אבני שיש חלק א קסא

חלקים ואם יזכו מכח המתנה שנתנה ג'אמילא אשת ראובן בוסידאן וכו' יעלה לו כו"כ אלא שלא נשאר בזכרונו כמה חלקים וקבל עליו הר' אברהם את כל הכתוב אחר שביארנו לו בלשון ערבי באר היטב ולראיה ח"פ וחתמו. הרי סותרים להעדות שהעידו שביד אברהם הנז' שלא בפני החכם ואינה סותרת לדברי השטר דמוכח דספוקי הוה מספקא להו אם המתנה גומרת או אם השטר גומר

ועוד שהדמים מודיעים דנכנס על הספק שהרי הוא עצמו קנה הרביע שעולה לאשת אביהם בסך אוו - ש"ם נ"ם וג' רבעים של היתומים בסך או"ו - תש"ם ואפילו חזר על אשת אביהם מכח שקבלה אחריות הרביע ונמצא חצי הרביע יהיו חצי דמים סך תתק"ם - ע"ם - ה"ם ולערך זה יעלה במחצית חלק היתומים סך בו"ו - כ"ם - ה"ם ולפי זה עדיין מתבקש אצלו לפי ערך זה ועכ"ז בא בעקיפין על היתומים לעוות עליהם את הדין וגואלם חזק הוא יריב אם ריבם, וחתמו לזכות הח' האפוטרופוס המוכר הנז' החכם השלם הדו"מ כהה"ר שלמה אביטבול נר"ו וסמכו ידיהם החכמים השלמים הדו"מ כמוה"ר יהודה ן' עטר וכמוה"ר שמואל ן' זמרא יש"ץ

זה טופס הפס"ד שהביא לעזרתו הלוקח המערער הנז' ומה שהשיב אפוטרופוס (הוא הגאון המחבר ז"ל ודבריו באו בתוך שני חצאי לבנה) היתומים על דבריו וזה נוסחו

אחר המכירה שמכר החכם אפוטרופוס נכדיו ג' רבעים מהחצר הנז' כי הרביע זכתה בו אלמנת בנו (אחר המחילה לא נזכר במכר לא שליש ולא רביע רק כתוב תחלה שמכר לו כל חלק וזכית ושנה עליו לעכב באמצע השטר מכר לו הזכות שתמצא ליתומים בהחזקה הנז' המעט הוא אם רב ומשולש שלא קבל עליו שום אחריות זולת דנפשייהו דיתמי ודאתי מחמתייהו ונוסף עוד שקבל הקונה בפירוש אחריות האלמנה הנותנת לפצותה וכל המערערים) כמפורש בשטר המכר (מ"ש בשטר המכר שנוטלים היתומים שלשה רבעים בירושת זקנם אין הוכחה שמכר להם בהחזקה הנז' ג' רבעים שלא נזכר זה אצל החזקה זולת בירושה והכונה אם זכו בכל המתנה יש להם בה ג' רבעים ואם יזכו במחציתה יש לה במחציתה ג' רבעים כמשפט ירושתם בנכסי זקנם) כי מפטירת אשתו הא' של בנו שנלב"ע בחייו זכו יתומיה במחצית החצר וכשנלב"ע ר' רפאל בחיי אשתו הב' יתחלק המחצית שנטל הבעל הנז' בין האלמנה ובין היתומים נמצא ליתומים שלשה חלקים ולאלמנה חלק רביעי (לא זכה בקרקע זה בחיי אשתו א' שנאמר מכח זה קא אתו אלא כשנלב"ע זקנם בחיי אביהם זכו במחצית ירושתו מכח אמם שנלב"ע והמחצית זכתה בו אחותה אשת אביהם וכשנלב"ע אביהם ז"ל חוזרים וחולקים עמה בחלקה) ולזה מכר הח' שלשה חלקים והאלמנה מכרה חלק רביעי שלה וכל המכירות היו ע"ד שאלמנת ראובן אין לה כלום בחצר כי אם הפירות כי נמצא שטר מתנה בין שטרות הבעל כי אלמנת ראובן זכתה לבעלה החצר הנז' גוף מהיום ופירות לאחר מיתה באופן שהיה בדעת החכם ואלמנת בנו שכל החצר שלהם מכח המתנה ולזה מכרו כולם כאדם המוכר בשלו, (דבר זה אפי' תשב"ר יודעים אותו ועיקר יסודתו של דבר זה אצלי הוא כתוב שנשאל הרב הגדול כמוהר"ר סעדיה אבן דנאן מהרב הגדול כמוהר"ר משה בן חמו זכרם לה"ה בש' ומלאך פניו הושיע"ם והשיב ממה שכותבין בשולי הכתובה שכל הנכסים הנמצאים לו ולה וכו' תחלוק עם היורשים במתנה ההיא וכו' וחתם בחותמו הקדוש. גם כתוב אצלי. פס"ד מהרבנים המובהקים כמוהר"ר וידאל הצרפתי וכמוהר"ר משה בן חמו וכמוהר"ר יהודה בן עטר שפסקו שתחלוק במתנה אע"ג דשניא מנכסי מלוג דהא בעל שנתן מתנה לאשתו אין לו פירות ומנכסי מלוג יש לו פירות מ"מ לא באו לסתום אלא לפרש וכיון שלא פירשו אין חילוק בינייהו גם כתובים אצלי כמה פס"ד מהרב הגדול כמוהר"ר יעב"ץ בענין זה ואיך עלה על לבו לומר שדבר זה נעלם ממני וכל ההעתקים שהועתקו הועתקו מהתורף שיש בידי כתוב וחתום בחותמם הקדוש אלא דממה שהוסיף באותה מתנה לישנא יתירא להנחיל ולהוריש עלה בדעתי לומר לטפויי אתא דבהיכא דנפטר הבעל בחייה יורישנה ליורשיו ולא תטול הוא בהם כלום ולא סמכתי על דעתי, גם לא ידעתי מה יענו עדי שטר מתנה ולכן שלחתי להם דעתי בזה ולשאול לעדי המתנה מה כוונתם וביני ביני קודם בא תשובתם הפציר בי הקונה הנז' וקע"ע כל התנאים שאין עלי שום אחריות וקנה מה שימצא לזכות היתומים המעט הוא אם רב וכו' וקבל בפי' אחריות האלמנה הנז' וכשהייתי אשתקד במקנאם בא והתנפל לפני להפציר בהחכם כמוה"ר רפאל לשלוח להם על מה שדנו שתטול האלמנה מחצית המתנה מהיכן דנו כדי לראות אם מה להשיב על דבריהם, ועודנו שם הגיעה תשובתם ששאלו העדים ואמרו שלא נשאר בזכרונם מזה ובדקדוק השטר אמרו שנראה להם מההיא דסימן רנ"ג דלשופרא דשטרא הוי האי לישנא יתירה וחזרתי ושלחתי להם תשובת הר"ן שהביא הרדב"ז סי' פ"ז לתת כלל באיזה אופן אמרינן לישנא יתירה לטפויי ובאיזה אופן אמרינן לשופרא דשטרי יע"ש)

