אבני שיש חלק א קמח

יציבא מלתא שזכאי הר"מ הנז' בדינו מאחר שיש לו עדים ת"ח וחזקה שזה קרוב לי"א שנים מ"מ והוא משתמש בחנות כמות שהיא עתה בנויה ודאי דברי המערערים נגדו מהבל ימעטו והאמת עד לעצמו ודברי הרב אמ"ו אינם צריכים חיזוק שהם כמסורים מסיני ולא שבקינן עדות ת"ח ולקיים עדות עדים שאינם יודעים בטיב עדות שקר וכבר הרב נר"ו הכה על קדקדם ואמר אוקי תרי וכו' ולראיה וזכות ביד הר"מ ח"פ כיהודה ועוד לקרא וקים

ידידיה משה מונסונייגו סילט"א בה"ר מנחם נ"ע

הדין דין אמת כמ"ש משי"ח החכם השלם הדיין המצוין כמוהר"ר שאול ישועה הנז"ב ולראיה וזכות ביד הר' מכלוף הנז' ח"פ וקים

אברהם בלא"א יעקב אציני נ"ע ס"ט

לפי עדות החכמים הנ"ב מארי דאתרא כי החנות הנז' בנה אותה מכלוף הנ"ב במקומו שכנס לתוך שלו ויותר מבואר בשטרי הק"ע מת"ח אחרים כי כן, וגם מבואר בפסק הנ"ב שלא נטל כלום מרוחב המבוי והחזיק בחנות זה כמה ודאי שאין יכולין יחידי הקהל לסלקו כי בשלו הוא רשאי ואין דובר אליו דבר. וכדומה שבא לפנינו כתב מחאה על החנות הנז' ולפי ההצעה שעשו שם כי באלמות עשה מכלוף מה שעשה וכי בנה ברה"ר בחזקה כתבנו שאין לו חזקה, ואם החנות הזה היא שעליה כתבנו ודאי כיון שהעידו החכמים יש"ץ כי בשלו בנה אין לשום אדם לערער עליו כלל וח"פ בשמנה לטבת שנת בראשו"ן לפ"ק והכל שריר וקים

יקותיאל סי"ט רפאל בירדוגו סלי"ט ברוך טולידאנו ס"ט

סימן צ"ט טופס מטופס עדות א' וז"ן

טופס ק"ע הוצרכנו להעתיקו לכתוב ע"ג פס"ד וז"ן במו' ג' כחדא הוינא יתבין אנן בי דינא דחתימי לתתא ואתו קדמנא המ' הר' ראובן ה"ן כסוס והבחור יעקב בכמוה"ר משה ה"ן אביטבול והעידו בתע"ג בל"ע אין הומאן כאנו קאעדין פשוק וג'א וואחד לגוי קאלהום וואש מא הנא סי יהוד מן לגרב קאלולו כאיינין והומא ברוחהום די כא יתכללמו מעאך מן לגרב, קאלהום אס מן מוצ'ע פלגרב קאלו סי מן פאם וסי מן מקנאם וסי מן ארבאט קאללהום אנא מא חאג'תי אגיר מן די הווא מן פאס ודי הווא מן ארבאט לאיין קאללהום הגוי הווא כאן פלח'ג ומנאיין רג'ע מן לח'ג רגבוה סי יהוד מן קצמטינא באם יעטיווה סי בראוואת ילחקהום לפאס ולרבאט קאלהום לגוי הנז' מן סבבת אלי ג'א מן לח'ג מא ירפדסו לבראוואת די ליהוד ורגבוה וקאלולו מנאיין תתלאקא מעא סי יהוד מן פאס אוו מן רבאט תקוללהום וואיין ג'וג' ליהוד מן לגרב כאנו ענדהום פקצמטינא וואחד מן פאס וואחד מן רבאט וקאל קבל ימותו וואיין ענדהום אנשא פלגרב וקאם לגוי וכתב ייסם ליהוד בכתב ידו פזמאם די באס יביע וישרי ועבבאהום לגוי הנז' וג'בד אזמאם די כתב בידו והאדא די מכתוב פיה אשאעא די קראה קדאמהום עיוש בן אברהם בן אסוויסייא דמן ארבאט די מראתו יסמהא עלו קאלולו ליהוד וואיין מאת פקצמטינא, וג"כ מסעוד בן יוסף די מן פאס נסיב משה בושיבא מאת פקצמטינא והאד אסי כללו קאלו לגוי הנז' וליהוד העדים הנז' מא סקסאווה ולא תכללמו מעאה כלל אלא לגוי מסל"ת על כל הדברים הנז' וחתי' הכא אנן בי דינא דחתימי לתתא והיה בא' בשבת ר"ח אייר חדש זו שלשים לניסן שנת התקס"ב וח"ע הח' הש' הדו"מ כהה"ר אברהם אציני והח' כהה"ר יהודה צ'רמון וכהה"ר דוד עטייא והכרנו חתי' הר"א והר"ד כדחזי

