אבני שיש חלק א קטז

אדם אחר בחורבה כזאת לבנות עליה בית אבל אם משכירה לזולת יודה לדברי הנמוקי יוסף שמחשבין עליו כל הפירות שקבל מדרבי יוסי כאמור וא"כ בנד"ז שהיה משכירה לזולת דינא הוא שמחשבין עליו כל הפירות שאכל מיום הוסדה ועד עתה ומנכין לו מהם שיעור ההוצאה הנוגעת לבעל החזקה וישלם המותר מביתו כאמור, וכן ראיתי לרבותינו ואבותינו שהיו דנים במי שירד לחורבת חבירו ובנאה ולא הודו לו בדי"א שטר משכונה בעד ההוצאה שמחשבין עליו כל הפירות שאכל, ולענין מה שחכל מחלק הגוי עם היות שיש מקום לומר שכיון שנכנס בגבול בעל החזקה הו"ל כשליח דידיה ומנכין לו מה שאכל הקרוב אלי לומר כיון שירד לה מכח שכירות ששכר מהגוי הנק' אלגז'א אע"ג שהסיג גבול בעל החזקה הו"ל כשוכר מהגוי קרקע הבנוי ומשוכלל שחזקתו של ישראל שכל זמן שהוא מושכר בידו רשאי לאכול פירותיו עד שיסלקנו בעל החזקה, ה"נ בנד"ז ששכר כח הגוי בגוף הקרקע ומכח השכירות ירד להוציא הוצאות שכל מה שאכל כל זמן שהוא מושכר בידו ולא סלקו בעל החזקה הוא לעצמו וכשירצה בעל החזקה לסלקו מהשכירות הרשות בידו ויתן לו יציאותיו יובן מה שמגיע מההוצאה לחלק הגוי ויזכה בעל החזקה בכל העליה, עוד טען בעל החזקה שכשירד הבונה הנז' לחורבה הנז' שמא נשתיירו שם עצים ואבנים מנפילה הראשונה ונטלם הבונה הנז' וחייב הדין שיחרים עליו שלא נטל כלים מעצים ואבנים ועפר שנשתיירו מנפילה ראשונה, כך נלע"ד דעת הדיוט לפסוק בדין זה אלא שקודם גמר דין טרחתי ויגעתי לפשר ביניהם ולא עלתה בידי מחמת שני הכתות שלא רצו לקבל הפשרה ולכן כתבתי מה שנלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. ולראיה ח"פ צפרו יע"א בסיון מש' תקנ"ב לפ"ק וקיים

שאול סירירו סל"ט

אנא נפשאי כתבית יהבית, הגם דעל עלבוני לא חשתי ולא איחוש, ולא עבידנא דינא לנפשאי כי במה שהקל וזלזל בכבודי, לא חיסר ממני כמריח באתרוג, ואם היפך בחובתי שש ומתפאר ליקרא מפיק ממונא מדיינא העלה בידו חרס לאמר דלאו דיינא הוא דמפיק בלא דינא ואם דחק ונכנס לדון דין זה במקום דאיכא נר המערב רישא דכל רישין לחשבו שזה הגבהתו בעיני ההמון אינה אלא השפלתו בעיני מביני מדע ומ"מ לא אוכל להתעלם מלהשיב על עלבונה של תורה ומלהוכיח במישור במאי דעוית בדת יהודית פן יהיה חכם בעיניו ולמשכוני נפשאי אחזקת חבר שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן בערוך משפטי לפני כל יודעי דת ודין

והנה בתחילת דינו דן לבטל השומא הא' ולא ידע לאהדורי סברא איך נניח השמאים שעמדו לשום בזמן הבנין וראו וידעו מה היתה שומת הסיד והחול וכל צרכי הבנין ונעמיד שמאים אחרים היום שעברו כמה שנים מזמן הבנין לעשות שומא לבנין כפי שומת זמן הבנין ואיך נאמר למי שלא ראו את החדש יבואו ויעידו ומן הדין שאפילו אם היו אלו ואלו עומדים בזמן הבנין וכולם יודעים בשומת צרכי הבנין אם כבר שמו ג' שמאים וטען בע"ד ישומו לי שלשה שמאים הבקיאים יותר בשומא אין שומעין לו שכך פסק מר"ן בסי' ק"ג ס"ג ולא מסתייה דלא גמיר האי דינא ולא סביר האי סברא אלא שכדי להעמיד טעותו נעשה שואל שלא כענין ולא כהלכה דמה ששאל לא מן השמאים הא' אי גמיר דין שמין בפחות שבשערים שהביא מר"ן בסי' שע"ה ס"ח והטעהו בפירוש דין זה במה שפי' לו דפחות שבשערים דנקט מר"ן היינו שצריכים השמאים לחזר אחר איזה יחיד שיהיה זריז וחריף מאד בזביני שאפשר לו לקנות בפחות פחות מהשערים הידועים שבשוק וכשהשיבו זה לא ידענו ולא עלתה על לבנו שנצטרך לחזר אחר איזה חריף ועכ"פ אנו יודעים שיש ב' שערים לכל דבר לקונה בפרוטרוט יש שער גבוה ולקונה הרבה ביחד יש שער פחות כגון מי שקונה סיד מן השוק במשא קונה ביוקר ואם יתחבר לבעל חצר הבורית שקונים הרבה ביחד בכו"ך למאה משאות קונה בפחות וכן בחול ואבנים הקונה מן השוק קונה בשער הגבוה והשוכר פועלים ובהמות ע"י עצמו קונה בשער הפחות וכשאנו שמין מניחין השער הגבוה ושמין בשער הפחות ועפ"י דעתו ופירושו המשובש גזר אומר וביטל השומא הא' ודן בה דין שומא בטעות עפ"י טעותו

