אבני שיש חלק א קנז

פטור בהיסת דאמרינן דכל מילי דכדי לאו אדעתיה, משא"כ בחזקה דאינה מועלת אא"כ אמר שטר היה לי ואבדתיהו והרי יש בידו שטר, ומשו"ה צריך לקיימו עכ"ל, וכ"כ מאמר קדישין בשמו. ונד"ז שהחזיקו בלא טענת שטר היה לי ואבדתיהו לא מקריא חזקה, ודומה ממש נד"ז להכא דכי היכי דלא מצי למטען הכא שטר היה לי ואבדתיהו דהרי יש בידו שטר וא"א לקיימו הכא נמי לא מצי למטען דלא שייך וכמש"ל

וממה שכתב מור"ם בהגה בסי' קס"ב וז"ל בני מבוי שהיה להם שכונה בחצר אחת ובו בה"ך והמקוה והחצר סגור בדלתות וכו' מיניה שמעינן שאף שהחצר יש בה בה"ך ומקוה שהם צרכי צבור והוא משועבד לקהל, עכ"ז אינם יכולין למנוע לבני החצר לבנתי עשות דלתים ובריח לחצר, והוא ממה שסיים מור"ם שם בהגה והמבוי פתוח לרשות עכו"ם ובמקום אחר דרים ישראלים שיש להם דרך על זה המבוי לילך לחצר ההוא לצורך טבילה או תפלה ובני המבוי רוצים להעמיד דלתות בחצי המבוי כדי לשמור עצמן מן העכו"ם הנכנסים הישראלים האחרים יכולים למחות בידם אעפ"י שרוצים להסיר הדלת מן החצר ולקבעה בראש המבוי ע"כ, וכתב הב"י בשם הרשב"א וז"ל יכולין למחות ואע"ג שיש לבני החצר שבה בהכ"ן ומקוה דלתים ובריח, מ"מ יכולין הם לעכב מפני שגורמים להם טרחא יתירה שאינו דומה עיכוב פתח א' לעיכוב ב' פתחים ע"כ, ואם איתא דמקום שהוא משועבד לרבים כגון נד"ז שיש בו בה"ך ומקוה אינו בדין שיהיה סגור בדלתים ובריח מפני שהם נכנסים לחצר בכל עת ורגע ונשתעבד להם, א"כ היה לו למור"ם לומר שהחצר תשאר בלתי דלתות מחמת שהיא משועבדת לרבים ויקבעו הדלת בראש המבוי דהשתא ליכא אלא עיכוב פתח אי, ומדקאמר מור"ם שבני המבוי יכולים לעכב שלא יקבעו דלת בראש המבוי משום דאיכא עיכוב וטרחא יתירה דב' פתחים ש"מ דהחצר עכ"פ צריכה להיות בדלתים ובריח מחמת היזק הנכנסים ויוצאים וכמש"ל, הגם שיש בה בית הכנסת ומקוה המשועבדים לרבים אלא שבראש המבוי יש להם לעכב עליהם לבלתי עשות ג"כ דלת בראש המבוי משום דאיכא עיכובא דשני פתחים כאמור ודו"ק

קצרן של דברים הדין עם אנשי החצר לעשות דלת קבועה בפתח החצר הנז' ומנעול מבפנים ולא מבחוץ וידם נטויה למנוע לאנשי העיר מלשאוב מים מן הנהר שבחצר זולת בתורת חסד לצנועות אם ירצו אנשי החצר ברצונם הפשוט ואם לא ירצו הדין עמהם לעכב עליהם שלא ישאבו מן הנהר ההוא מכמה טעמי, הן מצד שאין להם חזקה דחזקה שאין עמה טענה לא מקריא חזקה ואיכא למימר שהיו שואבות בתורת חסד הן מצד העדים שהעידו לזכותם דאין עדותן עדות דהם נוגעין ופסולין לעדות, הן מצד העדים הנז' עצמן דמלבד שהם נוגעין אלא שהעידו שהם יודעים החצר בלתי דלת קבועה ולא אמרו טעמא מפני שהיו אנשי העיר שואבים, ואיכא למימר דהם מעידין בזמן חורבנה, הן מצד שהזקן שהעיד שהיתה בלתי דלת, חזר בעדותו כנז' ואנשי החצר זכוותא נפיש להו. הן מצד דאוקי קרקע בחזקת מרה קמא שהיתה בדלת ומנעול כשאר כחצרות, הן מצד דאית להו כמה כתי עדים זקנים וזקנות יש מהן שהעידו מימות המלך מסיר"א היתה בדלת קבועה, ויש מהן שהעידו מזמן קדמון היתה בדלת ומנעול עד שעת חורבנה שסר צלה מעליה ונשארה גלמודה מבלי מחזיק בדקה, והעולה על גביהן היזק ראיה שנכנסים להם ובידם גרף ושופכין בכל עת ועונה, אשר מזה נמשכין ארבע אבות נזיקין רח"ל, ומי שיעמוד לערער נגד הדבר הזה מלבד שהוא נקרא עבריין אלא שהוא עתיד ליתן דין וחשבון ביום הגדול והנורא ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. ולראית האמת והצדק ח"פ פאם יע"א והיה זה בחדש טבת משנת אשר החזקתי"ך מקצו'ת הארץ לפ"ק וקים

