אבני שיש חלק א קל

אך מפני כבוד תורתו אני אמרתי בחפזי אגרא דפרקא ריהטא, ואען ואומר דהעיקר אצלינו הוא שאמרינן דקניית הקר' והטלטל באים כא' וכמו שיראה כת"ר בדברי הסמ"ע בסי' ר"ן ס"ק נ"ד שהקשה על סברת הרשב"א בפשיטות דלמה לא נא' שקניית קו"ט באים כא' בשעת גמר נשמה ומפיק לה מקרא דויתן להם אביהם יע"ש הרי שסברא זו היא אצלו עיקר ותמה על הרשב"א דפליג ע"ז יען דזה היא סברת רוב הפוסקים אלא דהרשב"א הוא דפליג ע"ז והצריך לעשות יפוי כח וכן היא סברת מר"ן בסי' רמ"ח סי"ב באו' הנותן לחבירו ה' זהובים וכו' אם מתנת ש"מ וכו' דסתם דבריו ולא הביא לשון הטור דכתב בבריא משמע דלא שני ליה דאפי' בשכ"מ אם כתב אגב קני וכן הבין הרב ש"ך והרב מס"ה בדברי מרן דקאי אשכ"מ ואדרבא עשה פירוש זה עיקר והקשה ע"ז דכיון ששייר הוי ליה מתנת בריא יע"ש וכן סיים ועיין בסי' ר"ן סי"ב דכוונתו לו ששם מור"ם חלק יען שהרב הש"ך לאו קטיל קני באגמא הוא ולשון הטור היה סגור בפיו ע"פ, ואפ"ה סבר דמדסתם מר"ן ס"ל דקאי אשכ"מ והקשה עליו והוצרך ליישב הרי דסב' מר"ן אם כתב אגב קנה דאמרינן קניין ב' חל כא' וכן היא ג"ך סברת הרדב"ז והיינו טעמא דמר"ן אף שס' הרשב"א ראה ויספרה פעמים שלש בב"י לא העלה אותה על שלחנו הטהור והניחה בבי"ת ולא העלה אותה על השלחן לפי דלא ס"ל הכי, וטעמו של מור"ם דלא הביא סברת הרשב"א סמוך לההיא דהנותן לחבירו וי"א ויש חולקין כמנהגו לפי שמר"ן לא הזכיר בפי' הש"מ אלא סתם דבריו ואדרבא עיקרן של דברים נאמרו בבריא כמ"ש הטור לכן לא סמך לומר דהרשב"א חולק דהרי לא נתבאר בדברי מר"ן בפי' דקאי אשכ"מ כדי שי"א וי"א חולקין נמצא שהש"ך והסמ"ע והרדב"ז ס"ל דחל קנין ב' כאחד וא"ץ יפוי כח. והנה השואל ששאל להרדב"ז היה ס"ל כהרשב"א ושאל איך יקנה וכו' וחשש שמא י"א האומר דכוונתו לו' תקנה באגב או כדרך מתנה כתשובת הרדב"ז לכן אמר בשאלתו שאין לנו להוסיף על דברי הש"מ לו' תקנה בזה או בזה, והשיב הרדב"ז אין כאן תוספת דמאחר דלאלומה נתכוון הוי כאלו פי' תקנה בזה או בזה, וכתב כן לדעת השואל ואח"ך הביא סברתו ואמר דאני סובר דקנין ב' חל כא' וזה עיקר סברתו ומה שחזר ואמר דבשלמא דאמר קנה קו"ט וכו' הכוונה בזה הוא לפי דעת השואל וכאילו לדידי א"צ לכל זה כלל אבל לס' דאתי מצריך להוסיף בשלמא קו"ט יש להסתפק ולו' דבעי הוספה מכח המשמעות אבל לגבי קו"ט אודו לי מהת שא"ץ הוספה דשפיר משמע קני מט' וגם תקנה אותם אגב, זה היא כוונת הרדב"ז ובזה נסתלקה תמיהת כת"ר על הרדב"ז למה הוצרך לחלק יע"ש. עלה בידינו דלדידן אמרינן קנין ב' חל כא' וקני באגב וס' הרשב"א היא סברא יחידית הפך דעת מרן ובר מן דין אני או' אחר שבנ"ד כתב באו"ה כנראה מלשון הצואה אפי' כתב אגב קני אף לסברת הרשב"א וכההיא דסעיף י"ז בהגה דאם כתב ששטר זה יהיה באו"ה הוה ליה כיפוי כח וכתב הסמ"ע וז"ל דהו"ל כאלו כתב לו שקנין זה הוא נוסף וא"ך ה"ה בנ"ד אחר שכתב באו"ה הוי ליה כאלו כתב לו שאגב זה הוא נוסף ודברי השכ"מ ככתובים וכמסורים דמו וקנה ואף שכתבו קרקע כדינו וכוליה אחר שכתב באו"ה הו"ל כאלו כתב שדבר זה הוא נוסף

