אבני שיש חלק א קלח

והוא דבר תמוה להוציא מיד הבעל במקום דאיכא רבוותא דטופרין ודוק. ועיין פנים חדשות ד' נ"ד ע"ג שכתב משם מהר"ם גאלנטי דכופין

ויש להביא ראיה לחילוק זה דמחלקינן בין סתם דרכים דאמרינן בחזקת סכנה להיכא דברי הזיקא וליכא סכנה ודאית ממה שהביא הרא"ש בפ' הרואה והטור בסי' רי"ט בענין ברכת הגומל שבאשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכים מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי בהם חיות רעות ולסטים והא דאיתא בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא נאמרו אלא לענין תפי' הדרך שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו אבל ברכת הגומל במקום תודה נתקנה עכ"ל הרי דאע"ג דמודים הם חכמי צרפת שכל הדרכים בחזקת סכנה לא חייבו ברכת הגומל משום דאינו אלא חשש סכנה אבל במדברות דאיכא סכנה ודאית דשכיחי חיות וכו' חייבוהו לברך א"כ בנ"ד נמי כסתם דרכים כופין דאינו אלא חשש סכנה, אבל במקום דברי הזיקא ושכיחא סכנתא וחי בהם אמר רחמנא

ובר מן דין נראה דבנ"ד כ"ע מודו דכופין להוציא משום דבעיר איכא חשש סכנה יותר מן הדרך בעיר הזאת שהקיפוה לגיונים ובכל יום עומדים עלינו לכלותינו ויתובי יתבינן במצור ובמצוק ארם מקדם ופלשתים מאחור נוסף על חצי רעב דאייקור חטי ואינם בנמצא בעיר הזאת ואייקור זוזי רח"ל אפי' בלא טענת א"י מי יאמר שלא יכפה הבעל את אשתו לצאת מהסכנה אשר בעונותינו נתקיים בנו קורות שתים שהן ארבע השוד והשבר והרעב והחרב וכבר ארז"ל ברעב פזר רגליך וכ"ש דאיכא כל הני

ואחר שיצא המורשה המדבר בעדה חייב באה האשה עצמה עם הבעל וטענה דאערומי קא מערים כדי להפסידה כתובתה ולא"י לא ילך, ונומיתי לה דהשתא מיהא נדר גדול נדר לאלהי ישראל וכאשר יודע שקבע דירתו בחו"ל צריך לשלם הכתובה מושלם כמ"ש מור"ם בהגה שם יע"ש

אלא שהבעל הנז' אחז לו דרך כבושה וצלולה ורצה להפסידה כתובתה מכח תקנה והוא שיש לו תקנה מקדמונינו בעיר הזאת שכל אשה שתעשה גדידה ושריטה בבשרה על מת שיתן בעלה קנס חמשה אוקיות ויתנכה מכתובתה מחצה בכל פעם ולא יחזיר לה בעלה כתובתה ואין שום סופר יכול לכתוב זה ע"ג כתובתה עכ"ל התקנה, והנה אשתו זאת פניה יעידו עליה שפשטה ידיה בגדו"ד עד שנעשה פניה חבורות חבורות חדשים גם ישנים שהוגלד פי החבורה ושעדיין לא הוגלד, והשיבה האשה האמת שעשתה גדידה ושריטות בפניה זה פעמים א' ביום שמועה שנהרג אחיה וא' ביום פקידת חדשו עד שפוך דם עליה ועיניה ראו כמה נשים עשו כמעשיה ולא ידעה מזה כלל שתפסיד כתובתה בשביל שריטות וגדידה, ונומיתי לה אף אם אמת היה הדבר הזה שלא ידעה כיון שהוא דבר המפורש בתקנה, אינה יכולה לטעון שאין לה ידיעה דאע"ג שלא היתה לה ידיעה הרי המקדש על דעת המנהג והתקנה מקדש וכ"ש שכל אשר עבר על בעלה רוח קנאה והריחו ביראת ה' הוא בא ועומד להפסידה כתובתה בשביל זה, ואחר שכן הפסידה כתובתה ואם ירצה לקיימה יכתוב לה כתובה קטנה מנה מאתים כדי שתהא קלה בעיניו להוציא העוברת על דת של תורה בפרהסיא בדמי חמור ובזה יוסרו כל הנשים אשר פשטו ידיהם בגדו"ד ולהיות כל איש שורר בביתו לבלתי יניחנה לעשות זר מעשיה ואמרו אשתו זאת וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. החותם באלול המרוצה משנת איפה לקט"ת היום לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט בכמוהר"ר יצחק זלה"ה

