אבני שיש חלק א קכג

לכתב הערכאות הנ"ל שבו קנה מסעוד אזולאי זקנו של דוד התובע הנז' מהר' משה אצאיג ן' עדי הנז' עאם תמנייא ועשרין ומאה ואלף והוא מכוון לזמן המסירה שהיה בכסלו התע"ו והמציא לפנינו עוד שטר מכר הדיורים שנגמר מאת שמחה הנ"ל אל' משה ן' יתאח הממשכן הנ"ל ומימון בנה והבתולה מרים בתה למסעוד אזולאי הנ"ל ותבע דוד הנז' ליעקב הנז' להוציא שטרי זכיות הדיורין הללו והוציא שטר המקנה שתחילה מכרה זהרא אשת מסעוד אזולאי הנז' זקנו של דוד הנז' חזקת הבית הרואה פני מזרח והאלתלוויח הבלתי בנוי העמום על האסטוואן לאחיה כהה"ר שלמה אביטבול בעד מה שיעשה לה תכריכין וצרכי קבורה ותפקידות וקנה עוד הר"ש גוף הבית מהגוי מולאי ע' ארחמאן וחזר כהר"ש ומכר הכל ליעקב הנז' בסך ק"ם ובאחריות עד כדי זוזי דקבל דוקא והיה זה בש' תקמ"א שהיא שנת הרעב לתפ"ץ וטען עליו דוד הנז' שמכאן נמי הויא הוכחה שהן הנה הדיורים המצויינים בשטרי משכונה הנז"ל בשם חצר דוד ן' מימון שהעליה של לווחי הארז איתה בחצר זו והבית הרואה פני מזרח איתיה שם ועוד שיצאו הדיורים מתחת יד זקינתו הנז' בודאי אמרינן ששם הראשו' שהיתה נקר' צ'אר דוד ן' מימון נשתקע וחזרה ונקר' צ'אר וידאל כשדר בו וידאל והיום נקר' צ'אר אברהם ן' הרוש כשדר בה אברהם ן' הרוש וזכה דוד הנז' בדין ליטול המחצית בהחזקה והמחצית בהאלתלוויח הבלתי בנוי דכיון דנתברר שהדיורין הנז' לזכות מסעוד זקנו כשנלב"ע והניח זהרא אלמנתו הנז' ומשה בנו חולקין לחצאין אכן גוף הבית שקנה כהר"ש מהגוי אין לדוד זכות בו וישאר לזכות יעקב הנז' הקונה מהר"ש ותבע ממנו דוד הנז' שכירות מחצית החזקה דהדרא ארעא והדרי פירי וכפי ערך שהעריכו השמאים השכירות פרע יעקב לדוד אחר נכוי חלקו בההוצאות שהוציא יעקב הנז' בהבית הנז' וקבל חרם דוד הנז' שלא מצא שטר בין, שטרות שהניח אביו שום זכות ליעקב הנז' ושלא צוהו שהחזקה הנז' זכתה בה זהרא לבדה ונטל אביו כנגדה ממקום אחר ומתחילה היה אומר לו יעקב הנז' והר"ש הנז' לדוד הנז' שיש בית אחר ידוע לזקנו הנז' בחצר הנק' ע"ש יחייא אזולאי, ואיפשר שנטל הבית אביו וזקנתו זכתה בהדיורין הללו נגד הבית שבחצר יחייא אזילאי ובכן הוציא דוד הנז' מהמחזיקים בהבית שבחצר יחייא אזולאי ושם מבואר ששניהם מכרו בשוה הבית הנז' זקנתו ואביו כפי חלוקתן מחצה לזה ומחצה לזה ותבע הר' יעקב הנז' להר"ע המוכר לו מכח האחריות שקבל עד כדי הסך ושמו השמאים מחצית החזקה של הבית שיצא מתחת ידו של יעקב הנז' עם מחצית האלתלוויח בסך כ"ם-ה"ם לערך ק"ם סנ לגוף הבית וחזקתו והאלתלוויח ונתן כהר"ש ליעקב הנז' סך כ"ם ה"ם הנזכרים ואיש על מקומו יבא בשלום אלא שהערכים למדוהו לטעון שקר ולערער על מה שכבר נדון באמרו שהיתה האלמנה דרה עם בעלה השני כה"ר מסעוד הכהן וממנו זכתה בהחזקה הנז' ולקול המייתו נתעוררו יורשי הבעל השני ובאו לתבוע שורת הדין שהם יטלו מחצית החזקה ונומיתי להם כבר נתברר שהבית היה בחזקת הבעל הראשון כאמור ולא הכניסה להבעל השני כי אם מחציתו [חסר] בהבית שותפין אין להם חזקה זע"ז ומה גם שאנו יודעים ם שגם משה אבי דוד הנז' [חסר] האשה השניה פנתה לו מקום אמו הנז' ודר שם הוא ואשתו ואחר שכן אין ליורשי הבעל [חסר] מחלק דוד כלום זולת מחלק יעקב הנז' יטול מחציתו ויחזור עוד על הר"ש לפרוע לו דמי הרביע וישאר בידו הרביע שהוא זכות האלמנה המוכרת וגוף הקרקע שקנה הר"ש מהגוי. ולראיה חתמתי וה"ז בר"ח אייר שהוא חדש זו שנת תקנ"ו לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט בכמוהר"ר יצחק אביטבול זלה"ה

