אבני שיש חלק א קנח

דמאחר שהעידו העדים בפירוש שהיתה החצר בדלת ומנעול כשאר החצרות, למאי איצטריך בירור, דהא כשהעידו שהיתה הדלת במנעול פשיטא שהיו נועלין בו כשאר החצרות והיינו טעמא שהוסיפו העדים לבאר בעדותם כשאר החצרות בלישנא יתירה שהרי כבר אמרו בעדותם בדלת ומנעול ומסתמא המנעול הוא לנעול כשאר החצרות, ואעפ"כ הוסיפו לבאר כשאר החצרות לאפוקי מי שאין לו דעת וחסרון בינה שלא יטעה לומר מ"ש בדלת ומנעול היינו המנעול לאיזה שעה שירצו יהיו נועלין אותה, אך אמנה להרים מכשול וטעות מי שהוא מבתי החסרי'ם לכן הוסיפו לבאר כשאר החצרות הגם שאין צורך לה שכבר פשוט הדבר ממ"ש בדלת ומנעול הכוונה שאם יש מי שיעלה בדעתו שום טעות אמרו בעדותם בביאור כשאר החצרות ומשם באר'ה אף לדרדק'י דהכונה אם ירצו בעלי החצר להניחם לשאוב מים הנה מה טוב ואם יעכבו עליכם בעלי החצר הרשות בידם. ומ"ש דחזקת השעבודים היא וכו' כמבואר בדברי מר"ן, לא הזכירו באיזה מקום ובאיזה סי' כתב מר"ן כן. דממנו נדע אם כדבריהם כן הוא אם לאו, ואם הוא דומה בדומה או לא מי כלל כידוע. ולראית האמת והצדק ח"פ בחדש שבט משנה הנ"ל ושו"ב וקים

אליהו סי"ט

סימן ק"ה

עמדו לפני לדין הר' יעקב אלמסעאלי תובע, ומסעוד אביטבול בן יצחק סעוד נתבע על מעשה שהיה ביניהם שגוי א' הפקיד ביד יעקב הנז' קנטאר דזית והמחהו עם מסעוד הנז' לתת לו השמן הנז' ונתנו לו. והיום בא הגוי ליפרע ממסעוד הנז' בסך קק"ם-מ"ם דמי השמן ההוא וכאשר תובעו לפני גוים משיבו להד"מ ונתרצה הגוי לדון עמו בדיני ישראל ועמדו לדין לפני החכם השלם הדיין ומצוין כהה"ר שלמה אביטבול, וכאשר טען הגוי לפרוע לו דמי השמן. השיבו מסעוד הנז' פרעתיך וחייב שבועה להסעוד הנז' שפרע וכתב פס"ד ונתנו ביד הגוי וחזר הגוי ותבע מיעקב הנז' ואמר לו תן לו השמן שהפקדתי אצלך והשיבו כבר המחיתני עם מסעוד הנז' ונתתי לו והעמידו בדין לפני הערכאות ונתחייב לתת השמן והגוי ישבע שלא המחהו ותכף נשבע הגוי ותפס ליעקב הנז' בבית האסורין עד שפרע ועכשיו טוען על מסעוד הנז' לפרוע לו מה שנתן לגוי ומסעוד הנז' משיב שלא המחהו הגוי עם יעקב הנז' רק שהגוי לקח השמן מיעקב הנז' ונתנו למסעוד הנז' ולאביו ואחיו שהיו משותפין ואפילו אם תמצי לומר שיעקב הנז' נתן השמן ביד מסעוד הנז' ושותפיו איהו ניהו דאפסיד אנפשיה שהודה לגוי הנז' שהפקיד בידו משום שבדיניהם אין להם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומשעה שמודה שהופקד בידו אם יטעון החזרתי תו לא מהימן. ועל שתיהן השיב יעקב הנז' על הראשונה טען שנתן השמן בידו של מסעוד הנז' וביד אביו ושני אחיו עפ"י המחאת הגוי, ועל השניה טען שלא רצה לכפור בהגוי הנז' שעכ"פ יתחייב שבועה שלא הפקיד בידו ואיך ישבע על שקר לפטור עצמו מהגוי, ועוד רוצה דליקו בהימנותיה עם הגוי הנז' לבל יצא עליו שם רע שכופר וירחקוהו כל בני הכפר שדר בו הגוי הנז' ולא יוסיפו להפקיד אצל יעקב ולא יאמינוהו עוד ויפסיקיה לחיותיה שבכפר ההוא, ופסקתי ביניהם שאם יעמוד מסעוד הנז' בטענתו הראשונה ישבע היסת שלא המחהו הגוי הנז' עם יעקב הנז' אלא שהגוי הנז' לקח השמן מיעקב ונתנו למסעוד הנז' ולשותפיו ואז נפטר מיעקב הנז' בין פרע לגוי בין לא פרע דמאי איכפת ליה ליעקב הנז' בזה כיון שלא נתן הוא ליד מסעוד הנז' ואם חזר מטענתו זו והודה כאת"ל שנתן השמן בידו חייב לשלם ליעקב הנז' דפושע הוא שפרע לגוי בלא עדי גוים ואין טענתו כלום שטען שלא היה לו ליעקב הנז' להודות על האמת דשפיר השיבו יעקב הנז' שעכ"פ יחייב אותו שבועה, ועוד דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ומה גם שהגוי הנז' בא לפני אחר שנדונו לפני לתבוע מיצחק אבי מסעוד הנז' לישבע לו מה שפרע לו מה שתובע אותו והיה לפני הר' מסעוד עולייל ואמר לגוי מה שלקחת מיעקב הנז' גזל גמור הוא ואתה מתרחק מן הגזל, והשיבו לא אני גזלתיו אלא מסעוד הנז' הוא שגזלו שלקח השמן מידו ולא פרע אותי ומה אעשה שכפר מסעוד הנז' ואומר שלא לקח מאומה מוכרח שנשאר השמן אצל יעקב ואם היה מודה מסעוד שלקח מידו השמן לא הייתי מדבר עם יעקב הנז' ע"כ נמצא כתוב

