אבני שיש חלק א קסד

בעלמא הוא, אמר שמואל דינא דמלכותא דונא ואי בעית אימא תני חוץ מכגטי נשים ועם היות שהרא"ש כתב דהני תרי לישני לא פליגי אהדדי דהיכא דאיכא דינא דמלכותא איירי מתניתין בכל השטרות אפילו במתנות ואם לא הנהיג המלך וליכא הורמנא דמלכא אערכאות אלא עמדו מאליהן אי לא מכשירינן אלא שטרי מכר ודומיהן ומתרצא מתניתין תני חוץ מכגטי נשים כגון שטרי מכר וכיוצא בהם יע"ש, ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א יע"ש מ"מ דעת הרמב"ם כתב הרב המגיד דפסק כלישנא בתרא דדוקא שטרי מכר וכיוצא בהם ובנ"ד שבשטרי מכר קיימינן ליכא מאן דפליג דכשרין אלא דהרי"ף כתב ודוקא בערכאות דלא מקבלי שוחדא וכתב עליו הרא"ש ולא ידענא פירושא דמלתא אי נחית לפרש טעמא דערכאות משום דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא אבל כנופיא דארמאי חיישינן דלמא מקבלי שוחדא וסהדי שקרא, או בעי למימר דוקא ערכאות דידיע לן ביהו דלא מקבלי שוחדא וסיים דמסתבר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא יע"ש, והרמב"ם כתב וכן צריכין שיעידו עדי ישראל על אלו הנכרים שהם עדי השטר ועל זה השופט שקיים עדותם שאינם ידועים בקבלת שוחד, וכתב הטור שכן כתב הרמ"ה וז"ל והוא דמתחזקי במהימנותא דלא מצלי דינא ולא מחנפי לכר נש ולא מקבלי שוחדא ואף לא מקבלי סהדי אא"כ איתחזק ליהו במהימנותא והך חזקה הוא דאיתחזקו בה כגון דהוו דייני ואזלי ולא אשתכח עלייהו ריעותא דלא יכילנא לאפוקינהו מחזקת מקבלי שוחדא אלא בראיה עכ"ל, וכתב הרא"ש על דברי הרמב"ם ולא נהירא לי דא"כ נפל פיתא בבירא דמי יעיד עליהם בזה דסתם גוים מקבלי שוחדא כדאשכחן בפ' כל כתבי בעובדא דר"ג ואמא שלם אחתיה בההוא שופט שלקח שוחד שרגא דדהבא וחמרא לובא יע"ש, וכתב מר"ן ב"י דלפי האמת אין זו קושיא לא לדברי הרמב"ם ולא לדברי הרמ"ה דאיכא למימר אין הכי נמי דסתם גוים מקבלי שוחדא מיהו היכא דהוו דייני ואזלי ולא אשתכח עלייהו ריעותא לא מפקינן להו מחזקת כשרות אלא בראיה עכ"ל, הרי דמר"ן הקדוש מפרש בדברי הרמב"ם דמסתמא ערכאות לא מקבלי שוחדא אמנם אי נפיק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא להטות את הדין דהשתא ליכא למימר סתם ערכאות לא מקבלי שוחדא דהא איתרע חזקתייהו דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא ואז פסלינן שטרא העשוי באותן הערכאות וכתב הרא"ש דאע"ג דנפיק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא לאצלויי דינא מ"מ לעדות שקר לא מרעי נפשייהו ולפי"ז אחר שמר"ן הביא בשלחנו הטהור דברי הרמב"ם ככתבם וכלשונם צריכין אנו לפרש בדבריו כמו שפירש הוא עצמו בדברי הרמב"ם, וכן ראיתי להרשב"ץ ח"א שאלה י"ב שהביא דברי הרמב"ם וכתב עליהם ובודאי שהפריז על מדותיו דא"כ נפל פיתא בבירא וכו' כמ"ש הרא"ש וסיים אבל סתם ערכאות אינם מקבלי שוחדא כדעת הרא"ש אבל מ"מ אם הוחזקו בקבלת שוחד פסול אפילו בערכאות ושמא לזה נתכוון הרמב"ם עכ"ל. הרי דדעת הרשב"ץ להשוות דעת הרמב"ם לדעת הרא"ש בדעת מר"ן ז"ל דכל דלא נפיק קלא עלייהו דמקבלי שוחדא אמרינן סתמייהו דלא מקבלי שוחדא ומכשירינן כל השטרות העשוים בערכאות ולא מפקינן שום אחד מהערכאות מחזקת כשרות אלא בראיה ברורה אפילו לאצלויי דינא וכ"ש לגבי סהדותא דכתב הרא"ש דלעדות שקר לא מרעי נפשייהו אפילו קבלו שוחד לאצלויי דינא, ומה גם לסברת הרב קרבן נתנאל הביא דבריו הרב בית אברהם במאמר המלך וז"ל דלפי גרסתו בספרי הרמב"ם תיובתא דמותיב הרא"ש ליתה, דהרמב"ם אינו מצריך שיעידו עליהם שלא קבלו שוחד אלא שלא יהיו מפורסמים בקבלת שוחד עכ"ל יע"ש, הרי דפשט דברי הרמב"ם ומר"ן שהעתיק לשונו וכתבו שאינם ידועים בקבלת שוחד היינו שאינם מפורסמים בקבלת שוחד אבל סתמייהו להכשיר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא ולכן כתב מר"ן לשון הרמב"ם ככתבו ולא הוצרך להוסיף בביאור דבריו כמש"ל דהשתא המדייק בלשון הרמב"ם יורה יורה שכך פשט לשונו דאינו פוסל אלא ערכאות דמפורסמים בקבלת שוחד וכל שאינם מפורסמים מכשירין השטרות העשוים על ידם ומהשתא לכ"ע אמרינן דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא ולא תקשי לן מאי דאמרינן בגמרא חזקה דלא מרעי נפשייהו דמשמע דאנן סהדי דלא מרעי נפשייהו ואיך נאמר שיעידו עדים על כשרותן אלא ודאי דמסתמא אנן סהדי דלא מרעי נפשייהו וכי אשתכח עלייהו שום ביש ונפיק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא אמרינן איתרע חזקייהו שלא להכשיר שטרות העשוים בגופן ומה גם האידנא שבודקים אחריהם ואי אשתכח עלייהו שום ביש מענישן המלך עונש גדול לכן הם נשמרים ולא מרעי נפשייהו, החותם בחדש כסלו משנת יושי"ע לבנ"י אביו"ן לפ"ק