יפה דן החכם הפוסק נר"ו בחזקת הבית והאלתלוויח שמכרה זהרא אשת הי' מסעוד ה"ן אזולאי לכהה"ר שלמה אביטבול אחיה והר"ש הנז' מכרה ליעקב בר אברהם ה"ן הרוש הנ"ב שבדין הוא שמכרה דבר שאינו שלה וחייב יעקב הנז' להחזיר מחצית החזקה לדוד אזולאי שהוא יורש אביו משה בן האשה המוכרת הנז' ולא זכה יעקב הנז' כי אם במחצית העולה לחלקה ומה שהוכיח מהאלעקיד דשרא הנ"ב שהדיורין הנז' בהאלעקיד הן הנה בעצמם הדיורין שמכרה האשה הנז' הם דברים כנים ואמתיים ועם היות שהחזקה היא בתורת משכונה ביד מהעוד הנז' כמ"ש בפנים ואין הגוף שלהם כדי שיוכלו למוכרו כאדם המוכר דבר הקנוי בידו לא דקדקתי בזה דאיפשר שהוחלטה בידו אח"ך בתורת מכר או משום שהוסיף תוספת על המש' ונתיקרה יותר מכדי שוויה. או משום שהוציא עליה הוצאות מרובים וכיוצא בזה ובודאי דלא נעלם דבר מעיני החכם הפוסק נר"ו ומידע ידע ודייק דהוחלטה בתורת מכר. [מבואר הוא בדברי החכם הפוסק נ"י שאחר שנמסרו לו המש' הנז' למסעוד הנז' חזר וקנה מאת הבעלים הראשונים ודו"ק וקיים שאול ס"ט]. ולכן מצאה יד האשה למכור ומכרה כנז' ומ"ש החכם הפוסק נר"ו אלא שהערכים למדוהו לטעון שקר ולערער על מה שכבר נדון. באמרו שהיתה האלמנה דרה עם בעלה השני הר' מסעוד הכהן וממנו זכתה בהחזקה הנז' ולקול המייתו נתעוררו יורשי הבעל השני ובאו לתבוע שורת הדין שהם יטלו מחצית החזקה ונומיתי להם כבר נתברר שהבית היה בחזקת הבעל הראשון כאמור ולא הכניסה לבעל השני כי אם מחציתו ע"כ. וראה מסגנון לשון זה דמה שמכרה האשה הנז' הוא אחר מיתת הבעל השני. ולכן פסק דיורשי בעל השני יטלו רביע מיעקב הנז' ויעקב יזכה ברביע העולה לחלקה דכך הוא האמת, אבל אם נאמר שמכרה קודם שתנשא לבעל השני ברור הוא דלא הכניסתו לבעל דכיון שמכרה קודם שנשאת לבעל השני דייקא ומדכרא ואין לה מה להכניס עוד וממילא אין ליורשי בעל הב' כלום אלא ודאי שהמכר הנז' היה אחר שנתאלמנה מבעל הב' דהכניסה אותו לבעל שני וכשנלב"ע הבעל דינא הוא שהמחצית שהכניסה לו יטלו בו יורשיו רביע דמכרה דבר שאינו שלה, והרביע העולה לחלקה יזכה בו יעקב הנז' מכח כסף מקנתו וא"כ גם בזה דינו דין אמת כמ"ש ולראית האמת ח"פ פאם יע"א בחדש הנ"ל שנה הנז"ל והכל קיים

אליהו הצרפתי ס"ט שאול סרירו סי"ט

ראיתי את כל הרשום בכתב אמת מעשה ידיהם של הרבנים הנז' וכל דבריהם אמת וצדק ומי הוא זה שיבא אחרי המלך מה שכבר עשוהו ולראיה חת"פ. קטן עושין אותו צניף זנב לאריות

אברהם אציני ס"ט

אחר כל הכתוב חזרתי על כל האמור וראיתי שיש, בזה שגגת תלמוד שאין להוציא הקרקע מיד המוחזק