ישועה ס"ט

סימן קי"ג

טופס והעתקת שטר פס"ד ושטר פשרה וז"ן בלי תו"מ

מאחר עלות על לב הר' יוסך בן מכלוף בן סאלם בן חמו לגרש את אשתו ווטאן בת שמחון בן הרוש ועמד לפני אני החותם א' ורצה לפרוע לה כתו' במזומנים ולפטור אותה בגט מחמת שאינו יכול לסבול מה שהיא מתנוונת והולכת זה כמה שנים והיום גדל כאבה עד שאינה יכולה לעסוק בצרכי הבית ושמירת הבית והדין עמו כפסק מר"ן באה"ע סוס"י ע"ט וז"ל אם ראה הבעל שהחולי ארוך יכול לומר לה הרי כתובתך מונחת או רפאי את עצמך מכתובתך או הריני מגרשך ונותן כתובה, ואע"ג דסיים ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ הכא לא מפני שאינו רוצה לרפאתה משל עצמו רצה לגרשה אלא מחשש מיתה שיצטרך לחלוק כל נכסיו עם בנו ובידו לפטור עצמו היום בגירושין וכתובה ואין כאן משום דא"ר בכה"ג דאית ליה היזקא וכן מוכח מסימן קי"ח ס"ב וז"ל מי שגרש אשתו סמוך למיתתו וכו' דינה לענין כתובה בתקנת טוליטולא כדין גרושה וכן בסעיף י"ז אשה שמחלה וכו' מפני שהיה מגזים עליה לגרשה וכו' אין זה טענת אונס וסיים בה הרא"ש משום דכדין עשה שרוצה לגרשה וכו' יע"ש, והגם שחכמי התקנה שנתקנה שנת בה"ר ציו"ן תקנו שהמגורשת בגט שמו דינה כדין אלמנה לענין פרעון כתובתה הפך דברי הרא"ש שהביא