ומי יאמר כמוהו לבטל שומת השמאים אפי' בהיכא דלא הוו כולם בקיאי בדיני השומא האמתיים כי יש לנו די והותר כשיהיו בקיאים בשומת הבנין המוטל עליהם לדעת דמי כל דבר וערכו ואתכא דבי דינא סמכי לגלות אזנם בכל שומא כיצד ישומו ובאיזה אופן ישימו וכ"ש הכא שהג' שמאים הא' כולם ת"ח ובקיאים בדיני שומא ובהלכות דיינים יותר ממנו והוא הפך הקערה על פיה במה שהעמיד שמאים אעפ"י שבקיאים בשומא אינם ת"ח ואין להם ידיעה בדיני שומא וצריכים להתנבא על זמן הבנין מה היתה שומת צרכי הבנין באותו זמן בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה לאהדורי אצד חובה במה שמצא בשטרי השומא שהשומא הא' היתה באלול התקל"ח ותשלום הנוסף לתיקון העליה היה בסיון תקמ"ב וסמוך למשכונה השניה כתוב מש' בב"ד בעד ההוצאות שנעשית ע"י ג' ת"ח היותר רשומים בעיר הזאת ושם נאמר שמשכנו החזקה מזמן הנז' לה' שנים ופירש לפי דעתו שמה שכתבו בשטר המש' מזמן הנז' קאי אזמן שומא שניה והוו השנים שבנתים בלתי מש' וצריך לנכות שכי' השנים האלה מהשומא. וזה דבר שאין לו שחר דאפי' לסברתו המוטעית דמחייב הבונה בכל שכירות המדור שבנה כשלא עשה מש' בב"ד הו"ל למיפק למחזי מאי עמא דבר דאין באים לב"ד על עסקי המש' עד גמר מה שבדעתם לתקן בהמדור וכשבאים לב"ד כותבין להם בהמש' מיום הוסד הבנין ועד מלאת כו"כ שנים וזו היא הדרך שאחזו הת"ח הנז' אלא שכתבו במקום מיום הוסד הבנין מזמן הנז' ועד מלאת כו"ך ואזמן דשומא קמא דנעשית בתחילת הבנין קיימי וכמי שהם עצמם מפרשים שכך היתה כוונתם

וכל זה לפי דעתו שסובר דבלא משכונה מנכין להבונה כל שכירות המדור כמו שהוא בנוי ומשוכלל ומפריח באויר כל הבנינים שבנה הבונה כאילו כל השכירות נתנה בעד אויר העליה שיש לבעליה ואם קרא לא שנה ואם שנה לא פירשו לו

ואבוא היום אל העין עין משפט לברר דין היורד לסתם חורבה של חבירו ובנאה שלא ברשות ואין לו בה שיתוף ולא משכונת ב"ד מה דינו לענין שכירות ואז נבוא לנ"ד דבונה עליה תוך חצר ואית ליה שיתוף בהעליה ומשכונת ב"ד מאי אהנו והנה מקור דין זה נובע מסוגיית הגמ' פ' כיצד הרגל ד' כ"א דאיבעיא להו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר מאי מצי א"ל מאי חסרתיך [פרש"י הא בלא"ה לא מוגרת לה] או דילמא מצי א"ל הא אתהנית [פרש"י דאי לאו חצר דידי הוה אוגר אחריתי] ואיפשר בעיין דכל דזה אינו חצר אע"ג דזה נהנה פטור והדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא אע"ג דאיהי עביד למיגר אין צריך להעלות