אבני שיש חלק א טו

תבעו הבעלים מ"ץ כ"ב]

וכ"מ דבעינן נתמנו מהצבור ככתב מר"ן בב"י א"ח קנ"ג דף צ"ד ד"ה וכתב הר"ן וכו' והביא הירושלמי ז"ל ג' מב"ה כב"ה ז' מבני העיר כעיר במה הן קיימין אם בשקבלו עליהם אפי' אחד ואי בשלא קבלו עליהם אפי' כמה כי אנן קיימין בסתם וה"פ ג' מב"ה וכו' וכן ז' מבני העיר שמכרו רחוב וכו' דבכל הני מכירתן מכירה אלא דבעינן עלוייא ובתר הק' מה הן קיימין אם בשקבלו עליהם בני העיר כל מה שיעשו הז' במכר זה אפי' א' ואם בשלא קבלו עליהם כלל ממכרן בזה אפי' היו כמה שמכרו אין ממכרן מכר והעמידוה בסתם כלו' שהעמידו עליהם סתם ז' ט"ה לפקח על עסקי צבור הילכך אעפ"י שלא קבלו עליהם בפי' מכר דברים אלו אפ"ה ממכרן מכר וכ"נ מד"ה ובמרדכי וכו' וכ"נ ממ"ש המ"א שם ס"ק ל"ז [הרי מבואר דבעינן זט"ה שימני אותם לפקח]. וכ"נ ממ"ש בנימוקי מהרמ"ם ז"ל דין אם בררו טובי העיר מתחי' להנהיג קהלם בכל דבר ואפי' יחיד מה שעשה עשוי ויפתח וכו', ור"י בספרו בחלק אדם נתיב י"ד ח"ב הביא ירושלמי זה ופי' כפי' הנז' וז"ל והדין הוא כך אם העמידום על דבר ידוע מן הצבור אפי' א' כל מה שעשה עשוי וכו' ואם העמידום או מנום בסתם לפקח על כל ענייני הצבור או ע"ע אותו ב"ה וכו' אין וכו' ומה שיעשו קיים עד שיהיו ג' מב"ה או ז' מן הצבור ופחות וכו' אין יכולין למנותם בסתם וכו' כדאמרי' בירושלמי וכו' אלא אנן קיימין בסתם לפקח על כל ענייני הצבור וכ"כ דבריו אלו בקיצור בחלק א' מנתיב ג' ז"ל ופי' וז' ט"ה מיירי שנתנו להם רשות הקהל בסתם על עסקי הקהל

גם הרב מהר"י אלדרבי ז"ל סי' ס"ג האריך בענין זט"ה לענין המסים והביא ירושלמי זה עש"ד, וכ"נ ממ"ש הטור ס"ב ז"ל ש"מ דקנסינן בכה"ג אפי' בח"ל ודוקא גדול הדור כמו ר"ן וכו' או טובי העיר שהמחום רבים עליהם והביאה מר"ן בשולחנו הטהור אלא שכתב במקום רבים ב"ד והסמ"ע אסברה שם ס"ק ט' דר"ל שהמחום הצבור לב"ד והרב כנה"ג כתב וז"ל או טובי שהמחום רבים עליהם ר"י ז"ל, ויראה שמפרש בב"ח ודוקא גדול הדור אעפ"י שלא המחוהו וכו' או טובי העיר שהמחום וכו' ואין כאן הכרח דדילמא קאי אתרויהו ע"ש. הרי מבואר דבעינן טובי העיר שנתמנו מהצבור וא"כ תשובת הרשב"א מיירי בדהמחום רבים עליהם כ"ש שהוא רמז לירושלמי זה ככתוב בתשו' הנז"ל א"כ בנדון דידן אפי' נימא כדבריו כן הוא מ"מ מינוי בעי [משנה את הידוע שהוא א' מטובי העיר שעל ידם נעשה ונגמר כל ענייני הצבור ומנהג פשוט הוא בכל המקומות שמי שנראה בעליל ורצוי לעסוק שולחים היחידים שבעיר להושיבו עמהם בכל קיבוץ שיהיה וזהו מנויו] וכ"ת ששליחותו היא מינויו הרי נפסקה ככתוב בקב"ע והרי עבר ממינויו

ואפי' נאמר דאין צריך מינוי או דשליחותו שלא מפי בני העיר כולם או רובם היא מינויו [ובשליחות היה עוסק] אפ"ה אין מתשו' הרשב"א ז"ל שום ראיה כלל ואדרבה משם נראה לחייבו דהרשב"א ז"ל מיירי היכא דהיו זט"ה ולמיעוט היו שם שנים דכך דייק לשונו הפרנסים ומיעוט רבים שנים ואפי' לסברת הרא"ם שהביא הבה"ט בא"ח קנ"ג ס"ק י"ח ז"ל זט"ה אינו ר"ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים אלא היותר משתדלים בצרכי צבור הרי משתדלים קאמר. ואפי' הנבררים שנבררו מהקהל אם עשו מקצתם ולא כולן אין מעשיהם מעשה כדכתב מהר"י אלדרבי סי' נ"ד ע"ש דבעי שיהיו כולן א"כ בנ"ד נימא אפי' לדבריו דבשליחותן נתמנו שלשתן וא"כ מה שעשה הוא לבדו לאו כלום הוא ומ"ש ועוד דכל עם הקהל חשיבי כשותפים בעניינים אלו וכו' וכדכתב מר"ן וכו' ולצדדין קתני וזהו הטעם דבארנונא וכו' ודו"ק. טעם זה אין לו יסוד ועיקר כלל דהא כתב המ"מ בפ"ח בהלכות חובל ומזיק ז"ל מי שנתפס וכו' ירושלמי ריב"ל אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו וכו' ופסק כריב"ל ונ"ל דטעם אלו מפני שמחוקי המלך למשכן מחמת דברים אלו איש על חבירו, וא"כ אינו בדין שיפסיד עכ"ל ומרן בב"י סי' קכ"ח הביא דברים אלו ככתבן וכלשונן ולא הוסיף ע"ז וא"כ לא מטעם שותפות נגעו בה אלא שמחוקי המלכות למשכן ע"ע אלו כנז'

