אבני שיש חלק א קמו

מור"ם שם בסי' צ"ט, ומה גם בנ"ד שאף שיתברר שהיו ביד ראובן נכסי שכירות משה בנו ליכא למימר מהימן במגו דאי בעי יהבה ליה וכההיא דכתב מור"ם לבסוף דבנד"ד שהודאתו היתה לאחר המקח כי נמי הדר יהבה ליה במתנה גמורה אתו בע"ח וטרפי לה כדין כל הטורפים ולא מהני מידי. ואף אם יתברר בירור גמור שמנכסי משה בנו קנאה לאו כלום הוא שכיון שמשה בנו הנז' הוא סמוך על שלחנו מעשה ידיו של אביו ומכי תפסם אביו הרי הם שלו אף להורישם לכל יורשיו לאחר מותו, וההיא דכתב מור"ם בסי' ע"ר דאם מת אינו מוריש מלאכת בן אחר וכו' מיירי בשעדיין לא תפס האב ועדיין הם ביד הבן. וכמדוקדק מל' הסמ"ע שם סק"א שכתב ולא תבעו אביו בחייו וכו' וכ"ה בפשיטות בתשובה שהביא הרב"י בסוס"י קע"ז יע"ש אבל אם תבעו האב ונכנסו בידו לית דינא דשל אב הן וכיון שכן שזכה בהן וקנה בהן קרקע לית דינא שאינו נאמן בהודאתו להפקיע ב"ח ולומר דלזכות הבן קנה ודין ההברחה דאיתא בסי' צ"ט אינו ענין לכאן

וא"כ הוא ההחזקה הנז' עדיין היא ביד ראובן וביד כללות כל יורשיו ומה שהחזיק בה משה אח"ך אינה חזקה כי אין לאחין ולשותפין חזקה זע"ז וזכו ב"ח לגבותה בלא שבועה

ובענין ההכרזה שכתבו משם מוהריב"ץ וסיעתו ז"ל אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה כי שמא לא כתבו הרבנים ז"ל אלא בזמנם שהיה עול משא מלך ושרים וכל בעלי כיסין נחבאים אל הכלים לבלתי הראות על עצמן שום דבר של השבעת עין אבל בזמנינו זה שה' הניח לעמו מסביב והקרקעות עולים למעלה ראש ומצויה התוספת בבירור ע"י ההכרזה אפשר שלא דברו והכרי' לדינא דבעו הכרזה אף בבא ליפרע מנכסים בני חורין שלא מדעת בעלים אלא דבבני חרי לא בעי ל' יום כשל יתומים וסגי בעד שיפסקו המוסיפין לדעת הרמב"ם וכדאיתא בסי' צ"ח ט' וק"ג א'. אבל לדעת הטור גם בבני חרי בעי הכרזה כשל יתומים וסיים שאם טעו ומכרו בלא הכרזה שמכרן בטל יע"ש בסי' ק"ג ומ"מ אם יסכימו בעלי הוראה שלא להצריך הכרזה אין להרהר אחר דבריהם, זהו הנ"ל וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר, החו"פ מכנאם יע"א איש צעיר מר ממות

