אבני שיש חלק א קלה

בג' הוינא ואסהיד קדמנא כה"ר יחייא בכמוהר"ר יוסף ו' עטייא זלה"ה והעיד בתורת עדות גמורה וברורה שמיום שבנה הגוי סי' אלחא'ג אלוורדיגי הבית הנכחי לנכנס לחצר הנק' צ'אר כלילו אלפוקייא ועוד היום הזה בחזקתו של כהה"ר מאיר בכמוהר"ר יוסף גבאי זלה"ה שהיה דר ומשתמש בה כחפצו באין שטן ואין פגע רע כמו ששה חדשים מיום שבנאו הגוי הנז', ואחר ששה חדשים היה משכיר חזקת הבית הנז' לזולת ואוכל פירותיה בשופי ולא ערער עליו אדם מעולם יותר ויותר משני חזקה עד היום שעמד לערער משה אזולאי הנז"ל עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בכ"ו בכסלו שנה הנז"ל ושריר וקיים

ישועה בכמה"ר יצחק סי"ט יעקב בכה"ר יוסף ה"ן אדהאן סי"ט

בג' הוינא ואסהיד קדמנא כה"ר משה אדהאן כדבר האמור לעיל בסמוך בלי תוספת ומגרעת וקבלנו עדותו כדחזי וחתי' הכא תמ"ת והיה זה בכ"ז בכסלו שנה הנז"ל וקיים

ישועה בכמוה"ר יצחק סי"ט אברהם א"א יעקב אציני ס"ט

בג' הוינא ואסהיד קדמנא הי' יהודה ן' יצחק ן' הרוש העד הראשון הנז"ב והעיד לפנינו בתורת עדות גמורה כאמור בפנים שהוא יודע בידיעה נאמנה שהחזקה הנז"ב לקוחה היא ביד מסעוד ן' סיסו הנז"ב והיה דר ומשתמש בה ונהנה מפירותיה כמה שנים כנז"ב וחזר ומכרה לכמוהר"י גבאי הנז"ב בעד החוב שהיה נושה בו ובירר בעדותו יהודה הנז' ואמר שהוא יודע נאמנה שהיתה החזקה הנז' בחזקתו של מסעוד ן' סיסו הנז' קרוב לשנת הרעב של שנת ח"ץ לתפ"ץ עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתימנא הכא תמ"ת בר"ח שבט התקכ"ח ליצירה ושריר וקיים

