אבני שיש חלק א קכב

בשח"ך וק"ע בפי' אפי' יבוא העכוב מצד בתו יתחייב בקנס ההוא רחמנא פטריה דאנוס הוא דמה הו"ל למעבד לרצותה אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה וכמו שמפורש בתשו' הרשב"א סי' תשע"א בנדון כזה בראובן ששידך בת בתו וחייב עצמו בש"ח בקנס ולא נתרצית הבת והיתה תשובתו לפטור ראובן הנז' וז"ל שהדין עמו לפי שזה אונס גמור אם לא רצתה הבת להנשא לבן שמעון ומה הו"ל למיעבד ואין לך אונס גדול מזה ואפילו תאמר שהיה יכול לפייסה בממון אפי' התנה שאם תסרב שיפייסנה וכדאמרינן בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה ואל תשיבני שהי"ל מתחילה להתנות שאם תסרב הבת שיהיה פטור. דלא היא דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למי שירצה האב יע"ש הרי מבואר דאפי' היה הקשר אמיץ בש"ח דמהנייא באסמכ' מ"מ הוא פטור מצד דאנוס הוא, והשתא דאתינא להכי אפי' לסברת הי"א שהביא מרן כי כדאי הוא שיתחייב בקנס לדמי הבושת כיון דחשיב אנוס קי"ל דהמבייש באונס פטור וכדכתב הרדב"ז סי' שכ"ט בראובן ששדך את בנו עם בתו של שמעון וחזר בו הבן ואביו קשור בחומרות וקנסות ופטרו מחמת אונס כדברי הרשב"א וסיים בדבריו וא"ת דמי בושתה היא נוטלת טענה זו לגבי האב אינה כלום דאנוס הוא והמבייש באונס פטור דקי"ל ישן שבייש פטור יע"ש. וכן כתב מהר"ם אלשיך בתשו' סי' ל' דכל דמקבל עליה לחבריה לפיוסי לפ' ואי לא מחייבנא לך מעכשיו כו"ך ולא איפייס אותו פ' דפטור המתחייב דאנוס הוא, איברא שבאותו נדון שנשאל עליו דנעשה הקשר בחיוב שטרות זל"ז כמו שהיו עושים חכמי ספרד כמ"ש מרן בסי' ר"ז הנז' ובא"ה סי' נ' חייב הקרוב שנתחייב אע"פ שבא העכוב מצד הבת דדוקא בהיכא שבא להתחייב בקנס אם לא יפייס דמיפטר מחמת אונס כדכתיבנא אבל בנדון דידיה שהוא חוב גמור שנתחייב מתחי' חו"ג בלי תנאי ואח"ך עושה לו הטבה למוחלו אם יעשה כו"ך שאין החוב נמחל בטענת אונס וכתב עוד דבזה נמצינו למדין טעם נכון למנהג חכמי ספרד שקונין מזה שהוא חייב לחבירו כו"ך וקונין מחבירו כשיעשה כך החוב מחול וכו' דלמה להו כולי האי דאי להוציא מידי אסמכ' יעשו הקשר בבד"ח או בשח"ך כדכתי' אלא משום דהא עדיפא להו דלא מצי למיטען טענת אונס ודו"ק. גם הרב מהרי"ו בסי' קמ"ב כתב חילוק זה וז"ל לא דמי דהתם לא היה שט"ח רק קנס בעלמא וכיון שאירע לו אונס פטור אבל הכא דאיכא שט"ח הוי כמו הלואה דלא מהני טענת אונס יע"ש ודלא כהרב ב"ש דלא חילק בין קנס לשט"ח יע"ש, ומורם בהגה בסי' נ' ס"ו כתב ג"כ כשאין הבת רוצה הפוסק פטור מהקנס דזה מיקרי אונס ולבסוף כתב אבל אם נתחייב בשטר שעשה כ"א שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש כענין חכמי ספרד דלעיל וכוונתו לחלק בין קנס לשט"ח כדכתיבנא וכן מפורש בדברי הלבוש היטב וז"ל מי שפסק על בתו בקנס ובשבועה וכו' ואח"ך אין הבת מתרצית י"א שהפוסק פטור מן הקנס ומן השבועה שזה מיקרי אונס וכו' וסיים ודוקא כשכתבו התנאים בפסיקא בעלמא וכו' אבל אם נתחייב עצמו בשטר שעשה כ"א שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש באם יעבור וכו' חייב לשלם ולא מהני טענת אונס יע"ש, העולה ממאי דכתיבנא שהאב הנז' פטור מהקנס אע"פ שקיבל עליו אחריות לרצות את בתו כיון שלא נתרצית אין עליו שום חיוב דאדעתא דהכי לא חייב עצמו ואפי' אם נעשה הדבר בש"ח, אדעתא דהכי לא נשבע וחיוב אין כאן שבועה אין כאן וכ"ש אם בדברי השאלה שלא היה אלא קש"מ לחוד דאין הקנין מוציא מידי אסמכת' ואין כאן שום חיוב אפי' אם בא העכוב מצד האב וכדכתיבנא מילתא בטעמא ולראית האמת ח"פ בחדש אלול ש' ומוסרותיהם ינת"ק לפ"ק