פתחיה מרדכי בירדוגו סי"ט

שוב ראיתי מ"ש הר"מ רבק"ש ז"ל בסוס"י קל"ט וז"ל ראובן החזיק בקרקע ג"ש יותר כראוי ומת וקודם מיתתו הודה שהקרקע היא של שמעון וב"ח של ראובן בא לגבות מהקרקע שהחזיק ראובן פסק מהרש"ל בתשובה סימן י"א שהדין עם שמעון עכ"ל, ולכאורה הדברים תמוהים שהם נגד ההלכה שחזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו ואינו נאמן לחוב בהודאתו לב"ח וכדאיתיה לעיל ולקמן בסימן קמ"ו ס"י כתב מור"ם בשם תשו' הרא"ש וז"ל ואין המוכר או הלוה נאמנים לומר שהקרקע לא היתה שלהם עכ"ל, וסיים שם בתשו' להרא"ש ז"ל דאטו אם יאמר ראובן שדה שמכרתי לשמעון גזלתיו מלוי יוציא השדה מיד שמעון פשיטא דלא, דאדם יכול לחוב בטענתו לעצמו ולא לאחרים ויחזיר דמי השדה ללוי והשדה תשאר ביד שמעון עכ"ל, הרי לפנינו היפך תשובת מהרש"ל ז"ל, ובאמת אחר המחילה מכבוד הר"מ רבק"ש ז"ל קיצר מאד במקום שהיה לו להאריך לבלתי נתון מקום לטעות, והוא דאופן המעשה שם בתשובה לרש"ל סי' א' הכי הוה שיעקב הניח מקום בה"ך לשלשה בניו ראובן שמעון ולוי והיה לוי יושב במקום ההוא ברשיון אחיו כי אחיו פנו דירתם לעיר אחרת ובשעת מיתת לוי הודה שהמקום ההוא עדיין הוא לכללות האחים ואחרי כן עמדה אשתו לגבות כתובתה מהמקום ההוא באומרה שבעלה החזיק בו כמה שנים ושלו הוא, והשיב הרב דזכו האחין במקומן ואין לאלמנת לוי בו אלא חלק בעלה אם מפני שאין לאחין חזקה זע"ז בדבר שאין בו דין חלוקה אם מפני שאין ללוי חזקה בזה המקום אלא בחזקה שיש עמה טענה והכא ליכא טענה שהרי לוי מודה שאינו שלו ועדיין הוא לכללות האחין יע"ש. ומן הענין יראה לי לחלק הדבר לג' ענפים, הא' הוא נדון מהרש"ל ז"ל דבכה"ג מה ראית שלא להאמינו כדי שלא לחוב לאשה נאמינו שלא לחוב להאחין שהדבר ידוע שהמקום של אביהם וחזקת אחיהם לוי היתה בחזקה שאין עמה טענה, הגע עצמך במי שמערער על שדה בעדים שהיא שלו ושל אבותיו והמחזיק מודה שאינה שלו האם מפני ב"ח של המחזיק שלא לחוב להם ניקו אנן לשלוחי גלימיה דמערער ודינא הוא שאין לב"ח דמחזיק על המערער כ"א חר"ם ויטול המערער את שלו, הב' המוכר או הלוה שהחזיקו ג"ש ואח"כ מכר המוכר והגבה הלוה לב"ח שוב אינן נאמנים לומר שהשדה אינה שלהם אע"ג דחבין למערער דכיון שכבר מכרו בחזקת שהיא שלהם הו"ל חזקה שיש עמה טענה ושוב אינם נאמנים לומר דמערער היא ולחוב ללקוחות והיינו נדון תשו' הרא"ש דאייתי מור' בסי' קמ"ו, הג' אם אין עליה מערער וכנ"ד והרי היא בחזקת ראובן אלא שמאליו ומעצמו מודה שהיא של שמעון במקום שיש עליו ב"ח בזה ג"כ אינו נאמן בהודאתו לחוב ולהפקיע יד ב"ח והיינו הך דסי' מ"ז ופ"ו וצ"ט דאייתי' וק"ש

פתחיה ס"ט

הד"א כמ"ש החכם הפוסק נר"ו והסכימו על דבריו חכמי מכנאם ישצ"ו בראיות ברורות שזכו ב"ח של ראובן הנ"ב בחזקה הנ"ב בלי שום שו"ש ולראיה ח"פ פאס יע"א בזמן הנ"ב וקים

איש צעיר שאול סרירו סל"ט

עם היות שכבר כתבתי לזכות משה ן' ראובן הנ"ב שזכה בחזקה ואינה הברחה זה היה מחמת שלא ראיתי הפס"ד שביד הר' ישראל ב"ח הנ"ב וקב"ע כמ"ש בפנים והן היום שהגיתי בכל פעולו של החכם הפוסק הנ"ב י"ץ ושפתיו ברור מללו א"כ הדין עם הר' ישראל הנ"ב ויזכה בחזקה מפאת החוב וההורדה הנ"ב היא חזקה כראי מוצק ולראיה ח"פ בששי בשבת ך' יום לטבת שנה הנ"ל

נאם יהודה ן' עטר יס"ט

מאחר שהודו הבת ובעלה בקנין שלזכות אביה היה הקנין הנ"ב וכן ראיתי שטר משכונה שבו היתה ממושכנת החזקה הנז' ביד האלמנה ואח"כ הודית האלמנה שטר מסירה ע"ג לראובן אבי הבת ומצאת כי תדרשנו ביד הר"י הנז' א"כ מה שהודה האב ומה שציוה שהחזקה היא של בנו ומשלו נתנו לו דמי שכירותו הויא הודאתו חוב לאחרים ואינו נאמן כמו שפסקו החכמים יש"ץ והוי כמי