שוב הוסיף ידו כת"ר לבטל המת' מכח שכתוב בה מהיום ועם היות דמר"ן בתשו' כתב דזה ט"ס כת"ר טרח ואסף וקבץ דברי הפוסקים שחלקו על מר"ן ואני שמעתי ולא אבין שהרי קבלנו עלינו דברי מר"ן כנגד אלף פוסקים ואם הרב פרי האדמה פסק להפך מי ישמע לו לדבר הזה והרי הוא כהרב ש"ך ופר"ח שחולקים על מר"ן ולא נקטינן כוותיהו ומה שהביא ראיה מפס"ד של מכנאם גם בזה אני או' שהרבנים בזמנם לא נתפשט הסמ"ע ולא התשובות ואם היו רואים דבריו היו חוזרים וכה"ג כתב הרב יעב"ץ כמה פעמים בפסקיו יע"ש כל שכן דבנ"ד לבי ולבך ידעי והדבר מוכח כשמש וכירח דט"ס הוא יען אנו מכירים בדבר שלא נתנה האשה מתנת בריא כלל שהיתה בדעתה אם עמדה תחזור על שלה ולא נתנה כ"א מתנת שכ"מ שיכולה לחזור בה אלא שהסופרים מחסרון ידיעה טעו וסברו שיכתבו מהיום הוא לשון מתנה גמורה דמועיל ובכה"ג אף החולקים על מרן יודו

ואף שהב"י הביא סברת הריטב"א שהיא נגד סברתו מ"מ אין משם הוכחה שחזר בו מפסק הלכה שפסק למעשה וזה דרכו כמה פעמים לקבץ הנדחים דלא סבירא ליה כוותיהו כ"ש שהרואה י"א דרב המרחק ביניהם ואף הרב ב"י יודה לס' הריטב"א דשאני נדון הריטב"א שהעדים העידו על עצמם שקנו מידו בקנין גמור מעכשיו נמצא שהעידו על הדבר שנעשה ולא שייך בזה לו' ט"ס והכי נמי בנ"ד אם היו כותבים העדים אמרה לנו פ' וז"ל הריני מצוה וכו' מהיום וכו' לא היינו יכולים לו' דט"ס היא אחר שהם מעדים שכך אמרה להם אבל עתה שלא כתבו העדים א"ל פ' אלא הם מספרים המעשה שכ' ציותה לתת לפ' כו"ך כנ"ב עם היות שכתבו מהיום אנו אומ' תי' מהיום היא תוס' שהוסיפו העדים מעצמם לפי שראו אותה נתנה המתנה בנפש חפיצה הוסיפו הם לשון שהיה נראה להם אותה שעה שהוא יפוי כח והוא ט"ס ממש שטעו הסופרים ולא בעל דבר. ואיפשר שגם בנדון חכמי מכנאס יע"א היה כתוב א"ל פלוני וז"ל ולהכי לא תלי בט"ס זהו מה שהיה נראה לכאורה

אך כפי האמת כ"ז לא יספיק להוציא מיד היורש דאורייתא יען שהראשונים ע"ה לא עמדו על זה אם קבלנו דברי הרב"י גם בתשובות או דוקא מ"ש בב"י וזכורני שהרב יעב"ץ פסק בפשיטות שלא קבלו עליהם כ"א מ"ש בב"י ולא מ"ש בבדק הבית יע"ש וא"ך היורש יוכל לומר קים לי כהנך רבוותא שחולקים ועם היות שכתבנו שבנ"ד הסברה נותנת שהוא ט"ס מ"מ לא אזלינן בתר אומדנות כ"א להחזיק ליורש ולא להוציא כמבו' בס"ס רפ"א כדברי הסמ"ע ואך המתנה בטילה ויזכה היורש זהו מה שנראה להשיב בקצרה לנחיצת השואל וצור יש' יצלינו משגיאות וקיים

נאם רפאל אהרן מונסונייגו סי"ט

המתנה הנז' לא שרירא ולא קיימת מכמה טעמי הן מטעם שכתב החכם הפוסק נר"ו הן מטעם שכתב החכם הנשאל על המתנה הנז' והרבה בראיות ברורות ונכוחות למבין שהמתנה הנז' בטילה ואין לה קיום והעמדה מהטעמים שכתב בראיות ברורות מכמה רבנים ע"ה אשר מימיהם אנו שותים ומי הוא זה שיכול להכניס ראשו ביניהם אשר קוטנם עבה ממותנינו והאמת יורה דרכו וכל טצדיקי דמצינן למיעבד להחזיק ליורש עבדינן שהוא יורש דאוריי' ולפועלא טבא אמרינן יישר חיליה לאורייתא ומעתה ילך היורש ויחזיק במתנה שנתנה האשה הנז' לאחיה הנז' כאדם המחזיק בשלו ואין דובר אליו דבר ולראיה ח"פ לנחיצת השואל