ומ"ש שהם שותפים בעניינים אלו וכו' הנה הרשב"א ז"ל עצמו כתב בתשובה הביאה מר"ן בחושן משפט ע"ב מחודש י"ג ז"ל כתב הרשב"א אמרת שנסתפקת במי שנתמשכן ע"י נאמני הקהל וכו' אם נחשוב הנאמן כש"ש תשובה הא פשי' שהקהל מיהא פטורים שהרי אין פורעי המס חייבין זה לזה כלום שנחשוב הקהל כממשכנים על חובם אלא כל יחיד ויחיד לפרוע לשלטון או לב"ח שלוה מחמתו, ובעלילה כתב סי' קס"ג תשובה הכתובה לעיל אח"כ נשתתפו הקהל גם לכל עניינים כאלו אפי' מה שבא על איש או אנשים ידועים מצד מלך או שר או הגמון ואפי' בטעות עלילה מה שלא ראינו שיתוף כזה באחד מהמקומות עכ"ל וכ"כ בתשו' מיימוני א' דס' קנין זה לשונו ע"ע יחיד עם הקהל וה"מ למסים הם שותפים אבל עלילות וארנוניות אינם שותפים בזה ואם השר מעליל על קצת הקהל שלא כדין לא יתנו אחרים וראיה וכו' והובאו תשו' אלו במהר"י אלדרבי סי' שי"ג עש"ד. היוצא מהמחובר דהרשב"א סובר שאין שותפות לקהל כ"ש בעלילות וא"ת מההיא תשובה שהובאה בסי' קכ"ח דנאמני הקהל דחשיב להו שותפין [ואין אנו יכולין לומר שחזר בו כא' מהן שהרי כתב הכנה"ג בסי' ע"ב אות ל"ד בהגהת ב"י ז"ל כתב משה מלך וז"ל כתב הרשב"א אמרת שנסתפקת וכו' נ"ב תשובה זו אינה סותרת לתשובה שהביא הב"י בסי' קכ"ח כתב הרשב"א שאלת נאמני הקהל וכו'] אלא ודאי שאני התם דנאמני הקהל הם שלוו לצורך הקהל [ומיירי בשמינום הקהל כנז"ל] והרי כאלו לוו הקהל כלם בשותפות ואעפ"י שאין לקהל שותפות כלל שאני התם דנעשה ע"י נאמני הקהל

ואפי' יהיה כדבריו שהם שותפים הרי כתב הכנה"ג סי' קכ"ח בהגהת הטור אות ט"ז ז"ל א"צ לשלם וכו' מסתמא זה הדין ג"כ בשותפין וכ"ש שהעלילו עליו ולקחו שלא כדין מהר"ם מינץ. אמר המאסף אבל הרא"ש בתשו' כלל ע"ד סי' ה' הביאה הב"י בסי' ע"ז מחו' ורמזה בסי' זה כתב דבשותפין שמתחי' נעשו אחראין וערבאין זל"ז אין דין הפורע חוב של חבירו אמור וצריך לשלם וכ"כ בסה"ת והרשד"ם סי' קע"ו ומהר"א ששון סי' קע"ב אמנם נראה מדברי הרא"ש דדוקא כשהוא חוב מן הדין אבל בעלילה שהעלילו עליו אם פרעו שלא מדעת חבירו אינו חייב לפרוע וכן דעת הרשב"א שהביא רב"י וכ"כ הרשד"ם קע"ו ועיין במהר"י אלדרבי סי' שכ"ד. וכ"כ בפשיטות בלי שום חולק סי' ע"ז אות ט"ל ז"ל הפורע בשביל חבירו ושותפו עלילה שהעלילו עליו אינו חייב לפרוע מהרשד"ם קע"ו וכ"מ במהר"י אלדרבי הנז' סי' שכ"ד הנז' שנשאל על ראובן ושמעון קנו מתוגר סכום צמר כו"ך ופרעו קצת ומת התוגר ובא בנו ותבע משמעון כל מעות הצמר ונתפשו וכו' ותבע ראובן משמעון חצי המעות והשיב ראובן אנו לא היינו חייבין אלא כו"ך ואם התוגר מעליל עליך או שהיה לך וכו' עם אביו והשיב הרב ז"ל שהדין עם ראובן ואינו חייב לשלם כי אם הסך שנשאר חייב באמת שהרי בגדולה מזו כתב הרמב"ם