והן עתה כשנגלה שטר מתנה נראה לנו כי לא יורע כח האלמנה מכחו ותטול חלקה מושלם שהוא המחצית מנכסי הבעל כפי התקנה שהאלמנה נוטלת המחצית בנכסי הבעל בעד כתובתה ומבואר בתקנה שאפילו אם נפלו וכו' וא"כ הגם שבחייו זכה הבעל במתנה בכל החצר מ"מ כיון שנלב"ע המתנה בכלל עזבונו ותכנס לכלל החלוקה ואם כן המכירה שמכר החכם היתה בטעות שצריכין להחזיר להאל' המחצית מכל מה שמכרו וכבר חזר הלוקח על אלמנת בנו והחזירה לו המחצית מדמי המכר ותבע להחכם המוכר להחזיר לו ג"כ המחצית מדמי המכר כמו שהחזירה לו האלמנה (מי תלה זה בזה. האלמנה קבלה אחריות והתכם מלבד שלא קבל על עצמו שום אחריות דעלמא עוד הוסיף וחייב הלוקח וקבל על עצמו בפירוש אחריות הנותנת) ותחלה השיב החכם שאולי המתנה שנתנה אלמנת ראובן היתה בפירוש שלא תכנס בכלל חלוקה ולזה בקש מאתי החכם אני החותם פה לשלוח לחכמי טיטואן ששם עדי המתנה לחקור בעדי המתנה אם יש עדות מזה, (הדברים. כמו שכתבתי למעלה לראות מהיכן דנו דלאו לטפויי ההוא לישנא יתירה או אם יש בפי עדים מה כוונתם בהאי לישנא יתירה ומכאן התחיל לגבב עלי שלפניו תבע ממני והייתי משיבו ולהד"מ ועל זאת תאבל הארץ היאך החי יכול להכחיש את החי ולומר שעמדתי לפניו לדין וזה טוען וזה טוען וכמו שפירש בסוף הפסק וז"ל כך נפסק הדין בעמדם לדין החכם עם אברהם וה' הטוב יכפר בעד) וגם לראות מה בפי האלמנה אל' ראובן והיתה תשובתם כי עדי השטר לא נשאר בזכרונם רק שהיתה המתנה סתם כמ"ש וחתום בידם וגם כתבו ששלחו לשאול להאלמנה והשיבו שהמתנה, סתם ותו לא, ותעשה מש"ה ואדרבא התרעמה על המתנה