אבני שיש חלק א קמג

אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח הגוי קא אתינא ואין לכם כח לדון עם הגוי לפי שאין דין טירפא בערכאותיהם. וישראל הבא מכח הגוי הרי הוא כגוי יורנו רבינו מורה צדק הדין עם מי ושכמ"ה. תשובה הדין עם שמעון משום דמצי למימר ליהו אי שתקיתו שתקיתי ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאשתעויי דינא בהדיה, והכי איתא בההיא דאבדה לו דרך שדהו, ותו דמה יועיל שנוציא משמעון והרי שמעון חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטרתא למה לי הלכך יעמוד שמעון בשלי, וליכא למימר בנ"ד עד שיעשו פשרה שהרי הגוי לא ירצה לעשות פשרה כיון שהגוי מעמיד לו קרקעו, ולא דמי למאי דשאילו מקמי מר מתתיה הכתובה במרדכי פרק חזקת הבתים דדילמא לא ירצה הגוי להחזיר המקח ולא לבנות לסתום החלונות אבל בנ"ד שהישראל חוזר על הגוי ליקח מעותיו הדבר ברור שיחזור הגוי ויקח את ביתו אלא אדרבא דמיא להך שאלה אשר הסכימו עליה כל גדולי צרפת משום דינא דמלכותא יע"ש, ואין הדעת סובלת שנכוף אותו בכח חרם שלא יחזיר על הגוי ויפסיד מעותיו ואפי' לדעת ראבי"ה דלא אמרינן ישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי אלא היכא דהורע כחו אבל ליפות כחי לא אמרינן ה"מ היכא דהחזיק הגוי שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ריב"א וק"ל עכ"ל, ולכאורה נראה דיש להקשות ע"ז מכמה אנפי ובפרט דנראה מלשונו הטהור שהוא ז"ל ס"ל דהקונה מהכותי קאי באתריה למעליותא הפך ממ"ש מר"ן ז"ל דדוקא לגריעותא

אלא שמצאתי ראיתי להרב המאסף לכל מחנות הפוסקים הרב ועצום בעל כנה"ג סי' ק"א בהגהת הטור אות ד' הביא ז"ל תשובה זו ולא פקפק עליה ולא הביא שום חולק כלל ואדרבא הביא תנא דמסייע וז"ל מכר הלוה קרקע שהיה לו לכותי והכותי מכר הקרקע לראובן אין ב"ח של הלוה גובין ממקרקעי שביד ראובן הרדב"ז ח"ב סימן קס"ה מורי הרב בתשובה חח"מ סי' ל"ח ויראה שחוזרים על הלקוחות שקדמו למכר זה וכ"כ בג"ת דף מ"ג עכ"ל, וכן מ"ך מועתק מכ"י מופת הדור הרב המופלג כמוהר"ר ריב"ע זלה"ה ז"ל לעניינינו וגם בענין הב"ח אם יש לו דין נגד הקונה כבר פסק מהר"י מטראני בשם הרדב"ז ז"ל שאין שום זכות נגד הלוקח אי מטעם תקנתא אי מטעם ד"ד יע"ש עכ"ל, הרי מוכח דקבעוה להלכה וחזקוה במסמרים א"כ מוכח מהכא דלא טריף הב"ח מיד הקונה הנז' ואע"ג שיש לומר דבנדון דהרדב"ז ז"ל ק קרקע ובנ"ד חזקה וקצת מטעמיו לא שייכי בחזקה, מ"מ לא ראינו שום גדול ז"ל שחילק בזה

