אבני שיש חלק א קכה

והראב"ד והרמב"ן חולקים ובההיא דסי' רנ"ג ס"ג כתב יש ויש ודו"ק

וא"כ בנ"ד דעסקינן בבריא אין באותה זכייה כלום דלדעת הרא"ש ודעמיה דסברי דלישנא דזכייה לישנא דמתנה היא אפי' בבריא הרי בנ"ד איכא ג"ד דמבטלת המתנה ואי לדעת הרמ"ה ודעמיה דסברי דלא הוייא זכייה לישנא דמתנה כ"ש דלא הוייא לישנא דמכר דודאי לישנא דזכייה קרובה יותר ללשון מתנה שהרי בחדא מחתא מחתינהו הרמב"ם הלכות זכייה ומתנה ולא עשה כן בהלכות מכירה לומר זכייה ומכירה, א"כ לסברתם לישנא דזכייה לא מהני בבריא כלל לא בתורת מתנה ולא בתורת מכר ומה גם דקי"ל כיש בתרא הרי זה מוציא מידם בלא ג"ד ואין חזקתו שהחזיק בה כלום דנמצא השטר בטל נתבטלה החזקה כמ"ש מרן ק"מ ה' ובר מן דין אפי' יוציאו הלוקחים שטר מכירה גמור אין טענתם כלום שטוענים שכיון שלא מיחה אחר עשרים מעשיו קיימים ואי משום שג"ד הרי במכר בעינן הכרת אונס עכ"ל, שהרי פחות מבן עשרים שמכר בנכסי מורישיו אין ממכרו ממכר וכשנעשה בן כ' ולא מיחה דאמרינן מעשיו קיימין הוא מטעם דשתיקתו הוייא כהודאה וכששתק ולא מחה מיד מחל וכמ"ש הלבוש בהדיא בסימן הנז' וא"כ דמשום מחילה נגעו בה בג"ד בעלמא מהני במחילה כמו במתנה וכ"ש דאין לך מחאה גדולה מזו דמשעת מכירה ג"ד שאינו חפץ במכירה זו לגרשו מהסתפח בנחלת אבותיו ועליה תמכו אשוריו שלא למחות עד שגדל דאז בודאי אין שתיקתו הודאה כיון שג"ד שאפי' ישתוק אין שתיקתו כלום וכ"ש אם פירש עידן ועידנין כנהוג בשטרי ג"ד ע"כ נמ"ך

סי' פ"ו

עמדו לפני לדין יחייא לערבי תובע ליחייא אזולאי וטען עליו יחייא לערבי שפרע בעד יחייא אזולאי לשלמה ישראל סך מאה אוקיות שהיה ערב בעדו והמציא לפני שיבר איך הודה שלמה הנז' שהשטר שהיה לו נגד יחייא אזולאי הנז' וזמנו בתשרי תקל"ח שנכנס בו יחייא אלערבי ערב ליחייא אזולאי פרוע הוא כי פרעה יחייא אלערבי הנז' ואמר שהשטר אבד ממנו ולזה נומיתי לו כיון שאין בידו גוף השטר ויחיא אזולאי אומר שפרעה אין עליו אלא שבועה, עוד הוציא ש"ח נגד יחייא אזולאי איך נושא בו יחייא אלערבי הנז' סך מאה אוקיות בתשרי תקל"ט ולזה השיבו יחייא אזולאי שזה השטר כתבו עליו יחייא אלערבי הנז' כדי שילך ויהיה ערב בעדו בסך קם שהיה חייב לשלמה ישראל ואחת היא שפרע ולא נשאר עליו שום חיוב לא מצד יחייא אלערבי ולא מצד שלמה ישראל בהחובות הנז' ואחר ההתבוננות הדק היטב בדבריהם חייבתי ליחייא אזולאי שישבע בנק"ח שלא נשאר אצלו כלום מהחובות הנז' ושכדבריו כן הוא שהשטר הנז' שהוציא עליו יחייא אלערבי לזכותו הוא מחמת הערבות הנז' ונפטר מהכל כי כן דינו הוברר בדברי מרן שפסק כהרמב"ם בסי' צד"י בי"ת בס"ט יע"ש ולראיה שכך דנתי ביניהם הפציר בי יחייא אלערבי לכתוב ולתת בידו מה שפסקתי ביניהם וילך לשוטט אצל בתי דינין יש"ץ חת"פ בכסלו משנת ה' אלהים נת"ן ל"י לשון למודים לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סי' פ"ז