אליהו הצרפתי סי"ט

הן עוד היום המציאו לפנינו בעלי החצר הנז' קב"ע שנים מזקני העיר ההיא הם אמרו שיודעים נאמנה שהחצר הנז' היתה קבועה בה דלת בפתחה ומנעול מיום היותם על האדמה עד שנות הרעב שהיה בשנת ח"ץ לתפ"ץ שנחרבה העיר ונשסו הבתים כמשו"ח בידם, ולכן עפ"י העדות הנז' שמעולם ומשנים קדמוניות היתה קבועה בה דלת עד שעת חורבנה נמצא שמעולם לא החזיקו בה בני העיר לצאת ולבא בלי שום דלת כי אם בשעת חורבנה דוקא, ומה שהחזיקו מיום הוסדה מקרוב ועד עתה בלי קביעות שום דלת היינו משום שאומרים שעדיין לא נגמר שכלולה ולא נבנתה החצר על תלה כאשר בתחילה ולכן לא קבעו לה דלת עד לעת כזאת שרצו לקבוע בה הדלת בעוד שלא נגמר שכלולה גם עתה ועכבו עליהם בני העיר, וכפי האמת מאחר שלא החזיקו בה בלי דלת בהיותה בישובה כי אם בשעת חורבנה ובעוד שלא נגמר שכלולה ונבנתה על תלה אין חזקתם חזקה ורשאים בני החצר לקבוע בה דלת כאשר בתחילה ואם יבררו העדים שהיתה ננעלת גם הם ינעלו אותה. אך אמנה אינם יכולים לעכב עליהם מלשאוב מים משם אלא עולם כמנהגו נוהג כאשר בתחלה בהיות הדלת. הן אמת אלו החזיקו בה בלי דלת אפי' שעה אחת בגמר שכלולה הויא חזקה דחזקת השעבודים היא ומהניא לאלתר ולא בעיא ג"ש כמבואר בדברי מר"ן, ועם שיש ביד בני העיר עדות שלא היתה לה דלת מעולם אינה עדות קיימת שהרי כל בני העיר הם נוגעים בדבר ואין עדותם עדות, אבל העדים הללו שהעידו לחובה נאמנים להעיד על חבריהם ועדותם קיימת כמ"ש מר"ן בסי' ל"ז ס"ו ע"ש, ולראיה ביד בעלי החצר ח"פ פאס יע"א בחדש שבט מהשנה הנז"ל ואמת ויציב וקים

שלמה שמואל אבן צור סי"ט שאול סירירו סיל"ט יהודה אבן עטר ס"ט בכמוה"ר עובד זלה"ה

מ"ש שמעולם וכו' עד עולם כמנהגו נוהג, אינו אלא דברי בורות ומעורב בו דברי נגוד וקנטור ומיעוט יראת שמים כי הנפקותא האמתית היוצאת ממ"ש שהחצר היתה בדלת ומנעול היא לענין שאינן יכולין לשאוב כלל לא בשעת שכלולה ולא בעת חרבנה. והם עקמו את הדרך וכתבו היפך כוונת האמת שאין מי שיעכב עליהם מלשאוב מים משם, ושקר ענו דבאומרם שהיה שם דלת, ומנעול כשאר החצרות בקב"ע כמשוח"ך משם מודעא רבתי שמה שהיו שואבים היה לפי רצון בעלי החצר. ואם היו רוצים היו מעכבין עליהם מלשאב מים כפה"ד הברור, ומ"ש שאם יבררו וכו' שאם היתה ננעלת וכו' גם בזה שגו ברואה,