אבני שיש חלק א קסה

פאזיינדושי אין אוטרא מנירה ק'י לה טאל מתנה או צוואה נון באלגא ע"כ, ובתקנה שנת ועתה מלכים השכיל"ו ליצי' חדשו בה שאין לכתוב שום צוואה זולת לפני המצווה ולפני החכם שימצא לשם ומשם לא יצא הסופר והעד עד שיחתמו בפני החכם ובפני המצוה ויוכיח החכם על אעבורי אחסנתא ויכתוב החכם הוכיח למצווה יע"ש, וא"כ בנ"ד שאין כאן מציאות חכם ולא תוכחת אין צוואתו כלום. ובר מן דין כפי התקנה אפי' אם היתה מתנת בריא ובעדים כשרים וזכתה בה האשה היא חולקת בה עם היורשים ומשטר כתובתה נלמוד שכותבין שכל נכסים שימצאו לו ולה בעולם קרקע וטלטל וכל מאי דמתקרי נכסי תחלוק עם יורשי הבעל וכיון שמחוייבת לחלוק בנכסיה מתנה זו מכלל נכסיה וכן כתוב אצלי תשובת הרב הגדול מוהר"ר סעדיה אבן דנאן בכתב ידו ובחותמו הקדוש שנשאל על מתנה שנותן הבעל לאשתו אם חולקת עם היורשים מאת הרב הגדול מוהר"ר משה בן חמו זלה"ה והשיב שחולקת מהאי טעמא וסיים בה וגם אם לא ימצא כתוב התנאי הנז' בשולי הכתובה עכ"ז לא הפסיד והרי הוא כאלו נכתב ובמה שכותבין והכל כפי המנהג והתקנה סגי

ועוד נמצא אצלי פס"ד מהרבנים המובהקים הרב הגדול מוהר"ר וידאל הצרפתי והרב הגדול משה בן חמו זלה"ה והרב הגדול מוהר"ר יהודה בן עטר זלה"ה שדנו בענין ראובן שנתן חלק מקרקעותיו לאשתו ב' ואחריה לבנו שממנה ונתן לבנו שמאשתו ראשונה חלק אחר ודנו לקיים מתנת הבן שמאשתו ראשונה שהרי נתכוון למתנה גמורה ולא להבריח מדנתן לכל כת, אכן המתנה שנתן לאשתו חולקת עם היורשים מכלל שחולקת כפי התקנה בנכסי מלוג וכיון דלא זכתה היא גם אחריה לא יזכה דכל שלא זכה הא' גם הב' לא יזכה יע"ש. וא"כ בנ"ד שלא זכתה במתנה ההיא לעצמה מהאי טעמא גם העניים שזוכים אחריה לא יזכו ועדותו של הר"מ ששמע מיצחק המצווה דרך סיפור כשמתה אשתו בין מיתה לקבורה והיה מספר א' מקרובי אשת הר"מ הנז' ושאל ממנו יצחק הנז' מה מדבר לך א"ל שמתלחש לזכות בירושת קרובתו והשיבו כבר נתתי הכל לעניים ע"י העדים הנז', רואה אני שאין ממש בעדותו דאין שני להעיד עמו ועוד שדרך סיפור אמרה למילתיה ולא דרך צוואה, ולצרף עדותו עם א' מהעדים הקרובים ז"ל בנוסחא א' לא מהני ול"מ לדעת הרמב"ם שהביא מר"ן בסברא קמייתא בסי' ל"ו ס"א דבכוונו לראות בהלואה וראו בבת אחת סגי לפסול, אלא אפי' לסברת הרא"ש שהביא בשם י"א דבעינן כוון לראות ובא לב"ד והעיד בנ"ד איכא תרתי שנתכוונו לראות הצוואה בבת אחת וכתבו עדותן בשטר דקי"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי והו"ל ראיה והגדה ועם היות שכתב מר"ן בסי' נ"א ס"ה צוואה שנמצא אחד מעידיה קרוב או פסול וכו' העד שאינו קרוב יבוא לב"ד ויעיד ואם יש עד אחר ששמע מצטרף עמו יע"ש, הרי כתב הש"ך ס"ק ו' דאיירי שהעד שאינו קרוב לא היה עם הקרוב בשעת מעשה דאם היו יחד בשעת מעשה הצואה אם כן נצטרפו יחד ותו לא מהני כשיעידו עפ"י וכ"כ בסי' מ"ה ס"ק כ"ד באורך וכ"כ בסי' ל"ו ס"ק י"ב יע"ש