ישועה בכמה"ר יצחק סי"ט אברהם אצבאן סלי"ט

עמד משה ן' מסעוד אזולאי וערער על החזקה הנז' והמציא שטר מכר איך מכר מכלוף ן' אברהם אצאייג דמתקרי ן' כלילו ומקנין אשתו לג'הרה בת הי' אברהם צבע בסך ששים אוקיות ומזה הסך תפדה החזקה מיד מי שממושכנת מידו וזמנו בי"ט בטבת התצ"ה ליצירה ומכחו בא לערער משה הנז' יען שאחיה הי' ברוך צבע הוא יורש עצר שלה ובתו של ברוך הנז' נשואה עם משה הנז' ועמדו לפני שני הכתות בתשרי של שנתינו התקכ"ח ליצירה ואחר ההתבוננות בדבריהם ראיתי שהר"מ הנז' הוא השליט על הארץ אחר שהחזיק בה בשופי כדברי העדים הנז"ב ומודעת זאת בכל הארץ והרי בא בטענת ירושה ומשנה שלימה שנינו שהבא מחמת ירושה א"צ טענה אחרת ומפרש בגמרא טענה הוא דלא צריך הא ראיה צריך לאתויי שדר בה מורישו אפי' יום א' ופסקה מרן בסי' קמ"ו ס"י והרי הביא ראיה שהיא מספקת אפי' אם לא היה מחזיק בה וכ"ש בהצמדם יחד שהרי העד הא' מעיד שהיא לקוחה ביד מסעוד ן' סיסו והחזיק בה כראוי ומכרה לכמוהר"י גבאי והעד השני מעיד שהיה פורע השכירות לכמוהר"י הנז' ואע"ג דקי"ל דשוכר לא מהניא עדותו אלא בזמן שהשכירות עדיין בידו התם מיירי בשכבר בא המערער, ונ"ד באותו זמן שהעיד העד הנז' עדיין לא נתעורר מתנומתו משה הנז' כמבואר בדברי העדים הנז"ב שלא ערער אדם מעולם על הר"מ הנז' עד היום שעמד וערער משה הנז' ודמי למה שכתב מרן בסי' קמ"ו ס"י. ועוד שבנ"ד אין המערער יודע שדר בה העד הנז' אלא עפ"י העד ומגו דאי בעי אמר לא דרתי בה מעולם נאמן לומר דרתי ופרעתי וכדכתב מרן בסעי' י"א ואע"ג דזה העד לא העיד כמה דר בבית הנז' ואין ברירה שדר בחזקה הנז' שני חזקה עכ"ז כיון דאיכא ב' עדים שהיא לקוחה ביד מסעוד ן' סיסו הנז' האחד הוא העד הראשון הנז"ל והאחד הוא העד הג' שהעיד שיודע נאמנה שהיא של מסעוד הנז' שהיה דר בה ונהנה מפירותיה ואע"ג שלא פירש שדר בה שני חזקה כיון שמעיד שיודע נאמנה שהיא שלו תו לא צריכנא לחזקה. ויש ללמוד זה מההיא דסי' קנ"א באותן שאין אכילה ראיה שאם הביאו עידי המכר וכו' דמהני וכ"ש בנדון זה וא"כ הרי כאן עדות מספקת שהיא בחזקת מסעוד הנז' ומדברי העד הראשון למדנו שמכרה לכמהר"י גבאי כנז' והעד השני הוי מסייע שיש בו ממש וכ"ש בהצטרף עמהם דברי עד אחד שהעיד שנמצא בשעה שהיה מצווה מסעוד הנז' מחמת מיתה וכך אמר בצואתו שהחזקה הנז' היתה שלו ומכרה לכמוהר"י הנז' וגם אלמנת מסעוד הנז' אומרת כן והנה משה הנז' טוען שמה שלא מיחה בהר"מ הנז' יען שלא היה השטר בידו אלא ביד אחרים היה ולא נתנוהו לו עד היום ועם היות שלא מפיו אנו חיים וצריך להביא ראיה שכדבריו כן הוא עכ"ז אף שנאמר שכדבריו כן הוא אין זו טענה מספקת שהיה לו למחות בעפ"י וכאשר ימצא השטר יוציא בלעו מפיו, ואף אם נאמר שלא היה יודע מזה כל עיקר כדי שימחה עכ"ז אין זה מספיק להוציא הר"מ הנז' מחזקתו ויש להביא ראיה מההיא דכתב מרן גבי קטן בסי' קמ"ט סי"ט אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' עד שיחזיק אחר שיגדיל וכתב מורם וי"א דאינה חזקה דהואיל וירד לשדה כשהיה קטן לא ידע שהיתה שלו שימחה נלמד מזה שסברת מרן אע"ג דלא הוה ידע שהיתה שלו והחזיק שכנגדו דמהניא חזקתו, והכא בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דאפי' לא החזיק הר"מ הנז' הרי יש כאן עדות מספקת שהיא של מורישיו כדברי העד הא' מבואר שהיתה בחזקת מסעוד הנז' קרוב לשנת ח"ץ וכן העיד הג' מעיד כן וזמן השטר שהמציא משה הנז' מטבת התצ"ה ומשנת התצ"ה לשנת ח"ץ טובא הוי וכ"ש למאי דקי"ל דעביד איניש דמשכח רווחא ומזבין ביומיה ואחר שכן טענינן ליה שקנאה מסעוד הנז' מאת זהרה הנז' הנלע"ד כתבתי אם יראה בעיני מורי ורבותי הע"י החותם בשבט משנת ויש"ר הו"א לפ"ק

ישועה בכמה"ר יצחק אביטבול ס"ט

כך הוא הדין וכן האמת שזכאי הר"מ הנז' וערעור משה הנז' ואשתו הבאה מכח אביה הר' ברוך הנז' שהוריש להם מה שירש מאחותו שנמצא שטר מכר של חזקה הנז' כתוב לזכותה ערעורו אינו ערעור שהרי נתברר שיצתה מידה במה שנתברר שהיא מכורה ביד מסעוד הנז' שבא מכחו החכם השלם כהה"ר יוסף זלה"ה כמו שהעידו ב' עדים שהיא מכורה בידו ושהיא שלו ואחר שכן אין מקום לטענתו שטען שהטעם שלא מיחה מפני שלא ידע שיש שטר זכות למורישה דכפי האמת אין זכות למורישה שכבר מכרה החזקה ולא הניחה לו מה לירש ומה מועלת מחאתו בדבר שאינו שלו ואין לו זכות בו ואין אנו צריכים לחזקתו של הר"מ דבלאו הכי זכאי הר"מ בחזקה הנז' ומה גם שעוד שהחזיק הר"מ בפניהם בשופי וטענתו הנז' מהבל תמעט כאמור למעלה ולראית האמת ח"פ בעי"ת פאם יע"א