אבני שיש חלק א קיז

לו שכר דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור ופסקה מרן בסי' שס"ג ס"ו יע"ש וההיא דקאמר התם אמר ר' סחורה אמר ר' הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר משום שנ' ושאיה יוכת שער ע"כ דמשמע דדוקא משום דבעל החצר נהנה במקצת שמצילו משאיה הא לאו הכי לא כבר כתב הרא"ש וז"ל מייתי מהך קרא אסמכתא וסעד לדבריו לא מבעייא שהוא פטור משום דהו"ל זה נהנה וזה לא חסר אלא אפי' טובה נמי עושה עמו שמנע ביתו מליסתר עכ"ל, הרי דלהרא"ש אין טעם שאיה עיקר ולרבותא הוא דנקטיה ועיקר טעם הפטור משום דזה נהנה וזה אינו חסר פטיר וכ"כ הרשב"א בשיטתו על קמא דעיקר הטעם משום זה נהנה וזה אינו חסר פטור ועל מאי דנקט טעמא דשאיה כתב וז"ל ושמא נאמר שעכ"פ יש קצת הפסד בבתים מחמת דריסת הרגל הדיורין אלא שהריוח שמצילין אותו משאיה עולה כנגד הפסד זה ע"כ ואעפ"י שאין הפסד זה כדאי ליקרא על ידו בע"ה חסר כמ"ש לעיל מזה וז"ל ואין הפסד דריסת הרגל מחסרת בבתים שא"כ ל"ל משום שחרוריתא דאשיתא תיפוק לי משום הפסד דריסת הרגל אלא ודאי כדקאמרן יע"ש ועם היות שהרב נ"י משוי ליהו לב' טעמים עיקר לדינא דהיכא דלא חסר כלום לבעל הקרקע הוי פטורו משום זה נהנה וזה אינו חסר והיכא דחסרו בהשחרת כותלי הבית כנגד אותו הפסד המועט עביד ליה תועלת שהישוב מועיל לבית יע"ש מ"מ הרא"ש והרשב"א לא ניחא ליהו להוציא הפסד השחרוריתא דאשיתא בשכר שמצילו משאיה דלטעמייהו אזלי דסברי דכל דמחסרו בשחרוריתא דאישתא דצריך לפרוע כל הנאתו כמפורש בדבריהם יבוא לקמן בע"ה ושכך פסק מרן בסי' שס"ג סעיף ז' יע"ש ודעת הנמוקי יוסף כיש חולקים שהביא מורם שם

, הרי מבואר מדינא דגמרא דכל דלא עביד פסידא וחסרון לבעל הקרקע אע"ג דנהנה הוא מאותו קרקע פטור משום זה נהנה וזה אינו חסר

