אבני שיש חלק א קסו

ראשונה קדמה למודעא והשכירות השניה שחידשו בהשנים הנשארים מי"ב שנים מסך א"ם – ב"ח שקדמה לה מודעא הרי בטלוה בפירוש וכ"ש דבטלה היא מן הדין מחמת דלית בה הכרת אונס וקי"ל כל מודעא שאין כתוב בה והכרנו באונסו אינה מודעא ואע"ג שבמודעא זו באמצעיתה כתוב שכל מה שיעשה עמו הוא מחמת האונס הניכר כיון שלא אמר הניכר לנו אין כאן הכרת אונס רק מטעים דברי המוסר מודעא שאומר שמחמת אונסו עשה כל זה ודבריו מהבל ימעטו דלא מפיו אנו חיין

עוד הוציא יהודה פסק מה שנדונו לפני בתשרי תק"ם שטען עליו יהודה שלא יתן בשכירות ט' חדשים שעברו מחמש שנים שחדשו השכירות בסך א"ם זולת ד"ם - ד"ת יען שלא נתחייב לו בסך א"ם אלא מחמת טענה שטען שיש לו מודעא על השכירות הראשונה והודה לדבריו מימון ונתן לו זמן להביא המודעא בחנוכה הבאה ראשונה שיביא המודעא באומרו שהיא מונחת אצל כמוה"ר יעקב הצרפתי וכשלא יביאנה בזמן הנז' לא יותן זולת ד"ת - ב"ח ככתוב באורך בהפס"ד שביד יהודה הנז', וא"כ אם על מודעא זו סומך היא מאוחרת לשכירות הראשונים דאין מודעא מבטלת מה שקדם לה וחוששני לו שיחזיר מה שגבה יותר מסך ד"ת - ב"ח, ולראית האמת חתמתי ביום אחר אסרו חג הסוכות משנת הארץ וכ"ל אש"ר ב"ה לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סיל"ט בכמוה"ר יצחק זלה"ה

הד"א כמ"ש החכם הפוסק נר"ו בכל פרטיו, והמודעא שבידו הבל ואין בה מועיל מטעם שאין בה הכרת אונס כנז', ולעת שיכלה זמן השכירות יכול לירד עמו לדינא דגוד או איגוד ועם היות דאיכא פלוגתא דקמאי בענין חזקת ישוב אם דינה כטלטל או כקרקע, מ"מ הכא בין למר ובין למר יכול לירד עמו לדינא דגוד או איגוד, ואף שהבתים חלוקים יכולים לכוף זה את זה וכמו שיש בידינו פס"ד מהרבנים הא' זלה"ה וכל זה הוא פשוט ולראיה חתמנו פה בזמן הנ"ל וקים

איש צעיר שאול סירירו סיל"ט יהודה בן עטר יס"ט

אמת נכון הדבר דיכול לרדת עמו לדינא דגוד או איגוד והגם דרבותינו ז"ל פסקו דאין בעל הגוף יכול לו' לבעל החזקה גוד או איגוד הרי יהבי טעמא במלתא שכוונת רבותינו מתקני תקנת החזקה לתת שארית ותקנה לבעל הקרקע ואיש בנחלתו ידבקו בני ישראל ואם אתה אומר שהקונה מהגוי יכול לרדת עמו לדינא דגוד או איגוד נמצא העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים נכנס בתחומו של חבירו לכן פסקו ז"ל שאינו יכול וממילא שמעת מינה דבעלי החזקה אהדדי יכולים לומר זה לזה גוד או איגוד שאין לזה על זה שום יתרון ויד כולם שוה מכח החזקה, והגם שלגבי חזקת ישוב, איכא פלוגתא דרבוותא אי דיינינן לה כקרקע או כטלטל דינא דגוד או איגוד שייך בהו אליבא דכ"ע, חדא דהא גם בטלטל שייך דינא דגוד או איגוד כמבואר בסי' קע"א ו' יע"ש, ומה גם שהרב הגדול מוהריב"ץ זלה"ה כתב וז"ל שאפילו אותם הפוסקים שכתבו שדינם כטלטל יהבי טעמא למלתייהו כי בארצותם לא נהגו לכתוב שטר מכירה במכירתם וא"כ אנן דנהיגינן לכתוב עליהם שטרי משכונות ומכירות ככל גוף הקרקע ובאחריות ודאי דין קרקע אית להו לכל מילי וא"כ יכול לרדת עמו לדינא דגוד או איגוד בין בחזקה בין בשכירות לעת תשלום זמן שכירותו, ולענין המודעא אחר שלא כתבו העדים בתורת עדות והכרנו באונסו כמאן דליתה דמיא כאשר פסק החכם הפוסק נר"ו עליון למעלה ולראיה ח"פ בזמן הנ"ל וקיים

