אבני שיש חלק א קיג

בחזקת יישוב החצר ההיא והמה חכמים מחוכמים ורשומים להבין ולהורות ובקיאין בענייני החזקות ואם לא נסתלקה יד המוכר הנז' מהחצר הנז' מכל וכל מהגוף ומהחזקה לא היו נדרשים לבקשתו והיו דוחין אותו באמת הבנין לאמר למה תעשה כה ועדיין החזקה בחזקת המוכר ומי בער ולא ידע שהמוכר קרקע סתם לגוי נשארה לו החזקה אלא ודאי מדחזינן שהח' הנז' נדרשו לבקשתו אנו יודעים בבירור שלא נשאר שום זכות למו' לא בגוף ולא בחזקה ומה גם שפירשו דבריהם וכתבו שהשכירות היתה סמוך למקנת החצר כשקנאה הגוי ממשה הנז' והוסיפו תוספת טובה וכתבו וז"ל ותיכף ומיד כדי לזכות בחזקה ממרדכי השו' הנז' הלכו עמו הח' הנז' להחצר הנז' ותקע מסמר בא' מכותלי החצר הנז' לפניהם אדעתא דהכי כדי לזכות בחזקה הלזו מרדכי הנז' כאמור ע"כ הרי שעשו כל היכולת כדי שיזכה השו' הנז' בחזקת יישוב החצר הנז' משום דחשיבי להחצר הנז' קרקעו של גוי בלי שיתוף שום בר ישר' דהו"ל כנכסי הפקר וכל הקודם לשכיר ממנו א' זוכה בחזקה כפי התקנה ולא הצריכו מתקני התקנה לעשות מעשה בגוף הקרקע כדין חזקת הזוכה מההפקר ובנכסי הגר אלא בשכירות גרידא קני וכן אם היה הגוי בונה איזה מדור ועמד היהודי לסייעו בהושטת אבנים וחומר ומעיד עדים שעושה כדי לזכות בהחזקה הוא זוכה דחזקת יישוב נקנית בחזקה כל דהו כמו שכתוב ומפורש אצלינו בפסקי הרבנים זלה"ה באה"ט ולא היו צריכים הח' הנז' ללכת עמו ולטרוח כדי לתקוע מסמר שזה מעשה בגוף הקרקע שיועיל לתלות בו בגדיו וכיוצא אלא לתוספת טובה עשו זאת לבל יקדמנו אחר קודם שיזכה בשכירות הנז' להחזיק באיזה אופן שיהיה והנה הח' הנז' הם עצמם שכתבו וחתמו בשולי השטר ק"ע הנז' זה הלשון וז"ן כבר יצא מזה טופס לגבי המחצית שזכה בו הר' משה המו' הנז' כמשו"ח מיד שנינו אנחנו החתו' פה וק"ש עכ"ל, הלשון מורה שנתעצמו בריבם המוכר הנ"ל והמחזיק הנ"ל ופישרו ביניהם מחצה לזה ומחצה לזה בחזקת החצר הנז' ויש לדון בזה דין שטר שהרי כתבו בקצרה מה שכתבו בארוכה בשטר הזכיה ולא חשיב מפי כתבן וממנו אנן דנין שיש מחצה לזה ומחצה לזה בחזקת החצר הנז' ומה גם דאיכא עדים שמעידים שהיה מרדכי גובה שכירות מהחצר הנז' לדברי עד אחד מחצה כל הכתוב ולדברי עד א' לא ידע כמה היה גובה, מ"מ הצד השוה שבהן שיש לו זכות בהחצר הנז' ומשום דדיינינן שעשו פשרה סתמו כפירושו מחצה לזה ומחצה לזה שהדיין מצוה שלא להטות בפשרה כמו שמצוה שלא להטות משפט נראה ודאי דמחצה לזה ומחצה לזה דודאי היה גובה מחצה וכדמוכח מל' השטר הנז' ודברים נכונים הם ועל יורשי המוכר המערערים להביא ראיה אם תובעים יותר ממחצית החזקה הנז' וכל זמן שלא הוציאו ראיה אין להם לזכות אלא במחצית החזקה ולראיה חתמתי פה בכסלו ש' נפלאו"ת לפ"ק וקיים