ומינה דביורד לסתם חרבה של חבירו ובנאה שלא ברשות אין על הבונה ליתן לבעלים בשכירות החרבה כלום אעפ"י שהוא נהנה מקרקעית החרבה בהצטרפות בניינו דמאי איכפת ליה לבעל החרבה בהנאתו של זה כיון שלא חסרו כלום דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור מטעם דמצי א"ל מאי חסרתיך אבל בהיכא דהיה לבעלים מהחרבה איזה הנאה בחרבנה דהו"ל זה נהנה וזה חסר ולא מצי למימר מאי חסרתיך דהא חסרו אותה הנאה מועטת שהיתה לו ממנה ובשביל כך מגלגלין עליו ליתן כל מה שנהנה כדכתב מור"ם סי' שע"ה ס"ז בהגה וז"ל ואם דר בה הבונה אם חסר לבעל הקרקע דבר מועט צריך ליתן לו כל מה שנהנה כמו שנתבאר לעיל סי' שס"ג עכ"ל ופי' כל מה שנהנה דנקט מורם היינו לומר כל מה שנהנה מקרקעית החרבה שהיא זכות בעלי החרבה שרואין כמה ראוי ליתן בחרבה זאת לבנות עליה בנין זה אבל לא עלה ולא יעלה על לב לומר דצריך ליתן לו שכי' כל הבית כמו שהוא בנוי ומשוכלל בשש קצוות בשביל א' מהקצוות שיש לבעלים דהיינו קרקעית החרבה דלא חזיא לדירה אלא בהצטרפות בנין הכותלים והתקרה שהם עיקר לדירה להסתופף הדר בצלם וכמו שמפורש הדבר היטב במקור דין זה והיינו דאיתא התם בגמ' הנז' ד' כ"א ההוא גברא דבנה אפדנא אקקולתא דיתמי [פי' נ"י שהיה ליתומים קרקע עשוי אשפה ובא זה ובנה בירה על גבה] אגבייה רב נחמן לאפדניה מניה ואקשינן לימא קסבר ר"נ הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר [כלו' ואפי' בחצר דלא קיימא לאגרא דהא אקקולתא סתמא לא קיימא לאגרא] ומשנינן ההוא מעיקרא קרמנאי הוו דיירי בה ויהבו ליהו ליתמי דבר מועט א"ל ר"נ זיל פייסינהו ליתמי ולא אשגח אגבייה ר"נ לאפדניה מניה ע"כ וכתבו התו' וז"ל והוו יהבי ליתמי דבר מועט ומחמת כן חייב לשלם מה שנהנה אעפ"י שלא חסר כ"כ ע"כ ואם דברי התו' ג"כ סתומים כדברי מורים הרי הרא"ש שדבריו מיוסדים עפ"י שיטתם השלים חסרונם וז"ל והוו יהבי ליתמי דבר מועט כי לא היה שם דירה ממש אלא אהלים לסחורה היו נוטים שם והלך זה ובנה בית על חרבת היתומים ולא הי"ל לפרוע דמי בניינו וא"ל ר"נ שיפייס היתו' במידי דאפייסו ולא חשו לדבריו ואגבי לאפדנייהו עד שנתנו ליתי' שכר הראוי ליתן מחרבה אחת לבנות עליה בית והוא יותר ממה שהיו נותנים להם קרמונאי כיון שהיו חסרים בו דבר מועט צריך הנהנה לפרוע כל הנאתו וכן הדר בבית חדש כיון שמחסרו שחרוריתא דאשיתא דצריך לפרוע כל הנאתו עכ"ל וכן הוא לשון רבינו ירוחם והביאו מור"ם בד"מ סי' שע"ה [יממה שציין בש"ע על אותה הנה מישרים נתיב ל"א ח"ב נראה שמקור ההגה זו מר"י] וז"ל מחסר חבירו בדבר מועט ונהנה ממנו אינו משלם לו מה שחסרו לבד אלא כל מה שנהנה כגון אדם שיש לו בית כמו חרבה וסוחרים נוטים שם אהל לסחורתן ונותנים לו דבר מועט משכירותה ובא אחר ובנה שם בית ואין יד בעל החרבה לפרוע לו בניינו אין אומרים יתן לו מה שהיו נותנים הסוחרים שכן חסרו אלא כל מה שנהנה ושמין כמה שיתן אדם אחר בחרבה כזאת לבנות עליה בית עכ"ל. הרי מבואר במקור הדין דאין מגלגלין עליו ליתן אלא השכירות הראויה לקרקעית החרבה ולא יותר וכן הוא לשון הלבוש בסי' שס"ג ס"ז וז"ל והא דאמרינן כשאין חצר עומדת לשכר שאין צריך להעלות לו שכר ה"מ שלא חסרו כלום אבל אם חסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש ולבן וזה השחירו וחסרו במה שהשאירו אע"פ שאין הפסד אותו שחרוריתא לא דבר מועט מגלגלין על ידו לשלם את כל השכר כפי מה שנהנה לפיכך א' שיש לו בית כמו חרבה והסוחרים. נוטים שם אהלים לסחורתן ונותנים לו דבר מועט לשכירות ובא אחר ובנה שם בנין ואין יד בעל החרבה משגת לפרוע לו בניינו אין אומרים שיתן לו מה שהיו נותנים לו הסוחרים שכן חסרו אלא צריך ליתן לו כל מה שנהנה דהיינו כמה יתן אדם אחר בחרבה כזאת לבנות עליה עכ"ל הרי שהרב הלבוש נקט כלשון רבו הרמ"א צריך ליתן לו כל מה שנהנה וביאר דברי רבו דהיינו כמה יתן אדם אחר וכו' נמצא דקמאי ובתראי בהסכמה עלו דאפי' בהיכא דחסר לבעל הקרקע איזה הנאה שהיתה לו בחרבה אין מגלגלין עליו ליתן אלא שכירות הראויה לקרקעית החרבה ודבר זה עצמו חידוש הוא לפרוע כל השכירות הראויה לקרקעית החרבה (ודבר זה עצמו חידוש הוא לפרוע כל השכירות הראויה לקרקעות החרבה) מאחר דלא הפסידו אלא דבר מועט דיהבי קרמנאי והוה אמינא דאינו חייב לפרוע לו אלא כשיעור שהפסידו אבל טפי לא ושכך היא סברת הרמ"ה הביא דבריו הנ"י פ' הנז' דלא חייביה רב נחמן לההוא דבנא אפדנא ליתן ליתו' יותר ממה דהוו יהבי ליהו קרמנאי ופי' דבריו מהר"ם אשר סביב הרי"ף דהא דאגבייה ר"נ לאפדניה פי' תפיסא תפס אפדניה עד שיתן ליתו' שכר הראוי להם כפי תחילת הדין דא"ל זיל פייסינהו דהיינו דבר מועט דלמה ישתנה כאן סוף הדין מתחילת הדין במה דלא אשגח ביה וכי כל מאן דלא אשגח בדיינא וקנסוהו לשלם יותר ממה שחייב וסיים הרמ"ה ואע"ג שיש הנאה מרובה מאי איכפת ליהו בהנאתו של זה כיון דלא מפסדי מידי ממאי דיהבי ליהו קרמנאי ע"כ, ומשמעות דברי הפוסקים הנ"ל