אבני שיש חלק א קמ

מלתא דטעמא ולא הויא חק וגזירה בלי טעם ולא תקנוה מעיקרא אלא בשביל הר' יהודה ן' הרוש אשר המה לא בחרו בו ורצה למלוך עליהם בחזקה ובחמה שפוכה כאשר מבואר במעשה ידיהם של צדיקים הנז"ל וא"כ אשר לא יבא בחזקה אלא שהקהל בוחרים לקרבו אליהם שומעין להם, ודייק שפיר לשון התקנות הנז' לשיטה זו והוא שבהתקנה הא' שנתקנה בפאס יע"א כתוב וז"ל לא יתמנה עליהם לא יצחק ן' הרוש ולא שום א' ממשפחת ן' הרוש ולא זולתם עכ"ל, ובתקנה שנתקנה בפאם יע"א כתוב וז"ל לא יהיה לנגיד עליהם שום א' ממשפחת ן' הרוש וכו' רק אשר יבחרו בו הק"ק וכו' הוא יקריבו אליהם להיות לנגיד עליהם ומבלעדיו לא ירים איש את ידו לחזר ולבקש כדי להשתרר עליהם עכ"ל, הרי דבכולן תלו הדבר בהנגיד שלא יבא ויתמנה עליהם ולא יהיה לנגיד עליהם משמע דקפידתם על המולך מעצמו מדלא קאמרי שלא ימנו עליהם דמשמע שאפי' לרצונם אינם יכולים למנותו, אלא ודאי דלא קפדי על הבא למלוך עליהם בחזקה ולהכי סיים בלשון התקנה השנית רק אשר יבחרו בו הק"ק הוא יקריבו אליהם וכו' קרא בחיל דאם יבחרו הק"ק בא' מהמשפחה הנז' יקריבוהו אליהם וסיימו בדבריהם וז"ל ומבלעדיו וכו' לחזר ולבקש להשתרר עליהם הרי דלא קפדי אלא על הרודף אחר השררה להשתרר עליהם בחזקה שמבריחין אותה ממנו, וכמו שמבורר היטב בסוף התקנה ההיא וז"ל ועלינו הדבר מוטל לסלק וכו' בגופינו וכו' את כל הבא בחזקה ובזרוע נטויה ורמה להשתרר עלינו גם השתרר מבני המשפחה הנז' עכ"ל, וכן נמי מבורר היטב מלשון המעשה ב"ד הנז"ל שעיקרה נתקנה בשביל יהודה הנז' שהיה רודף אחר השררה ובו היו מתרין והוא שקרע ההסכמה הראשונה והודיעוהו מהתק' שנעשית על ידם בקיצור ששום א' ממשפחתו לא יקבלוהו ולא יהיה לנגיד וכו' רק אשר ירצו ויבחרו בו הקהל הוא יקריבו אליהם עכ"ל, מכל הני ליתני שפירי משמע דביד הקהל תלוי לרחק המקורבים בזרוע ולקרב ברצונם אף המרוחקים מהמשפחה הנז' וכ"ש דבתקנה הא' שנתקנה בפאס יע"א כתוב ממשפחת ן' הרוש ולא זולתם, הרי דכלל כל משפחות ישראל ואיך אנו ממנים נגידים תדיר בלי הפסק עד היום אלא ודאי כדאמרן. ומה גם דסיים בה כל זמן שיראה בעיניהם לנהוג אותה כאמור לעיל

וא"כ מעולם לא היתה כוונת מתקני התקנה לרחק ולהבדיל משפחה זו ממשפחות ישראל וכולנו בני איש אחד נחנו משפחה ומשפחה כל משפחות ישראל ומצווים על האחדות ומוזהרים על פירוד לבבות רח"ל שהוא גרמא לכל הקורות אותנו ותמצא דפעם אחר פעם הלא מזכיר בלשון התקנות ובלשון המעב"ד לתועלת הקהל, א"כ כל היכא דאיכא תועלת במינוי א' מהמשפחה ההיא כנ"ד דכל מילי אשכחן ביה למעליותא כנז"ל ובחרו בו כל העדה אליו אנו מקריבין לצאת ולבוא לפני העם נגיד ומצוה ועבדינן יומא טבא היום בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל שהותרו זה בזה והיו לאחדים ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ובכן עלתה הסכמתם על מינוי הר' מכלוף הנז' וגם הסכמתי עם הזט"ה בכל מה שעשו ליפות כחו גם במה שנתחייבו בכל הפסד דלימטייה מדעת הצבור ואע"ג שיש תקנה בידינו מש' התפ"ו שלא יכתב לשום אדם שיתמנה שמה שיפסיד והוא בנגידות יתנוהו הקהל וגזרו על זה בגזירת נחש. התם בהפסד שלא מחמת הצבור אכן בהפסד הבא אליו מחמת הצבור מי זה יאמר שלא יתנוהו כיון דאתי מחמתייהו והוא עומד עליהם, ואם זאת יעשו לא ימצאו מי שיעסוק בצרכי צבור להתמנות לנגיד ותהיה עדת ה' כצאן וכו' ואפי' מי שיתמנה יהיה מושך ידו מלעמוד בהצלתם פן יתפש ברשתם ויתן משלו, ובר מן דין כבר תקננו אנחנו בש' התקל"ז תקנה הגונה וישרה שכל איש אשר יעמוד בצרכי צבור ויגיע לו איזה הפסד מאותה עמידה באיזה עלילה שתהיה על כללות הצבור ליהדר וכל חיובם מהכא הרי מחוייבים הם מכח התקנה השנית כי לא נופל הוא מהכללות ולראיה ביד מכלוף הנז' חתמתי בזמן הנז"ב וקיים

שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן צ"ו

טופס שטר מכירת חזקה לגוי וז"ן בהיות אמת שנתחייב הי' יעקב ן' אברהם ה"ן שרביט להגוי סי' לחאז בועזזא למכודי בסך מאה אוקיות מכט"ק מחמת שמכר לו ככר משמן זית וכתב עליו האלעק'ד בערכאות בזמן פ' והיום תפסו הגוי בערכאות לפרוע פרעות האלעק'ד הנז' יען הגיע זמן פרעונו ויחפש אחר נכסיו ולא מצא אתו ממה לפרוע וישם פניו אל החזקות שיש ליעקב הנז' בחצר הנק' צ'אר ישראל הן הנה חזקת העליה הסמוכה להמדרגות להעולה להאלפוקי וחזקת העליה הרואה פני מזרח וחזקת העליה הסמוכה לה הרואה פני צפון וחזקת הבית שתחתיה ויבוקש הדבר וימצא שהחזקות הנז' הם ממושכנים ביד הזולת ואחר כמה כרכורי דברים הוצרך יעקב הנז' למכור החזקות האלה להגוי הנז' בסך פ"ם מהחוב הנז' והודה לפנינו ולפני הערכאות במכירה הנז' ונכתב המכר בערכאות ובאמ"ץ חזר הגוי הנז' לאיתנו לתנאו הראשון לערער על העשרים אוקיות שנשארו לו מהחוב הנז' ויפן כה וכה ויאמר אכן נודע הדבר כי אתם היהודים נוהגים כאשר ימכור היהודי החזקה לגוי עוד ישאר ביד היהודי רביע החזקה שהוא חלק מי"ו בהבית, וכראות יעקב הנז' כי נתגלו להגוי הנז' מסתורי החזקות הוצרך למכור לו גם החזקה הקטנה שהיא חזקה דחזקה בסך עשרים אוקיות הנשארים והודה ג"כ בזה לפנינו ולפני הערכאות ונכתב המכר בערכאות, ובאמ"ץ העי' ע"ע בקושח"ך כ"א למש"י הי' יעקב הנז' ובכח הקוש"ח הנז' הודה הודאה גמורה שבעד סך מאה אוקיות מכ"ט הנז' גמר ומכר להגוי הנז' החזקות הנז' חזקה וחזקה דחזקה מכירה גמורה שרירא וקיימא כדת וכהלכה אינהו ואבזרייהו עומקא ורומא בלי שום שיור זכות כלל להמוכר הנז' בחזקת הד' דיורין הנז' ובחזקה דחזקה שכבר סלק עצמו ורשותו וזכותו וכחו ושעבודו ועצם ורשות וזכות וכח ושעבוד כל ב"ך מעל המקח הנז' והקנה הכל לחלוטין ולצמיתות להגוי הנז' ומעתה רשאי הגוי הנז' לעשות במקחו הנז' חו"ר ככל אשר תאוה נפשו לבנות ולסתור ולמכור ולמשכן ולתת ולהחליף וכל מה שלבו חפץ ואין דובר אליו דבר ועל המוכר הנז' לסלק כל עורר וטוען ומשטין ומקטרג ומלגלג מעל המקח הנז' להוצאתו בהשתדלותו בהונו ואונו עד שישאר מנוקה ומשופה מכל ערעור וקטרוג ושטנה שבעולם וצריך לאודועי שעל הגוי הנז' מוטל לפדות החזקות הממושכנים ביד הזולת והודה שטר מוחזק וכו' כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד ונגמר הכל בקושח"ך ולראיה עה"ך חת"פ והיה זה בחוה"מ של פסח ש' התקכ"ז ליצי'