שאול ישועה ס"ט

סימן ק"ט

נוסח שטר צוואה מעיר ג'יבאלטאר שצוה יצחק אביטבול דמתקרי איזאק'י לפני מותו בלשון לעז והועתקה ללה"ק במתא טיטואן

והוא שצוה לפני ב' עדים קרובים זה לזה שכל אשר יניח הכל לסול אשתו ויורשיו ב"ה (חסר) ואחריה הכל לעניים והובאה בכמה נוסחאות נוסחא א' חתומים עליה העדים הקרובים, ונוסחא ב' שביד שופט העיר כמנהגם חתומים בה העדים הנז' וחתם גם המצוה עמהם ונוסחא אחת חתומים עליה הקרובים ויש בה תוספת דברים שבא אחר ואמר לו לא תועיל הצואה ואמר להם הכל לעניים והנוסחאות בזמן אחד

וזה מה שכתבתי. התבוננתי בענין הצואה הנז' ואשר נגזר עליה מחכמי טיטואן וראיתי שדבריהם אמת וגזר דינם דין אמת שאין ממש באותה צואה לכל הנוסחאות ולא מבעיא בנוסחאות שחתומים בהם הקרובים זל"ז דאינם כלום. אלא אפילו לאותה נוסחא שחתם בה גם המצווה בטלה היא ולא זכו העניים זכיה גמורה מן הדין, שהרי מ"ש בצואה שכל אשר יניח הוא הכל לסול אשתו הוי לשון מתנה כדאיתא בסי' רנ"ג ס"ב וז"ל ואם אמר אני מניח לפלוני הוי לשון מתנה יע"ש והוי נותן מתנה לאשתו ואחריה לעניים וכיון שמתה ולא זכתה במתנה ההיא דקי"ל דאין מתנת שכיב מרע קונה רק לאחר מיתה וכיון שמתה היא בחיי בעלה הנז' ולא זכתה היא גם העניים הבאים, מכחה לא יזכו, ועוד כיון שנתברר שנוהגים מנהג המגורשים וכפי התקנה שצריך מציאות חכם וליכא כמבואר בתקנות הכתובים בל' לע'ז שנת הרנ"ד ליצירה וז"ל ק'יל ק'ואל ק'ייארא פרישונא ק'י ק'ישיירי פ'אג'יר מתנה או צוואה בין איש ואשה ק'ישו פאגא בפני חכם העיר או דיין העיר אי