אבני שיש חלק א יא

ליה ע"ם כל הדורות למה לי, יש לו להשיב לשופרא דשטרא או דרך גוזמא בעלמא כדרך סופרי שטרות במלצותיהם, אלא שגם בזה לא אמנע מלהביא ראיות מש"ס ופוסקים. חדא דאיתא בפ' הכותב דף פ"ג ע"ב אמתני' דקתני עד שיכתוב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהם ובפרי פירותיהם ע"ע דבעי תלמודא אי פרי פירות דוקא או דילמא ע"ע דוקא, או דילמא תרוויהו דוקא ומסיק באת"ל אכולהו צדדי ובאת"ל תרוויהו דוקא מקשי תרתי למה לי צריכא דאי כתב לה פרי פירות ולא כתב לה עד עולם הוה אמינא פרי פירות הוא דלא אכול אבל פרי דפרי פירות אכול להכי אצטריך עד עולם ואי כתב עד עולם ולא כתב פרי פירות הו"א לעולם אפירות קאי להכי אצטריך פרי פירות ה"נ בנ"ד נימא אי כתב זרע זרעו ולא כתיב ע"ם כל הדורות הו"א דזרע זרע זרעו לא היטב עמו להכי כתב ע"ם כה"ד להוסיף גם זרע זרע זרעי ואם האריך ימים הקונה לראות זרע זרע זרעו כמו שראה זרע זרעו ייטיב גם לזרע זרע זרעו ואם מת נפסק החבל ועיין תמורה ריש פ' אלו קדשים דתני וולדן וולד ולדן ע"ם כל העולם וכן בריש יבמות צרותיהן וצרות צרותיהם ע"ס כל העולם יע"ש

ועוד ראיה אחרת גבי נרצע שאינו עובד את הבן דכתב הרמב"ם בפ"ג מה' עבדים הלכה ז' אעפ"י שהניח בן אין הנרצע עובד את הבן מפי השמועה למדו ועבדו לו ולא לבנו לעולם לעולמו של יובל ע"כ, הרי דכיון דאימעיט בן מועבדו לו ולא לבנו לא שבקינן האי דיוקא מקמי מאי דקאמר אח"כ לעולם לעולמו של יובל ואינו עובד את הבן בתוך עולמו של יובל ה"נ בנ"ד דדייקינן הוא ולא בניו תו לא משגחינן בעד סוף כל הדורות דעל האב נאמר ולא על הבן. ועוד ראיה אחרת מלשון הרמב"ם פ' ו' מה' מעשר הלכה י"ט וז"ל כהן שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שמעשר א' שלי לעולם הרי הוא שלו ואם מת הרי בנו כשאר כהנים וכו' הרי דאף בהיכא דכתב לעולם ואי איפשר לו לחיות לעולם לא אמרינן לרבות בניו אחריו אלא הוא דוקא ולא בניו

ועוד ראיה אחרת מתשובת חזה התנופה שהביא הב"י סי' ר"ז אות י"ז והביאו הטור בסי' רמ"ח אות י"ד וכן הוא בכללי הרא"ש כלל פ"א סי' ב' ראובן נתן לשמעון חדר בבית שידור בו אע"פ שכתוב בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר ובבור ובב"ה מעכשיו ועד עולם אם מת שמעון לא יירשו בניו זכותו אחריו מדהוצרך להזכיר בשטר שמעון ואשתו נראה שבא למעט בניהם אחריהם ע"כ, הרי דלא הועילה תיבת עד עולם להביא בניהם אחריהם מדנקט תחי' שמעון ואשתו דמשמע למעט בניהם, כל זה אני דן לפני כל יודעי דת ודין והם בבחירתם יקרבו אשר יבחרו ואשר יכשר בעיניהם להוציא דין יתומים לאמתו ושכומ"ה החותם פה צפרו בחדש אהוב למעלה ונחמד למטה שנת כי הובאו בי"ת יוס"ף לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ח'

