אבני שיש חלק א טז

מי שנתפס בעד חבירו וכו' הרי לך שאפי' היתה התביעה על ראובן לבדו לא היה חייב ראובן לשלם לשמעון מה שהוציא בשבילו, כ"ש בנ"ד שהיתה התביעה על שמעון דפשיטא ופשי' שאין חייב ראובן כלל כלל לסייעו וכ"פ הטור סי' קכ"ח ושפ"ח ראובן חייב וכו' הרי שאפי' שהחוב שתובע האנס הוא אמת ותובעו בשביל ראובן מ"מ אינו חייב ראובן לפרוע לשמעון, כ"ש בנ"ד שהתביעה היא עלילה ולא תבע בשביל ראובן לא כ"ש שפטור ראובן מכללם עכ"ל והאריך שם עש"ד, הרי מבואר דאפי' בשותפין לא נאמר דין העלילה ואין ללמוד ממ"ש מהריט"ץ ז"ל סי' רנ"ה [ולומר, דס"ל דאף בשותף הדבר אמור] שנשאל על ראובן שלח לשמעון לקנות סחורה ביניהם וקנה הסחורה והניחה אצלו וכשנשמע הדבר במקום ראובן נתפס ראובן והעלילו עליו על מכס הסחורה וכו' ושמעון השיב אם העלילו עליך מזלך גרם והשיב הרב לכאורה נראה דשמעון פטור דהא נקטינן הנתפס על חבירו וכו' אמנם כד עיינינן שפיר נשכח דהיינו הנתפס על חבירו דאינו שותף אבל אם הוא שותף חייב וכו' שהרי הרב כייל ותני וז"ל הרי הדבר מפורש דכל הפסד הנמשך מסחורת השותפות אעפ"י שלא נתפס אלא ראובן כיון שנתפס על עסקי השותפות הוי בין שניהם דלא פטר הרא"ש ז"ל אלא אם נשבה שהיא הפסיד גופו אבל הפסיד ממון השותפים חייבים גם שניהם וזה פשוט אין להאריך בראיות זהו בכל שני שותפים עכ"ל וא"כ לא דבר הרב אלא כשיש סחורות השות' כמבואר שם

ומ"ש הרבנים ז"ל שפיל לסיפא דדינא אין לך מי שנתפס וכו' או הנתפס על התשורה, אחרי שאילת המחילה והסליחה מרבותינו הרי סיפא דסיפא שנותן כל איש למלך בעוברו עליהם הוא או חיילותיו ואם יחשבו אלו מחיילותיו צריכין לומר בגלל פ' ופ' וזה פי' שבעלי החצרות הם שיתנו, ומ"ש דרוצה אני להגיה חלילה לי כי מה אני שאכניס ראשי בין ההרים הרמים ופשטיה דקרא לא ידענא כ"ש להגיה ומי' שליחות נשמטה מתחת הקולמוס וכבר אדונינו דוד הע"ה אמר שגיאות מי יבין ומ"ש דבשליחות' הלך הרי נתבאר בק"ע שנפסקה שליחותו ומ"ש אני בתחי' בטענת הר"מ הנז' ז"ל יען שבשליחותם הפסיד ונולי שליחותם לא היה נראה לעיני העמים וכו' ר"ל אמ"ל הוא אלולי שליחותכם היה מתחבא כל היום כלו ולא יצא אפי' אחר שליחותם החוצה וע"י השליחות יצא ואעפ"י שבשעה שנתפס לא היה עוסק בשליחותם כמבו' בקב"ע ומ"ש שלקח בתורת תחבולה הרי כתוב בקב"ע שבהיותם עומדים שם בא אליו גוי וא"ל אדוני קנה לי משא בהמתי בורית, ומ"ש שהם חייבים מדינא דגרמי כבר מבואר דנפסקה השליחות והלך לו למקומו ואפי' אם נעשה לו זה והוא עדיין עסוק בשליחותם לא הוה בריא הזיקא כשהלך עמו ועיין מ"ש הסמ"ע ס"ק א' שפ"ו ותמצא דלא הוי נ"ד גרמי, אחלה את פני צורי יסייעני להיות כל ימי ושני מן הנעלבים ולא מן העולבים ויעמידני על האמת ויצילני משגיאות

נאם הצעיר ע"ה ב"ה יהושע ל בלא"א אהרן אבן זכרי סיל"ט

ולענין העדים שהעידו הכתובים לעיל אעפ"י שהם מבני העיר ופורעי המס עיין ס"ס ל"ז ואין צורך להאריך

