אבני שיש חלק א קמד

חזינא הכא איך מלאו לבו לפסוק כדעת הש"ך נגד ר"ת וקבלו דבריו הטור ומר"ן וכמה פוסקים וכ"ש שהש"ך להלכה אמרה ולא למעשה שהוא עצמו למעשה אינו יכול לחלוק על ר"ת שכבר הורה גדול, ובאמת אם הקנין נעשה ע"י עדים אינו קנין משום דאין שליחות וכו', והדבר סתום ויכול להתפרש שנעשה הקנין ע"י גוי והש"ח ע"י עדים ואפי' אם נעשה ע"י העדים דל קנין מהכא יתקיים המכר מחמת הש"ח ואין ממש בדחיות שכתב לדחות השבועה שהוא לא הבין מה רוצים לומר במה שכותבים כ"א למ"ש שכוונתינו דלא נימא דבאה השבועה לחזק הקנין וכיון דאין קנין אין שבועה אלא כל אחד נדרש לעצמו למה שיועיל, ואין צורך להאריך לדחות דברים דחויים מעיקרן, וכבר הגיע השטר הנז' ליד הרבנים המובהקים רבני פאם יע"א ויחזקוהו במסמרים לא ימוט. וכן חכמי מכנאם סמכו ידיהם עליו דאין ב"ח טורף מיד הקונה מהגוי משום אי שתקת וכו' ולראיה חתמתי

ישועה אביטבול ס"ט

סימן צ"ז

אחר שעמדו בדין הר' ישראל יעקב בן חמו והר' דוד הכהן עם משה בן ראובן אלכסלאסי שהיה רוצה להחזיק בחזקת הבית הימני להנכנס בהאלדווירא שבחצר הנק' ע"ש בן ערפא מכח מה שהוציא שטר צוואה בעד א' שאביו צוה לפני מותו שהחזקה הנז' קנאה משכירות משה הנז' לזכותו של משה הנז' וזכו בדינם הב"ח וסלקו למשה הנז' מעל החזקה הנז' ונשארה לזכות אביו הנז' והמה הוציאו שטרי חובות נגד ראובן לזכות בהחזקה הנז' והוא שהר' ישראל הוציא שטר לזכות אביו כהרשב"ח ז"ל ופסקי דינים שנשאר בו בלי פרעון סך תק"ס ס"ם ג"ם וזמן השטר בחשון התקכ"ב ובנאמנות מפורשת וכו' עוב"ך ודוד הוציא ב' שטרות האחד מסך ארבעים אוקיות וזמנו באייר התקנ"ה בנאמנות מפורשת וכו' עוב"ך, ואחד מסך כ"ם ו"ת משותף בינו ובין הר' מסעוד אלקובי וזמנו בניסן התק"ם ובנאמנות מפורשת עוב"ך ועם היות ששטרו של הר"ש הנז' קדם טען עליו דוד לישבע על שטרו כמו שכל זה כתוב בידם באורך בפס"ד שבו נדונו עם משה הנז' ועם היורשים וזכו בדינם אלא שהרי"ש הנז' לא רצה לישבע בשביל דבר מועט שיטול דוד הנז', ובכן העמדנו שמאים ושמו החזקה הנז' בסך מאתים וחמשים אוקיות מכ"ט כמ"ש בשטר השומא כתוב וחתום כראוי מיד השמאים ולכן בעד הסך הנז' עפ"י השומא הנז' הורדנו לה"ר ישראל הנז' להחזקה הנז' בעד הסך הנז' שיתנכה מהחוב וכתבנו פרעון הסך הנז' ע"ג השטר שבידו והחלטנו החזקה הנז' בידו החלט גמור ומעתה רשאי ושליט הר' ישראל הנז' לעשות בהחזקה הנז' חפצו ורצונו לדור ולהשכיר ולמשכן ולמכור ולהרוס, ולבנות ולעשות ככל אשר תאוה נפשו בהחזקה הנז' ואין דובר אליו דבר שכבר רקננו זכות וכח הלוה הנז' ויורשיו מהחזקה הנז' וזכנוהו להמלוה הנז' ולבאי כחו בלי שום שיור זכות כלל ליורשים הנז' והכל באחריות על נכסי הלוה מקרקעי ואגבן מטלטלי כתקנת חכמים זכרם לברכה ונגמר הכל בחומר כל שטרי הורדה העשויים באמת וישר באופן המועיל כדת וכהלכה ובחוזק ותוקף כל מעשה ב"ד יפה היום עשרים בחדש כסלו משנת התקצ"ב ליצירה ושריר וקים