אמנם בנ"ד נראה דיודה הרדב"ז ז"ל דב"ח גובה דהא בסיום תשו' כתב דדוקא שקנה הגוי כדין והחזיק כדין, ובנ"ד הרי נתבאר דשלא כדין היה קנינו, ותהלות לאל יתברך שמצאתי כתוב חילוק זה מועתק מכ"י הרב המופלג כמוההריב"ע זלה"ה שנשאל על ראובן שהשכיר לגזברי מקום לזמן וכו' וחייב עצמו וכו' בקו"ש שאם ימכרנו תוך הזמן לגוי וכו' שמעכשיו הוא מכור לגזברים וכו' ובתוך הזמן מכרו לגוי וחזר הגוי ומכרו לשמעון וטוענים הגזברים שראובן מכר דבר שאינו שלו וכו' ושמעון משיב שבא מחמת גוי והרי וכו' ותשובתו ז"ל דהניח מעותיו על קרן הצבי דאע"ג דאמרינן מי שאבדה לו וכו' אי שתקיתו וכו' דלפים דיהטא נראה דהכא נמי יטעון שמעון כך ואז לא מצו לאשתעויי דינא בהדי גוי, נדון זה ודאי לא נגע וכו' וגם אין הנדון דומה למה שהובא בשאלות מהר"י מטראני סי' ל"ח בראובן שמכר ביתו לגוי ושוב מכרה הגוי לשמעון ועכשיו בא ב"ח לראובן לטרוף מיד שמעון וכו' וטוען שמעון וכו' מכח הגוי וכו' ושהשאלה הזאת נשאלה ג"כ מהרדב"ז ז"ל והשיב שאין לראובן על שמעון כלום כדאמרינן אי שתקיתו וכו' ול"ד וכו' וכדפריש מהר"י מטראני ז"ל דברי הרדב"ז וכו' בזה אינו ענין לזה כלל דשאני הכא דמכר ראובן דבר שאינו שלו וכו' אבל התם הטעם הוא כמ"ש מהר"י מטראני ז"ל בעשותו סמוכות לדברי הרדב"ז ז"ל משא"כ כאן דהגוי לא היה זוכה כלל אין לשמעון הבא מכחי ולא כלום וכו', ואף לדעת קצת פוסקים שפסקו דבא מכח גוי הרי הוא כגוי ואפילו למעליותא הכא מודו וכל אפיא שוין דאין במכר שמכר לגוי שום ממשות וכן במה שמכר הגוי לשמעון וכאמור וכ"ש לפי רוב הפוסקים שפסקו דדוקא לגריעותא וכמו שפסק הרב המשבי"ר עכ"ל לשון הזהב. הרי מבואר דבמקום דלא קני הגוי כנ"ד הבא מכחו הרי הוא כמוהו ולא קני ויד ב"ח של בעל החזקה נטויה לגבות מהחזקות הנז' ככתוב [ולענין חזקה דחזקה אי מהני בה מכר לגוי הדבר תלוי ביד רבותינו מאורי הגולה והם יורינו אי מהני אי לא], כ"ש בנ"ד שאומר הב"ח שהקונה מהגוי הנז' הוא בנו של המוכר הנז' והבן הנז' היה ערב לגוי הנז' בחוב הנז' ובהגיע עת הפורעין בראות האב כי חייב הבן לגוי נכמרו רחמיו על בנו והערימו ביניהם ועשו כל הכתוב בשטר בערמה, לפי טענה זו אם יתברר הדבר א"צ לכל מה שכתבנו דבמקום ערמה לא תקון רבנן, וכן מ"ך בסיום הפס"ד הא' הנז"ל משם הרב כמוההריב"ע זצוק"ל ז"ל וכ"ז אם לא תמצא שום קנוניא והערמה להפקיע יד הב"ח אבל אם יש איזה קנוניא והערמה בזה או אם כבר החליטו ב"ד את החזקה וכו' והשליטו לב"ח עליה אין לנו להרהר אחר מה שעשו עכ"ל, זהו הנראה לקוצר דעתי וצור ישראל ינחני במעגלי צדק למען שמו ויצילני משגיאות ויאר עיני במאור תורתו ויפרוס על עמו ישראל סוכת שלומו

נאם הצעיר ע"ה ב"ה יהושע ן' זכרי ס"ט בלא"א אהרן ן' זכרי זלה"ה

בחנם הטריח עצמו בדברים הדברים שלא נגע ולא פגע בנדון שעליו בונה בנינים שהם סתירה, חדא דלא נתן לבו לכל אותה הצעה שהציע הסופר תחילה שהמכר נעשה בגופן של גוים שבהודאה לבד שמודה לפניהם נגמר המכר ואפי' יהיה מחמת חוב וכיוצא מאותן דחיות שדוחה וקי"ל בכמה דוכתי דשטר העשוי בגופן של גוים שטר הוא משום דדינא דמלכותא דינא עיין תשובת הרשב"א הביאה מר"ן ב"י סי' ס"ו מחו' כ"ב ועיין סי' ס"ח ופשוט בכמה מקומות וא"כ כבר נגמר המכר ע"פ הערכאות, ולחשש דמשקרי ליכא שהרי דייק ותני הסופר לפנינו ולפני הערכאות ולתוספת טובא הוא דנכתב השטר מכר ואף אם לא היה נגמר הדבר עפ"י הערכאות היה הדבר נגמר עפ"י השטר מכר הנז' ואף אם היה חוב גמור ומלוה גמורה דל כסף מהכא ישאר השטר והחליפין כדכתב מר"ן הב"י בסי' ס"א י"ו ד"ה ראובן שלוה וכו' אבל עכשיו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק שיש לנו לומר דל זוזי מהכא וליקני בקנין ובשטר יע"ש. א"כ גם בנ"ד נימא הכי דדל זוזי ישאר הקנין והשטר כ"ש דאינה מלוה וכמו שכתב הוא עצמו אלא שרצה לכסות עין השמש בכברה בדברי נביאות ומלי דכדי, ומה שרצה לדחותו משום שנעשה בקוש"ח והביא סברת הש"ך דאין הגוי קונה בחליפין יו"ד אקרקפתא קא