אבני שיש חלק א קנה

של שלש כמשו"ח ביד היורשים דינא הוא דגובים חובם עספ"א דלא יהיה המוחזק בקרקע ואוכל פירותיו כמה שנים גרוע מאם קדמו יורשי המלוה ותפסו דאין מוציאים מידם אעפ"י שאביהם לא היה נוטל אלא בשבועה כמ"ש מר"ן בסי' ק"ח סי"א ונראה דאף משבועת היורשים פטורים כיון ששטר המשכונה שבידם כתוב בנאמנות ואביהם ז"ל היה נפרע שלא בשבועה גם יורשיו אחריו פטורים מן השבועה, ומה שהוכיח בדבריו מפסק חכמי פאם שלא הוציא הוצאות ולא נתן משלו כלום אלא שהביא שמאים ושמו לו כדבריו תמיהא לי טובא שמאחר שלא חקר ודרש לדעת טענותיהם ולחפש בשטרי זכיותיהם איך מלאו לבו לכתוב מה שנראה לפי דעתו, והא איכא עדים כשרים שמעידים ואומרים שכההרי"ץ אביו של הרב ז"ל הוא שהוציא ההוצאות על החזקות מכיסו ומממונו והוא נתפשר עם הגוי בעל הקרקע כמ"ש כל זה בידם, ומ"ש לחלק בין אם משכן בעל הקרקע עצמו למשכונה הנעשית בבדי"א שאינה אלא כדי ליפטר מהפירות שאוכל בעד ההוצאות שהוציא עליה ולא מקרייא משכונה כלל לענין זה לדעתי לא היא שהקרוב לשמוע דיש לה דין משכונה גמורה מאחר שכתוב לאמר בשטר משכונה הנז' והכל ככל חוזק ותוקף הכתוב בכל שטרי משכונות הנעשים בקרב ישראל באופן הנאות והמועיל פשיטא דהוי כאלו משכנה בעל הקרקע בעצמו שבזה כח ב"ד יפה, ומה גם שזה כמה שנים משנעשית המשכונה הנז' וידע בה כהרא"ה ז"ל הו"ל כאלו משכנה הוא בעצמו, זהו מה שנראה לי כפי קוצר דעתי ואף דידענא בנפשאי שאיני כדאי ליכנס לפנים ממחיצתי שאיני מאנשיה וגם אבותי לא דרכו עליה מ"מ אהבת האמת גברה עלי, ונוסף עוד להפך בזכות היתומים הנז' אשר לא מצאו משען ומשענה לכן כתבתי מה שהורוני מן השמים בהאי דינא אם יראה וירצה בעיני יושבי על מדין בעלי השכל והתבונה, נאם החותם בחדש כסלו משנת ה' אלהינו אתה ענית"ם לפ"ק, והוא הצעיר המו"ן

