אבני שיש חלק א קלב

יקחנו המקבל להחזיק בו עד לאחר ל' יום אבל אם חזר ופי' שלא יהיה למקבל שום זכות בין בגוף בין בפירות מעכשיו כ"א לאחר ל' יום, א"א לפרש שדעתו להקנות לו מעכשיו אלא שמתנה שהרי חזר ופי' שאינו מקנה לו כלום מעכשיו וע"כ מ"ש תחלה מעכשיו שיור הוא ולא תנאי ואפי' אם נאמר שהוא תנאי הרי חזר בו וסתר דבריו הראשונים שאינו רוצה להקנות מעכשיו כלום וכ"ש בנד"ז שלשון ע"מ שכתבה הנותנת אינו בל' זכייה והקנאה כלל אלא אדרבא לשלול הזכייה שכתבה ע"מ שלא יהיה שום זכות למקבלים אלא לשעה א' קודם מיתה וא"כ אדרבא ל' ע"מ בכאן מיגרע גרע וה"ז כאומר מעכשיו לא יהיה לך שום זכות עד לאחר ל' יום דפשיטא דלא קנה כלום דאפי' באומר ולא תקנה אלא לאחר ל' יום לא קנה וכ"ש באומר בפי' ע"מ שלא תקנה מעכשיו כלום כ"א לאחר ל' יום דל' ע"מ נהי דכאומר מעכשיו הוא מ"מ הרי הוא נדרש אחר ל' התנאי שאם התנאי הוא בל' הקנאה יתפרש מעכשיו לא תקנה, ואפי' ידחה הדוחה דנפסיקיה ללישנא בסכינא חריפא ונפרש כך מתנה ע"מ כלומר שמעכשיו יתנו ובתנאי שלא יהיה להם שום זכות עד שעת מיתה מ"מ הרי התנאי סותר המעשה שהרי חזרה בה ממה שאמרה תחלה שיקנו מעכשיו ופירשה שלא יקנו מעכשיו כלום אלא עד שעת מיתה שכל ימי חייה אין להם זכות לא בגוף ולא בפירות וא"כ לא קנו מעכשיו כלום ול"ד לההיא דסי' רנ"ז ס"ז כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד שעת מיתה וכו' יכול לחזור אף מהגוף. דמ"ש דאם לא חזר קנה לאחר מיתה דהתם מקני ליה הגוף מיהא בל' זכייה מהיום כל זמן שלא חזר בו משא"כ כאן שפי' להדייא שלא הקנה לו כלום מעכשיו עד שעת מיתה ובשעת מיתה הדר סודרא למריה והל' שהיה מועיל בזה הוא לכתוב כך מתנה ע"מ שיזכו בה המקבלים מהיום ולאחר מיתה אם נשארו בידה שע"מ כן נתנה להם שכל ימי חייה יכולה למכור ולמשכן ואין זכות למקבלים אלא מהיום ולאחר מיתה אם נשארו בידה ואין לתקן הל' כן ולתלות בט"ס שלא ידע לתקן הל' דקי"ל מדקדקין ל' השטר ודנין על פיו ועוד דא"כ גם בנדון מר"ן נתקן כן [אי משום הא לא אירייא דמרן לא איירי בשטר עמ"א] ואמאי לא קנה ועיין בהגה סי' ר"ן ס"ט בצוואת שכ"מ שכתוב בה מעכשיו שהיא בטילה ולא אמרי' ט"ס הוא ופשוט אצלי דהאי ע"מ שכתבו הסופרים אסיפא קאי וכלו' ע"מ שכל ימי חייה יכולה למכור ולמש' ולא יזכו המקבלים עד שעת מיתה ואהא דלא יזכו לא קאי ע"מ כלל וכן נר' ממה שסיימו אחר אומרם הרשות בידה שע"מ כן נתנה להם מה שנתנה וסיימו ולא תהיה שום זכות לשום א' מבניה וממה שכתבו ולא תהיה בוא'ו ולא שלא תהיה מבואר להדייא דהאי ע"מ אתנאה דהרשות בידה למכור קאי ונשאר התנאי דולא תהיה שום זכות מוכרת לעצמו בלא ע"מ ובלא מעכשיו ולא כלום זהו הנלע"ד וציי"מ ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א בכ"ו לטבת שנת חפצ"תי לפ"ק וקיים