סימן צ"ה

כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה אשר יצא לפניהם לפקח בעניני הצבור ולהיות נדרש לכל חפציהם ונמנו וגמרו למנות הר' מכלוף בהי' דוד ן' הרוש לנגיד עליהם. ובקשו מאת השר אשר ישנו פה עמנו בעיר הזאת והסכים עמהם, וגם השר הגדול שבמכנאם יע"א הסכים ונתן חותמו ומאמרו על מנויו של הר' מכלוף הנז' ובכן נועדו יחדו לפנינו אח"מ ולפני ב"ד זט"ה והנמצאים עמהם מפורעי המס להודות לו שטר מנוי בתנאים נאים המפורשים ונדרשים בשטרי מנוי הנגידים אשר קדמוהו והעידונו ע"ע בקש"מ בדל"ב ונשח"ך כ"א למש"י הזט"ה והנמצאים עמהם מפורעי המס ובכח הקוש"ח הודו ברצון נפשם והשלמת דעתם וקבלוהו עליהם לנגיד על הכללות לעמוד לשרת ולפקח בכל עניניהם עפ"י ראות עיניו בענינים הנהוגים אכן בעניני ההטלות והשוחדות והתשורות אשר יצטרך לתת להשר או משרתיו או לשום אחד מאילי הארץ או לאיזה גדול העובר ושב וכיוצא מאלו הדברים הבלתי נהוגים יעשה עפ"י המלכת אחד משנים כרובים זהב המיוחדים שבעדה המה כה"ר שמואל ן' תמו וכה"ר משה אלבאז ולא יצטרך לקבץ כל היחידים אא"כ הצריכוהו בעלי המלכתו לקבץ כלם באיזה דבר גדול ועפ"ז חייבו עצמם חיוב ושעבוד גמור בכח הש"ח הנז"ל דלא כאס' בעדם ובעד כללות הצבור שכל הפסד ודררא דממונא דתמטייה מחמת הצבור על הצבור ליהדר לשלם במיטבא ובתנאי וע"מ שיכלכל דבריו במשפט ע"פ ב"ד בכל עניניו ולא יעשה דבר אשר לא כדת וגם האמינוהו בכח הש"ח הנז' נאמנות גמורה ומפורשת כשע"ך בעדם ובעד כללות הקהל במה שמכניס ומוציא משל צבור אחר שירדו עמו לחשבון שנים מיחידי הקהל מדי חדש בחדשו שאין אחר חשבונם כלום בלי לחייבו שו"ש ק"ו וג"ש וח"ס בשום פנים ואופן בעולם והודו שטר מנוי מוחזק ומקוים בחסובדי"א בתפיצה וכו' ובאחריות גמורה וכו' שקו"ש כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד ונה"ך בקש"מ בדל"ב ושח"ך באנפי נפשא למ"ש למען תוסיף תת כמה לקיים כל דבר האמור לעיל בקימה שיש בה הידור ולהעמידו בעמידה שיש עמה סמיכה ויסדו לתת לו חלף עבודתו הנז' סך שלשים אוקיות מכט"ק והיינו שיעשה ככל אשר היו עושים הנגידים שקדמוהו והוא מוסיף עליהם שיעמוד לגבות המס ויטול סך אוקייא א' לכל פנקס מלבד שכר משרת השר שעומד עמו על הגבייה שיעמוד לגבות המס והמפנקס לו ולראיה ביד מכלוף הנז' חת"פ והיה זה בר"ח אלול המרוצה משנת שמ"ר מצותי וחיה לפ"ק וקיים

גם אנכי ח"מ מסכים הולך על מנוי הנגיד הנז' ואעשה לו עזר כנגדו ומבלעדיו לא ירים איש את ידו, ובאתי מן המודיעית שמהיום אשר בקש הר' עזוז הכהן לצאת מהנגידות ועלתה בידו, אבדה עצה מבנים ונוקשו ונלכדו, כי נועצו לב יחדיו לגדור הפרצה הזאת בהרבות נשיאים במספר ירחים אחד בכל חדש איש על ידו, ואין זה בנין