שאול ישועה אביטבול ס"ט בכמוהר"ר יצחק זלה"ה

גם אנחנו חתומי מטה הסכמנו על ההורדה הנז' וקים. ישראל יעקב עולייל ס"ט מאיר צבע סליט"א

אצטריכנא לאודועי דהכרזה בענין זה היא מלתא דלא צריכה, חדא דלא אמרו בסי' ק"ט שצריך הכרזה בנכסי יתומים אלא כשהם קטנים פחותים מי"ג שנה אבל בגדולים י"ג שנה ויום א' לא בעי הכרזה היינו שלשים יום אך הכרזה מיהא בעי סי' ק"ג א'] וכמ"ש הרב המאסף בסי' זה הגה"ט אות ב' משם מהר"ם מטראני והביאו הבאה"ט שם ס"ק א' והכא הקטן שביורשים הנז' שהוא משה הנז' אין שנותיו פחות מעשרים שנה, ועוד דבמקום שנהגו שלא להכריז אין מכריזין כמבואר בב"י שם ומדברי מר"ן בש"ע שם ס"ג, ואני חזיתי בכתב הקדש מרחימא דנפשאי הח' הש' הדו"מ כמוהר"ר שאול סרירו שכתב בפס"ד הובא ממכנאס יע"א וז"ל נמ"ך משם הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דהאידנא נהוג למכור בלא הכרזה עכ"ל, גם בנוסח ההורדה שהעתקתי מעט סופר של הרב הנז' לא נזכר בה הכרזה, ועוד שאעפ"י ששמו השמאים החזקה הנז' בסך קק"ם נ"ם כנ"ב בשטר ההורדה וכתבנו ע"ג השטר שהוציא ישראל הנז' פרעון מהסך הנז' והוא הוסיף ונתן לדוד הנ"ב סך חמשים אוקיות לפרעון שטרותיו מכיסו דהוי לקח החזקה מסך ש"ם שניכה להיורשים משטרו קק"ם נ"ם ופרע בעדים שטרי הר' דוד הנז' בסך נ"ם וברור דבהכרזה לא יגיעו אפי' לשומת השמאים וכ"ש בתוספת נ"ם על שומת השמאים ולהיות שהר' ישראל הנז' צריך למעות והוצרך למכור החזקה הנז' הודעתי להיורשים הנז' כשבאו לפני באור ליום א' ר"ח טבת ובקשו ממני לפשר ביניהם ודחיתי אותם באמת הבנין דאסור לבצוע אחר שכבר נגמר הדין אעפ"י שלא נכתב פס"ד, ומה גם הכא שכבר נגמר הדין ונכתב ואדרבא מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם ונומיתי להם שאעפ"י שזכה הר' ישראל הנז' בהחזקה הנז' עפ"י ההורדה הנ"ל וקי"ל שומא הדרא ואעפ"י שהוא נטלה בסך ש"ם לא יתנו לו כי אם קק"ם נ"ם ויפרע הנ"ם שפרע להם חוב דוד הנז' מכיסו ולא נתרצו לזה ועמד הר' ישראל הנז' ביום ר"ח ומכר החזקה להרד"ך הנז' בסך קק"ם נ"ם וניכה לו מדמי המכר סך נ"ם דמי שטרותיו ונתן בידו קק"ם ונגמר המכר ביניהם כמשו"ח ביד דוד הנז', וביום ג' חזרו על בקשתם הנז' והוליכו בידם איזה חכמים בעיניהם לבית הר' ישראל הנז' שיחזיר עוד להם מסך קק"ם שנטל איזה סך ומפני שבושתו מרובה אמר להם למחר בע"ה אעשה רצונכם אם אמצא והוכחתי אותם לת"ח על ככה שאין זה אלא גזלנות גמורה ולא אמרו דאחר שאינו דיין רשאי לפשר רק בהיכא דנגמר הדין ולא כנ"ד שנגמר הדין ונכתב ונחתם ונכתבה ההורדה ומכר הקרקע מה מקום לפשרה אחר שכבר גבה ונתרצה לוותר להם איזה סך מה שנשאר בחוב אביהם אבל ליתן ממה שכבר גבה והוציא בצורך הוצאותיו וחובותיו איך