מרדכי בירדוגו סי"ט יעקב בירדוגו סי"ט

תנינא להא דתנו רבנן בבטול המתנה הנז' ואחזה אנכי אשית לבי כי לפי קוצר דעתי יש להשיב על כל דבריהם לאחר המחילה מכבודם, תחילה כתבו ואפי' לא אמר בל' שלילה ולא תקנה אלא לאחר וכו' אלא בלשון זכייה והקנאה וכו' בזה היה מקום לומר דלא הצריך מר"ן לומר מעכשיו אלא בההיא דמשוך פרה ולא תקנה שהוא ל' שלילה אבל באומר ל' זכייה והקנאה וכההיא דסי' קצ"ה אין צורך למעכשיו ואף שכתב בשם י"א דצריך ליה לא ס"ל ומנא אמינא לה ממ"ש רבינו הטור בי"ד סי' רכ"ג וז"ל כתב הרמב"ם אסר בנו מהנאתו ואמר אם יהיה בן בני ת"ח וכו' וא"א ז"ל כתב שלא קנה בן הבן כיון וכו' וכשיהיה ת"ח הדר סודרא למריה ונתבטל הקנין ומ"מ בן הבן מותר ליהנות מהם וכו' וכתב מרן ב"י וז"ל אבל הרמב"ם פוסק גם בזו כרב נחמן וכתב הר"ן ז"ל וכו' ומ"ש ומ"מ בן הבן מותר ליהנות מהם אע"פ שלא קנהו פשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו עכ"ל ב"י, וכוותיה דהרמב"ם פסק מר"ן בשלחנו הטהור י"ד סי' הנז' וז"ל אסר בנו מהנאתו וכו' ובן הבן מותר בהם וכתב באר הגולה דהאי מותר ר"ל קנה וכן מבואר בכ"מ פ"ה מה' נדרים ה"ז וז"ל וצריך לדחוק ולומר שמ"ש רבינו אם יהיה ת"ח כמו שהתנה לאו למימרא שאם לא יהיה ת"ח יהיה אסור בהם אלא היינו לומר שאם יהיה ת"ח יזכה בהם הוא ולא יוכל אביו לתתם לאחיו וכו' והוי כאלו אמר ובן הבן זכה בהם אם יהיה ת"ח כמו שהתנה אלא דאגב דנקט גבי בן אסור בהם נקט גבי בן הבן מותר בהם ולאו דוקא אלא הוי כאלו אמר ובן הבן זוכה בהם עכ"ל הרי מבואר דלהרמב"ם ז"ל לית ליה הא דהדר סודרא למריה היכא דהל' הוא בל' זכייה והקנאה וכדבעינן למימר לקמן. וא"כ מאחר דמרן ז"ל מפרש בדברי הרמב"ם דהאי מותר קנה ופסק כוותיה על השלחן הטהור מוכרח לומר דהכי ס"ל ומה שיתפרש בדברי הרמב"ם יתפרש בדבריו דאלת"ה תקשי ליה לדידיה מה שהקשה לרבינו הטור ואיני יודע מה מלמדנו ובהא אתי שפיר הא דכתב מר"ן בסי' קצ"ה דעת הרא"ש והר"ן בשם י"א משום דלדידיה לא ס"ל אלא כהרמב"ם כדסתם בי"ד סי' רכ"ג וכ"ת א"כ תקשי פסקי הרמב"ם ומר"ן ז"ל אהדדי דבי"ד פסק כרב נחמן דלא אמרינן הדר סודרא למריה אע"ג דלא אמר מעכשיו ובסוף סי' קצ"ז פסק האומר לחבירו משוך פרה זו וכו' והצריך מעכשיו והיינו טעמא משום דבעת שיחול שקנין הדר סודרא למריה כלומר כלתה המשיכה הא לא קשייא שהרי כתב הר"ן ומביאו ב"י סי' קצ"ה וז"ל ורב נחמן נהי דמודה במקנה לאחר שלשים יום דלא קנה דהוא גופיה אמר בפ' האשה שנפלו דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה. עד אחר ל' יום דלא קנה בעומדת באגם הוה ס"ד דר"ן דהכא כיון דלא אמר בהדיה דלא לקני עד דהוי צ"מ כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי עכ"ל וא"כ מה שנאמר ליישב דברי רב נחמן אהדדי יספיק ליישב דברי הרמב"ם ומר"ן אהדדי וא"כ היה נראה לומר דכשאמר בל' זכייה והקנאה לדעת מר"ן אין צריך מעכשיו אלא שלא ראיתי לשום א' מהמפרשים המצויים אצלנו שהעיר בזה ואיך שיהיה בנ"ד אין נפקותא בזה כי הל' הוא דרך שלילה ומ"ש החכמים ישצ"ו ולפ"ז מ"ש הטור בסי' קצ"ז ואם אמר קנה מעכשיו וכו' אבל לר' יוחנן דמעכשיו הוי שיור בקנין בעי למימר קנה ע"מ מעכשיו ולאחר ל' יום אבל מעכשיו לחוד לא מהני עכ"ל לדבר הזה יסלחו הצדיקים דהא אתייא שפיר אף לר' יוחנן ובמעכשיו לחוד סגי דמשום הכי בעינן שתהא עומדת באגם ולא בר"ה וכ"ש ברשות מקנה וז"ל התוס' בכתובות דפ"ב ד"ה הא דאמר מעכשיו וא"ת ור' יוחנן דהכא מאי קא סבר אי חזרה הוי אמאי קנה דכיון דחזר בו הא ביטל מעכשיו ואי תנאה הוי אמאי בעינן שתהא עומדת באגם וכו' וי"ל ר' יוחנן לטעמיה דלית ליה הנאה הוי ולא חזרה