בתלת הוינא ואסהידו קדמנא אברהם ן' זאזון ויעקב ן' עבו בתע"ג אחר הטלת חרם שמעולם לא ראו בהי' שלמה צבע דבר מגונה כלל ולא שום דבר של כיעור עם גוהרא גרושת שלמה הסבעוני ומעולם לא היה נכנס כלל לחצר שלה זולת פ"א או שתים שהפציר בו [הכותב כתב שהפציר בשי'ן וכתבתי עליו שצ"ל בצד'י כמו ויפצר בם מאד, ויפצרו באיש בלוט, ויפצר בו ויקח] א' מן העדים כמה הפצרות והביאו אצלו בביתו בחצר שהיתה דרה בה האשה הנז' וכן פ"א הפציר בו בעלה של האשה והוליכו לביתו ומעולם לא נכנס אצלה. ובאמ"ץ עמד שלמה צבע הנז' לפנינו ונשבע שבועה בס"ת שמעולם לא דיבר עם האשה דבר מכוער ולא נגע בה ולא פגע בה כלל, ובאמ"ץ הגיד ג"כ הר"ש ן' עטר כדברי העדים אין חסר ואין יתר וברר בעדותו הוא ויעקב הנז' שזה דרכו של שלמה הסבעוני שחושד אשתו עם כל אדם ולראית האמת חתמנו תמ"ת והיה זה בפני א' מב"ד ג' במרחשון שנת בישרו"ן לפ"ק וקיים וס"ל הגידו לפנינו במותב ג' הר' יעקב ן' עבו והר' אברהם פרגי בתע"ג ששלמה הסבעוני הנ"ל היה מבקש מהם להעיד לו על משה לוי ועל שלמה ן' עטר שזנתה עמהם ויתן שכרן והם לא רצו להעיד שקר וכשלא הועיל עמהם חזר להסיתן להעיד לו על שלמה צבע שיאמרו שזנהה עם אשתו כדי להפסידה כתובתה ולא שמעו להסתתו וקיים. ד' במרחשון הנז'

נדרשתי הח"מ לחוות דעתי אם אשה זו שחשדה בעלה עם זה וגרשה אם נאסרה על הנחשד ואמינא ודאי דאין אשה נאסרת על הנחשד עמה אא"כ קינה לה בעלה בפני ב' וא"ל אל תסתרי עם איש פלוני והלכה ונסתרה בפני עדים עם אותו פ' שקינה לה בעלה ושהתה עמו כדי טומאה אזי נאסרה על בעלה ועל זה שנתיחדה עמו כדאיתא סי' קע"ח סי"ז וסי' י"א ס"א ודוקא שאמר לה אל תסתרי עם איש פ' אבל אמר לה בפני ב' אל תדברי עם איש פ' אין זה קנוי שם ס"ו וכתב מהרי"ו סי' ח' שכל ששינה הלשון כגון אל תדברי וכו' ואל יהיה לך עסק עם פ' אינו קנוי הביאו מור"ם סי' קט"ו ס"ח, ואם נסתרה בפני ב' ושהתה כדי טומאה אין אוסרין על היחוד אא"כ קינה לה תחילה בפני ב' והיכא דלא קדם קנוי ובאו עדים שנסתרה עם איש זה ובאו ומצאו דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו וכו' או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות במנעול וכיוצא לא תנשא לנטען ואם נשאת לא תצא ואם יצא הקול שזנתה ורננו העיר וכו' ולא היו להם אויבים לא תצא כשיש לה בנים כמבואר סי' י"א ס"א אבל בנ"ד דאין כאן לא קנוי וסתירה ולא סתירה עם דבר מכוער ולא הגפת דלתות אפי' אם העידו שהיה נכנס לביתה אינו כלום ומה גם שהשכנים מעידים שמעולם לא ראו אותו נכנס לביתה ולא ראו שום דבר מכוער מהיכא תיתי למונעו מלישאנה מחמת שבעלה חושדה כדי להפסידה כתובתה והיה מחזר לשכור עדים שיעידו על החשד של פ' ופ' וחזר גם על זה נשכור עדים עליו ודאי דאין בדבריו ממש ואפי' לזות שפתים ליכא ומה גם שנשבע בס"ת שמעולם לא דבר וכו' הרי ניקה עצמו מחשד וההיא דסי' קל"ז ס"א בהגה אינו ענין לנ"ד שהיה בעלה מחזר להעמיד עדי שקר שהורה שהחשד שקר ומה גם שהעידו שזה דרכו כסל לו לחשוד אשתו עם כ"א ודבריו מהבל ימעטו החותם בחשון ס' ירדו במצול"ת כמו אבן

נאם שאול ישועה ס"ט