סימן ק"ו מה שכתבתי בפס"ד למתא גריס

הובא לידי אח"מ שטר א' מחכמי איגלמימן שנכתב על יעקב ן' דוד ן' אלישע לזכות הר' יוסף דודו אביו של יעקב הנז' מסך שש מאות ושלשים מתקאלים בתורת עסקא ב' שלישים למקבל ושליש לנותן בריוח וכן להיפך וחתום ע"ז השטר הח' הש' כהה"ר אברהם איררוכאן יצ"ו וסמוך לחתימה בכ"י כתב צ"ל דוד ן' אברהם אסולין ונתברר שהחכם החותם קרוב ליעקב המקבל א' בשני יען שיעקב הנז' נשוי עם בת אחיו של הח' הנז' וכאשר נלב"ע יעקב המקבל והניח יתומים קטנים עמד יוסף הנותן הנז' והוציא השטר הנז' לגבות בו מהיתומים, ונדרשתי תחילה לחוות דעתי אם יש ממש באותו שטר לגבות בו מהיתומים ואמינא ודאי דחספא בעלמא הוא וכמאן דליתיה דמי, הן מצד שהחכם החותם בו קרוב היה ליה שטר פסול ובטל ומבוטל, הן מצד שאפילו אם היה כשר לעדות השטר בטל דאין עדות העד הב' כלום כיון שלא חתם הוא עצמו אלא שהעד הא' כתב צ"ל פ'. ואחר שהשטר בטל הו"ל מלוה עפ"י ואפילו יבואו עדים כשרים ויעידו בה אינה כלום דאנן טענינן להו שמא פרע אביהם, וזה ברור, והדן הפך זה הרי זה בור, אלא שחכמי תאפילאלת הפריזו על המדה וטח מראות עיניהם כשהעמיד לפניהם הנותן הנז' לדין להר' יחייא אחיו של המקבל הנז' שהוא אפוטרופוס יתומי אחיו המקבל הנז' ובמקום שיהיו טוענים בעד היתומים שאין מוציאין מיד היתומים אלא בראיה ברורה טעו בעצ'רם מעושר וממשפט לוקח ופשרו שיתן האפוטרופוס מחצית החוב הנז' שהוא גו"ו - ק"ם - נ"ם ונכתב השטר על האפוטרופוס בד' במרחשון תקס"ד שיפרע מחצית הסך בר"ח כסלו הסמוך ומחצית הסך במלאת לו שנה תמימה ואם העביר המועד יפרע הכל, ונדרשתי ג"כ לחוות דעתי אם יש קיום לאותה פשרה ואמינא דהלכה רווחת בישראל דפשרה בטעות חוזרת דאלו ידע האפוטרופוס דאין על היתומים חיוב של כלום לא היה מתפשר דמאי אכפת ליה