והשתא דאתינא להכי נימא דהנוסחאות כיון דסותרות זה את זה חדא מינייהו אינה כלום כיון שכולם ביום א' ולא פי' באחת מהם שחזר בו מהצוואה הא' וחזר וציוה שניה אמינא שלא היתה אלא צוואה אחת וכתבו שחתמו בא' וכמו שנחקרה עדותן וכו' שוב אינם חוזרים ומגידים באופן דסותרות ומה גם שהאחת שנמצאת ביד שופט העיר שחתום עליה המצווה אין זכיה לעניים רק אחר האשה אמינא שהיא העיקר וכבר נפלה ולא תוסיף קום, ויש מקום לומר שגם בנכתבה לזכות העניים בעינן מציאות חכם ותוכחת על אעבורי אחסנתא שהרי אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה איכא אעבורי אחסנתא כדאיתא סי' רפ"ב וכתב הסמ"ע משם המרדכי דעדיף טפי לאוקומי הירושה ואפילו להקדישן זה עדיף, ומכאן תוכחת מגולה, לפרנסי וגזברי עיר תהלה. שמשתדלין לזכות העניים ולהוציא היורשים מנחלתן שזכתה להם התורה, יקומו תחת מורישיהן לנחלה, והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע דברי התורה, ונותן כתף סוררת מלשמוע דברי חכמים לטריקיה חויא דרבנן דלית ליה אסוותא, ורבצה בו כל האלה, ושומע לנו י"ב מעלה ע"ג מעלה, ועליו תב"ט טובה כפולה, החו"פ צפרו באדר מש' ועצ"ת ה' היא תקום לפ"ק וקים

שאול ישועה ס"ט

סימן ק"י

עמדו לפני לדין הר' מימון צרפתי תובע להר' יהודה בן שקרון על עסקי חזקת הבית שיש לו בכפר בן יאזגא הנק' אלמנזל שהיא מושכרת ביד יהודה הנז' וטען עליו שבשבט הר"ל יושלמו ימי שכירות החזקה והרי הוא מודיעו מהיום לפנות חפציו ושלא להכביד בקנית אפר וכיוצא כדי שימצא מקום הוא לדור בהחזקה הנז', ויהודה משיבו שכבר הכביד באפר וחביות וצרכי חצר הבורית המרובים ואמר לו שבהגיע זמן השכירות ירד עמו לדינא דגוד או איגוד בחזקה הנז' עם ג' חזקות או יותר שיש ליהודה הנז' ולאמו ולאחיו בהחצר הנז', ומימון השיב שאין דין גוד או איגוד בחזקת ישוב ונומיתי לו דאפילו בטלטל כל דבר שאין בו דין חלוקה יש בו דינא דגוד או איגוד כדאיתא בח"מ סי' קע"א ובסי' קע"ו יע"ש. וא"כ אפילו נימא דחזקת ישוב דינה כטלטל הרי דינא דגוד או איגוד בטלטל, איברא דבהיכא שיש לזה גוף הקרקע ולזה החזקה אין בעל הגוף דאתי מכח גוי להוריד לבעל החזקה לדינא דגוד או איגוד אבל בחזקה נגד חזקה אמרינן גוד או איגוד. חזר מימון והוציא מודעא שזמנה בטבת תקנ"ד שג"ד לפני עדים על השכירות שישכיר ליהודה שרשאי לבטל השכירות בכל זמן שירצה, ועם היות דשכירות ממכר ליומיה הוא ובעינן הכרת אונס כדין מודעא במכר ומודעא זו ליכא הכרת אונס, עוד זאת שהוציא הר' יהודה הנז' שטר פשרה שמפורש בו שיהודה הנז' מקודם היתה החזקה הנז' מושכרת בידו בסך ד"ת ב"ח ומחמת פסקי דינין שהיו ביניהם על השכירות הנז' ומחמת המודעא פישרו ביניהם והשכיר לו חמש שנים בסך א"ם - ב"ח וביטל כל המודעא ופסקי דינים ככתוב בידו וח"ע כמוה"ר יעקב הצרפתי וכהה"ר יעקב בן דוד וחיון, וגם הוציא ק"ע שמימון הנז' יש לו חזקה אחרת לדירתו וזו טפילה לו ולתוספת טובא הוצרך לק"ע זו דמדינא המשכיר לחבירו בית לזמן קצוב אינו יכול להוציאו תוך זמנו אפילו נפל ביתו של משכיר ואין לו מקום לדור כדאיתא סי' שי"ב ס"א וכ"ש זה שיש לו מקום לדור דודאי השכירות קיימת, והמציא עדים כשרים שהעידו ששכירות הראשונה השכירה לו לי"ב שנים ובשנה זו נשלמו הי"ב שנים באופן ששכירות