רפאל אבן צור סי"ט

אפילו למאן דס"ל דחזקת ישוב דינה כטלטל יכול לירד עמו לדינא דגוד או איגוד דהא אפילו במטלטלים דבר שאין בו דין חלוקה יכול לירד עמו לדינא דגוד או איגוד, ומה גם לסברת מוהריב"ץ זלה"ה דס"ל דאפילו לס' החולקים הוא במקומם שלא נהגו לכתוב בארצותם שטר מכירה במכירתם, אבל אנן דנהגינן לכתוב שטרי משכונות וכו' אף הם יודו דדינה כקרקע, וטענת המודעא אינה טענה אחר שלא כתבו והכרנו באונסו וזה פשוט ולרח"פ וקיים

שמואל אברהם ן' זמרה יס"ט

סימן קי"א

הנה עין הרואה עין בעין יראה כי לדון משפט זה לאשורו צריך לעמוד על שני הכתות ועל ראיותיהם ועל הכחשות שביניהם כדי להוציא דין לאמתו אלא שעל צד ההכרח שלא יכולתי להשיב פני יחידי קהלינו אשר אלצוני והפצירו בי להודיע דעתי עפ"י הדברים הללו ונעתרתי לבקשתם, והוא דלענין דינא עפ"י מה שכתוב בדברי קדשו של החכם הפוסק ועפ"י האמור בקב"ע שאחר שידע הרד"א במכר הנז' ושומתו האמתית שתק עידן ועידנין ולא תבע זכותו ואדרבא בקחתו הגוף מהגוי לקח ממנו מחצית דמי המקנה פשוט הוא שאיבד זכותו

איברא אלו היתה שתיקתו קודם שידע שומת המכר האמתית אמרינן ודאי דשתיקה בטעות היתה דלא שתק אלא לחושבו שהמכר היה בסך או"ו - ש"ם ושכן כתב בשטר המכר ועל שומא זו הוא דשתק משום דלא נתרצה לקנות בשומא זו ואחר שנודעה השומא האמתית שקנוניא וערמה עשו המוכר והקונה להוסיף בשטר מכר על השומא האמתית אפילו כמה שנים בה שעתא שנודעה הוא זמן המצרנות אלא שאם אח"כ נתרשל ושהה ולא תבע המצרנות אחר שנודע לו האמת איהו דאפסיד אנפשיה ושתיקתו הויא מחילה ודין זה דהוי כמי שלא נתגלה לו המכר עד עידן ועידנין דלא איבד זכותו עד שיתפרסם המכר וישהה אח"ך מלתובעו בדין כפסק מר"ן קע"ה סעיף ל"ב אחר שיגע ומצא דלא כהרשב"א ועיין מהרי"ט שאלה ס"ח דהוכיח מדברי הרשב"א עצמו כפסק מר"ן ועיין מטה אהרן ח"א שאלה נ"ג ד' ק"ה ע"א ועיין בשיטה מקובצת מציעא סוף דף ק"ח מדפי הגמרא תשובת מהר"י ן' מיגאש מועתקת מלשון ערבי שכל שלא נתפרסם הדבר אין לנו לדון את המצרן שכבר ידע מבלי ראיה ומופת לזה יע"ש, הרי דכל שיש התנצלות לבן המצר על שתיקתו אפילו אחר כמה שנים לא איבד זכותו ומ"ש החכם הפוסק נר"ו מדלא