יהודה אלבאז סי"ט

סימן ק"ד הרב הגדול משי"ח נר"ו ובית דינו הצדק העי"א

אחד"ש מכת"ר, יוואזב כת"ר על שאלה זו באר היטב בלשון שיבינו המון העם ושכמ"ה, על ריב בעלי החצר הנק' ע"ש אריכא עם כללות הקהל על עסקי הנהר העובר בתוך החצר הנז' והוא שבעלי החצר עמלו אלבאב לצ'אר אלמדכורא וקאמו עליהום מיחידי הקהל וזוולוהא בכח הזרוע בטענה באיין אלוואד די פצ'אר הנז' הווא דלקהל והחזיקו בו כמה שנים לשאוב ממנו כל בנות העיר ביום ובלילה ואיפשר תחדאז סי מרא תסקי פנץ אליל ותזברהא מסדודא ואידא תעטל פברא חתא תדוק עלא מוואלין אצא"ר באם יחלולהא יזראלהא סי מקרה רע פלמשך די יקומו יחלולהא ובפרט שזה כמה שנים והייא בלא באב תבקא בלא באב ועמלו קבלת עדות מכמה עדים מנהום ופיהום די סהדו באיין יערפוהא בלא באב ובתוכם זקן א' שמעיד באיין יערפהא בלא באב מן אייאם מולאי סמעאל ר"א: ובני החצר כא יוואזבוהום מה לנו ולכם תמנעונא מא נעמלוסי אלבאב אלצ'ארנא נזאיית אלכיר די כא נכליווכום תסקיוו מן לוואד דייאלנא כירייא בטענה רעועה לאייכון תקום די תמלא אלמא פנץ אליל די הייא מלתא דלא שכיחא, וחנא כלליה עמלנא אלבאב לא עלה על לבנו למנוע חסד לעכב עליהם מא יסקיווסי אידא פליל מא עוולנא נסדדוהא עד שתכלה רגל השואבות ואידא פלפזר די כיף כא נחלולהום אלבאב דלוואד די עשויה מכמה שנים נחלולהום חתא באב אצ'אר ומא תועלת ענדהום די תבקא באב אצאר מחלולא ובאב אלוואד מסדודא ולעדים די סהדולכום באיין כאנת בלא באב כא יסהדו אגיר מזמן חרבנה שנחרבה בשנת ח"ץ ובנאוואהא אלגויים בלתי שום תיקון בבנין רעוע ועניים מרודים כאנו יסכנו פיהא וליום די דכלת פיידנא ועמלנאלהא בנין מחדש מתוקן ומשוכלל כראוי וסכנו פיהא גיר ת"ח ואנשים של צורה בהכרח יעמלו אשמירה לאיין פרצה קוראה לגנב ומן זאנב להיזק די כא ידכלולהא לחמיר חמ"ה די מטלוקין פלמללאח פליל וכא ירדוהא פחאל ארווא וזמעא די פאתת סבח פיהא חמאר מיית וקבדהום לגוי מולאה חלפהום אנשים ונשים ולוכאן כאן לגוי אלם לוכאן גרמוה דון סראע ונית ענדהום היזק אכור בכל לילי שבת בהטמנת חמין אידא יעמלו אתבשילין פווסט אצ'אר והייא בלא באב איכא חשש איסור בשר שנתעלם מן העין ואיכא חשש סכנה פן יכנס איזה שונא וישליך סם המות בקדירות וכשמכניסין החמין בבית יש להם צער גדול ובפרט בימות החמה ונית ענדהום היזק אכור די כלליה כא יקומו באשמורת ת"ח די תמא להסיך רגליהם בצניעות בהנהר הנז' כא ידכלו עליהום נשים די כא יקומו מן דאך אלווקת וממילא נמנעו וכא ימסיוו למקום הידוע לבלתי צנועים וסמחו פמוצעהום ודי כא יסהד לעד די הווא זקן באיין מן אייאם מולאי סמעאל סהד שלא בפנינו ומנאיין סהד בפנינו חזר בו כמו שיראה כת"ר חזרתו ואדרבא העדים היותר זקנים סהדולנא בבירור באיין יערפוהא בבאב אצא'ר וכן העידו כמה זקנות וכלליה מא סהדוסי בפני העדים המערערים סהדו קדאם וואחד או ב' מהמון העם וואעסאך בררו בעדותם באיין היחידים מנעו אותם מלהעיד ואיימו עליהם שלא להעיד וכ"ש שהיחידים המערערים זה להם דור ראשון בעיר הזאת ואין להם זכות לא מצד הקהל ולא מצד בעלי החצר, והשתא דאתינא להכי ותחת טובתינו גמלתונו רעה היינו דאמרי אינשי טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך מהיום הזה והלאה מא ידכלנא חד ללוואד דייאלנא והראיה באיין לוואד דייאלנא ופחוזנא הווא די מדכור פכל מא הייא כחבא די סרא די פיידניא מכלל הנאות המדור מכתוב לרבות תעלת המים העוברת בחצר הנז', וראיה אוכרא הא לכם פסק הקדמונים נ"ן על ריב שהיה בין הקהל הקדמונים ובין בעלי החצרות שעובר עליהם הנהר בכללותם שלא הניחו בעלי החצרות לנשי הקהל לטבול מטומאתן בהנהרות העוברים בתוך החצרות שבהאלמללאח וטענו הקהל שקודם שנבנו החצרות כאנו יטבלו נשים פהאדיך אסאקיא והייא מזררבא בזרב וכאנו יטלקו אלחוייאך וויטבלו תחתהום ועטאווהום ב"ד רשות יטבלו פכל צ'אר די וואלאת כמו שעיני כת"ר תחזינה מישרים ואידא ענדהום האד לוואד מיוחד יש בו די והותר לבית הטבילה ועלאם ימסיוו לדייאר שלא יילהום אלא ודאי לווידאן כלהום בשוה די מוואלין אצ'יאר וכאנת ענדהום פיהום האד אלחזקה די טבילה דוקא ומנאיין [חסר כאן איזה תיבות] הר' משה ן' עדי אחד מבעלי החצרות ועטאהום [חסר כאן איזה תיבות] באותן החצרות, ועוד ראיה אחרת נג'בארת פייד יורשי הח' כהה"ר מסעוד בן הרוש די כאן ענדהום בית אחד בחצר הנז' ומנאיין באעוה