שאול ישועה סי"ט

סי' פ"ב

שאלה לרבותינו בעלי ההוראה שמהם תורה יוצאה, לתת לכל שואל די מחסורו ברוח מבינתם ודעתם הרחבה והמלאה ינטירנהו מלכא עילאה, וישזבינהו מכל עקא ותלאה כי"ר יורונו מורי צדק מה יהיה משפט ראובן שהיתה לו חזקת עליה א' פה צפרו יע"א וגוף העליה של האלמכזן והיתה חריבה ומנהג המקום הוא שלא יוכל שום אדם זולת בעל החזקה לירד בכח האלמכזן לבנות קרקע אלמכזן ולאכול פרותיו כי אם דוקא בעל החזקה שגם בדיניהם אין נותנים רשות לשום אדם לירד לקרקע ההוא זולת לבעל החזקה דוקא והאלמכזן עצמו אין ספק בידו להוציא הוצאות על הקרקע החרב ועוד כדי שלא להוציא הרבה ולהכניס קמעא וגם אינו מכריח לבעל החזק' לבנות אלא כשרוצה בעל החזקה לבנות כדי שלא תאבד חזקתו הוא מוציא הכל משלו חלקו וחלק האלמכזן וגובה כל השכי' ונותן להאלמכזן בעד גוף הקרקע הנק' אצלם לבקעא סך קבוע בכ"ח יובן דבר מועט לפי רוב השנים או מיעוטן אשר ישתוה עמם ובמלאת הימים ההם יחדש עמו עוד עקדא אחרת בין רב למעט לפי העת והזמן עולים ויורדים בו והוא הנק' אצלם גז'א ולא יקרב איש זר אשר לא לו החזק' לשכור מהם אלבקעא הנז' וליכנס בגבול בעל החזק' ועמד שמעון שהוא לבדו דיין קבוע בעיר וירד לעליה הנז' והוציא עליה הוצאו' מכיסו עד ששכללה להיות ראויה לדירה ההוא אמר ששר העיר הכריחו לבנות הבית שתחתיה שחזקתו שלו וגופו של האלמכזן כדי שלא תתבטל הנאת אלמכזן ואגב הבית הכריחו לבנות גם העליה הנז' שעליו ולהיותו מוכרח במעשיו עמד ובנה הבית והעליה והותווך עם אלמכזן כמה יתן לו בהאלגזא בכ"ח לשנים קצובות והיה אוכל פירות העליה והביא השמאים מהקבועים בעיר ושמו לו הוצאו' העליה הנז' והעלה אותם על ספר יובן כל ההוצאו' הנוגעים לגוף ולחזקה אבל לא שמו אותם בפחות שבשערים כמ"ש מר"ן בחומ"ש סי' ס"ח כי אמרו דלא גמירי האי דינא וטעו במילתא דעביד איניש למיטעי ושמעון לא הודיעם שאינו רואה חובה לעצמו והיה אוכל פי' העליה הנז' כמו ד' שנים ושוב חשש לו שמא היום או למחר יקומו בעלי העליה הנז' וינכו לו הפי' שאכל מההוצאה הנז' ויתנו לו מותר ההוצאה ויסלקוהו או יניחוהו עד שיאכל שיעור ההוצאה ויצא חנם אין כסף ולכן נמלך בדעתו והביא קצת מת"ח שבעיר והודו לו שטר משכו' בבדי"א על חזקת העליה הנז' בעד מה שנוגע לה מההוצאה הנז' מזמן שירד לה לאכול פירות וחתמו תמ"ת ואיהו גופיה שמעון הנז' פעם אחרת כשהוציא הוצאו' על קרקע אחר ובקש למשכנו בידו בעד ההוצאה בא לו לבדי"א שבפאס יע"א והודו לו שכר משכו' והת"ח הנז' יהבי טעמא למשכו' הנז' משום שהיה מוכרח במעשיו ע"פ השר כאמור והן הן עדיו על ההכרח הנז' שהכריחו לבנות וא' מב' היה קרוב לו בשעה שירד לבנות ולאכול פירו' ובשעה שהודו לו מש' הנז' כבר נתרחק הקרוב הנז' והן היום עמד ראובן בעל הח' ויהי כי ארכו לו שם הימים לשמעון הנז' והוא אוכל פירות העליה הנז' נפלו עוד קצת מכתלי העליה ובנה אותם מחדש ושם אותם בדמים ע"פ השמאים לשיתוסף לו סך השומא על עיקר המשכו' והן היום עמד ראובן בעל החזק' תובע לשמעון הנז' ובידו מלא לאמר תשובות כחבלי זמורות הן בענין השומא שנעשית בטעות ההוא אמר דשומא הדרא לפחות שבשערים ואע"ג דכ' מר"ן בח"מ סי' ק"ג ס"ג שמיה ג' ואומר המלוה ישומו אותה ג' אחרים וכו' אין שומעין לו שאני התם שלא נתברר שטעו אבל בנד"ז דודאי טעו שומא הדרא ועוד נלע"ד לחלק ביניהם אפי' היכא דלא טעו דשאני ההיא דסי' ק"ג אין השמאים הם המחוייבים ללוה שכבר הוא מחוייב ועומד ואינם באים אלא להגבותו לכן אם כבר שמיה ג' לא הדרא אבל בנד"ז שאין ידוע החיוב כי אם ע"פ השמאים איפשר לו' שאם רצה בעל הקרקע לבטל השומא