גם אלה דברי הצעיר יהושע

נדרשתי לחוות דעתי בפס"ד הראשון שכתב ופסק החכם כהה"ר יהושע בן זכרי נר"ו ואחר שהשקפתי על דבריו ועל הראיות שהביא והעדויות שהועדו על ענין זה וסדר המעשה איך היה וגם על דברי כהה"ר ישועה בוטבול נר"ו החולק עליו ושלשה מב"ד שבפאם יע"א המסייעים לדברי כהה"ר יהושע הנז' ועמדתי על כל דבריהם החל וגמור ראיתי שדברי הה"ר יהושע הנז' צדקו יחדיו ויקש דבריו מדבריהם ולפי ענ"ד פטורים הקהל ישצ"ו גם בעלי החצירות מתביעת ר' מאיר צבע הנז' מהשמן זית הנז' שנטל השרי'ף הנז' וכיון שהיא עלילה כמו שאבאר מזלו גרם וקי"ל דהקהל שותפים במסים וכו' ולא בעלילות ולכן אין אחד מהם נתפס על הקהל ואם נתפס הוא ישא משאו לבדו ומזלו גרם. ונדון זה אינו נכנס אפי' בגדר אין אדם נתפס על חבירו שהיא החלוקה הראשונה בסי' שפ"ח ו' וסי' קכ"ח ס"ב שז"ל ס"ב מי שנתפס על חבירו ולקחו גוים ממנו ממון בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם וכו' עכ"ל דהתם לקחו ממון בשביל חבירו אלא טעם הפיטור התם הוא משום שאינו מס הקצוב ולא תשורה וכו' אבל הוא כעלילה אבל בנ"ד מעולם לא נתפס כלל בשביל הקהל כדי שיכנס נ"ד זה בגדר נתפס על חבירו כדי לפוטרו בשביל שהיא עלילה שהרי סדר הענין כך היה שהוא הוליך התשורה עם שנים אחרים מהקהל וקבלה ולא אמר כלום על התשורה ונגמרה שליחותו כיון שקבל התשורה אלא שאח"ך רצה לחדש עלילה אחרת ונסתבך בככר של בורית שימכרו לו כדי למלאות משא בהמתו לחבירו ששאל אותה ובקש בקשה זו ממנו וע"ז השיבו הנגיד שאין הבורית מצוי כעת בעיר הלזו והשיבם הוא שילך חבירו לצ'ייאר אש'בון לחפש אחר הבורית הנז' אולי ימצא כלום והלך חבירו וחפש ולא מצא כלום ונגמרה העלילה השנית, ויהי בהיותם בדרך קודם חפשם פגעו את מאיר צבע שהוא א' מבעלי הצ'ייאר אש'בון ואמר הנגיד למשרת הנז' זה א' מבעלי הצ'ייאר אש'בון ועל היראה זו אין על הנגיד אשמה בדבר שהרי נאנס להורות והורה וכיון שלא נשא ונתן ביד פטור, אך אחר שהלכו וחפשו ולא מצאו בורית מצא המשרת שמן זית ונטלו זו היא עלילה שלישית ומזלו של מאיר גרם שמצא שמן זית במה להסתבך ואע"פ שאחר שנטלו השארי'ף הנז' אמר שיתנו בעלי חצירות די ש'בון להר' מאיר הנז' אפ"ה אינם חייבים לפרוע לו כלום ולא מפיו אנו חיין מאחר שאינו. לא שר ולא שופט בעיר שדינו כמלך כמו שכתב הרשב"א בתשו' הביאה הריב"ש בסי' רע"א וגם הרב בהגה בסי' רל"ו הביא דברים אלו ובאר הגולה שם בסי' הנז' הביא דברי הרב המגיד שכתב דוקא בדין החקוק ר"ל שהוא חקוק לכל ולא לא' לבדו שאם הוא חקוק לכל הוא דינא דמלכותא דינא, אבל אם אינו חקוק לכל הוא חמסנותא וכו', והוא מדברי הרמב"ם והעתיקו הרב מר"ן בסי' שס"ט ס"ח, באופן שאין הק"ק חייבים לשמוע ולקבל דבריו כיון שאינו מלך ולא שר ושלטון בעיר, לפי שהמלך יצא טבעו בעיר והסכימו עמו כל בני הארצות וכן ג"כ השר והשלטון, ואף גם זאת אפי' יהיה מלך או שר או שלטון בעיר בעינן דבר שיהיה חקוק לכל ולא לא' בלבד כדאמרן, ואלו השורפ'א אין להם לא דרך מלך ולא דין שר ושלטון וכו' לפי שאינם קבועים בעיר אלא מדי עברם דרך עראי הם שוללים ממון היהודים ולכך הם באים לשלול שלל ולבוז בז מממון היהודים כדכתיב אכלי עמי אכלו לחם, באופן שכל מה שהם גוזלים ונוטלים יש לו דין עלילה בעלמא ובעלילות אין הקהל שותפים ולכן אין אדם נתפס על חבירו ודון מינה ומינה שהתשורה שמובילים להאלשורפ'א העוברים דרך ארצם אין לה דין תשורה הנז' בסי' קכ"ח ס"ב שאדם נתפס עליה שדינה כמס הקצוב דדוקא התשורה שמובילים למלך או לשופט העיר הקבוע או לחיילות שמוביל עמו המלך לכבוש את המקומות וכיוצא אבל התשורות של השורפ'א שאין