שאול ישועה אביטבול י"ץ

הד"א כמ"ש החכם הפוסק הנז' נר"ו שהאב פטור מן הקנס ההוא ואפי' אם נעשה הדבר בשח"ך מחמת דאנוס הוא ואדעתא דהכי לא נשבע דסבור הוא שתתרצה בתו לדבריו וחיוב אין כאן שבועה אין כאן וכ"ש שלא היה הדבר אלא בקש"מ דהויא אסמכ' ולא קניא וכמו שהביא החכם הפוסק ראיות ברורות כדרבונות וכמסמרות נטועים באורך ככתוב לעיל ולראית האמת ח"פ צפרו יע"א בזמן הנ"ל

ע"ה שלמה עי' מ"ש הרדב"ז בשאלות הנדפסות בס' הון יוסף סי' צ"א ומ"ש מוהרשד"ם ח' אה"ע ומהרמ"ך ח' ג' וערך השולחן סי' נ"א

סימן פ"ד

המציא לפנינו הר' דוד ן' משה אזולאי שטר משכונה שכתוב בו שמשה ן' מימון ן' יתאח ואשתו שמחה משכנו ביד הר' משה ן' יצחק אצאייג העליה הקטנה של לווחי הארז שבחצר הידועה להם הנק' צ'אר משה דוד ן' מימון וזמנו שנת ית"ן לפ"ק וע"ג כתוב שמשה ואשתו הנז' משכנו עוד למשה ן' יצחק אצאייג הבית הידוע להם בחצר הנז' ורואה פני מזרח וזמנו ש' תס"ב לפ"ק וס"ל כתוב שהוסיף עוד משה אצאייג הנז' להממשכנים הנז' מעות תוספת על המשכונה באדר תע"ו והמציא לפנינו עקד אשרא ישן נושן כתוב בערכאות ידועים שמשה ן' מימון ן' יתאח אלגול וואזוזיתו שמחה בנת חיים ן' מימון ובנו מימון באעו למשה ן' יצחק אצאייג הנק' ן' עדי אלגרפ'א אסגירא די בתלוויח ומחמולא עלא מגאז אצ'אר והייא פ'צ'אר אדמי וידאל ומזאוורא אלג'רפ'ת אדמי וידאל למדכור עאם תשעתו עשר וומאה וואל'פ וע"ז יסד טענתו דוד אזולאי הנז' ותבע מיעקב ן' אברהם ן' הרוש אשר בידו הבית הנז' והאלתלוויח הנז' שבחצר הנק' היום בפי ההמון צ'אר אברהם ן' הרוש ובשטרי זכיותיה כותבין צ'אר וידאל אלפוקייא ואע"ג שבשטר משכונה כתוב צ'אר דוד ן' מימון כיון שבכתב הערכאות כתוב צ'אר אדמי וידאל וניכרים דברי אמת שעל האלתלוויח שמדבר בשטר המשכונה הוא האלתלוויח הנז' בכתבי הערכאות שהמוכרים הנז' בזה הם הנז' בזה שמכרו להקונה הנז' והזמן שכתוב בכתב הערכאות שנת י"ט להמאה השנית לחשבונם הוא מכוון לזמן חידוש המשכונה בהתוספת שנת תס"ו שעד היום שמונין תקנ"ו הוי תשעים שנה ומשנת י"ט לחשבונם עד היום שמונין אלף ומאתים ועשר הוי שנים ותשעים שנים לערך ז' חדשי העיבור בכל מחזור י"ט וכבר ידוע מנהג הראשונים שהיו כותבים המשכונה בסופרי ישראל ועקד אשרא בערכאות ככתוב בהתקנה שנתקנה שנת כגש"ם והמציא עוד שטר מסירה שנמסרו המשכונות הנז' להר' מסעוד אזולאי [חסר איזה תיבות] הר' משה ן' יצחק אצאייג הנז' ה' בשנת תע"ו לפ"ק והוא זקנו של דוד הממציא לפנינו השטרות הנז' והמציא עוד עקד אשרא כתוב בערכאות סמוך