וס"ל נמ"ך

הנפק שטרא דנא קדמנא אנן ב"ד ומדאתבריר לנא בחתי' ידייהו דדיינא דהיא היא אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי ואתקיים וחתו' הח' השלם הדו"מ כהר"ר נתן ג'ייאן וכהה"ר שמואל ויצאל ונתקיימו לנו חתי' ולראיה ח"פ במאמר ב"ד וחתום הח' הש' כהה"ר יוסף אשרקי והח' השלם כהה"ר רפאל אביטבול זלה"ה ונתקיימו לנו חתי' כדחזי וחתימנא הכא תמ"ת ואתקיים

וזה טופס עדות שנתקבלה באדר תקס"ח וז"ן

במותב תלתא כחדא הוינא יתבין אתו קדמנא הח' הש' כהה"ר יצחק ן' סאלם ארווימי והיק' עזוז בר ימין אצראף בתע"ג וקאלו אין הומא כא יערפו הי' מסעוד בר דוד וחיון בידיעה ברורה כא יקולולו בני אדם בעיר פאס אצ'ריווי שנלב"ע ענדנא פקסבת זטאת יע"א, וג"כ הר"י העיד באיין כאן נאזל ענדו חתא נלב"ע עכ"ד העדים וקבלנו עדותם כדחזי ד' באדר שנת ויהי בישורו"ן לפ"ק וקים וח"ע כהה"ר מרדכי נהון וכהה"ר מסעוד אזולאי ונתקיימו לנו חתי' וחתום כהה"ר רפאל מונסונייגו וקים

נדרשתי אח"מ לפתוח יד בתשוב"ה. בשריותא דהדין עלובה, איכה ישבה, ימים ושנים של צער למעציבה, היתה כאלמנה יושבת למקוצעות בכבלי עגונה, היינו שכוחה היינו עזובה, ומן המודיעי"ת באתי שזה כמה שנים מאשר הובאה לפני ק"ע הראשונה שנתקבלה באייר תקס"ב הנ"ל ולא חזינא בה הכרעה באותה שעה לכף זכות יותר מכף חובה, דאע"ג שהעידו העדים שלא שאלוהו ולא דברו עמו כלל אלא שהגוי היה מסל"ת הא קא חזינא דאין כאן דין מסל"ת ברור מחמת שמצווה ועומד הוא מהיהודים שיבוא ויגיד לבני עירו שמת פ' והו"ל כדין נתכוון להעיד ולהודיע מיתתו ומשנה שלימה שנינו (יבמות קכ"א ע"ב] ובנכרי אם היה מתכוין אין עדותו עדות. ועם היות שבגמ' אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות מ"מ מסקנא דגמ' כר' יוחנן דלא שנא מתכוין להתיר ל"ש מתכוין להעיד אין עדותו עדות ומפרש רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו מתכוין להתיר, מת סתם זהו מתכוין להעיד, ובעי בגמרא אלא מתני' דקתני ובנכרי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה כלומר היכי משכחת לה דלא נתכוון להעיד ולא להתיר, ומשני במסל"ת כההוא דהוה קאמר