קרבו ויאתיון לדין לפני יחד ראשי ק"ק קהלינו ישצ"ו נתבעים והר' מאיר צבע תובע אודות מעשה שהיה כך היה שהי' מסעוד אלקובי היה נגיד קצת חדשים משנה שעברה והוליכו הוא והר' מאיר צבע תשורה בעד הק"ק להאלשריף מולאי למאמון עז"א ובעת ההיא א"ל אחיו מולאי רשיד עז"א דרשו נא לי ככר בורית שאקנהו, ענה מסעוד הנז' וא"ל הבורית אינו מצוי כעת בעיר הלזו, ענהו האלשריף וא"ל הנה משרתי ילך עמכם יחפש חצרי הבורית שבעיר הלזו ואם לא ימצא מה בידי לעשות, אז הלך המשרת הנז' ואמר להר' מסעוד הנז' הודיעני והוריני בעלי החצרות והבתים הנז' היה לפניו הר' מאיר צבע הנז' וא"ל מסעוד זה אחד מהם אז הלך עמו המשרת הנז' וחפש חיפוש מחיפוש ולא מצא בורית גילה המשרת את פי חבית א' ומצאה מלאה שמן זית ולקח ממנה שמן מחיר שנים ועשרים אוקיות ומחצית האוקיא והלך להאשריף הנז' וא"ל ידוע תדע כי עשר אוקיות אני אתנם לך ועשר אוקיות האחרות יתנום בעלי חצרי הבורית, סוף דבר עלה וירד הר"מ הנז' לקחת מיד האלשריף העשר אוקיות ולא עלה בידו, וכעת תבע הר"מ הנז' ליחידי עם סגולה הנז' לאמר שעל כל הק"ק רמי הסך הנז' לתתו יען שבשליחותם הפסד ואלולא שליחותם לא היה נראה לעיני העמים והוה מוקים קרא בנפשיה חבי כמעט וכו' זאת ועוד שהדברים מוכיחים שמאחר שלא נתנו לו דורון כמו שנתנו לאחיו לכך לקח ממנו וא"כ כל הקהל חייבים לו יען שבגללם נתפס דהא בר מתא אבר מתא וכו' ובה שעתא תבע בעלי החצרות הנז' לקיים מאמר האלשריף ויחידי הקהל השיבו דמזלו גרם ונתפס במצודה ואין לו לתובעם אפי' היה נתפס בעבורם, ובעלי החצרות טענו דלא מפי האלשריף הם חיין ואינו אלא דוחהו ובתחלה רצונו לפשר ביניהם ולא רצו ואמרו להעמיד הדבר ע"פ הדין, ופסקתי ביניהם שהק"ק ישצ"ו גם לרבות בעלי החצרות פטורים מהא דכתב מר"ן בחומ"ש סי' קכ"ח סעיף ב' מי שנתפס בעד חבירו וכו' אין חבירו חייב לשלם וכו' ואפי' החולקים שם בהגה בפורע חוב לכותי הכא מודו כדכתב הסמ"ע שם סק"ו ושנאה מר"ן ג"כ סי' שפ"ח ס"ו, ומ"ש שבשליחותם הוזק מהא נמי פטורים מהא דכתב מר"ן שם קפ"ח מי שהגיע לו הזיק בממונו מחמת שלוחו או שהעלילו עליו וכו', ומ"ש שיתנו בעלי החצרות ודאי אחר דלאו מלכא הוא ולאו שר שליט בעיר אינם חייבים לקיים גזירתו ואין להאריך, הנראה לקצ"ד כתבתי וצור ישראל יצילני משגיאה כי דעת ממני פליאה

הצעיר יהושע בן לא"א אהרן אבן זכרי ס"ט

טרח בכדי ויעש בריחי'ם לשלמ'י צבור מההיא דנתפס על חבירו שהביא מר"ן בסימן קכ"ח סעיף ב' ולא דמיא אפי' כאוכלא לדנא וחוששני לזה שאין מוח בקדקדו דמה ראה על ככה ומה הגיע אליו דחשיב ליה נתפס על הצבור כאלו מקרה קרהו ונתפס בעדם והלא המה הכריחוהו ושלחו אותו לפקח עליהם לפני אותם אריות וגוריהם שהשעה משחקת להם שקולים הם ויבואו שניהם והאחד מהם חותן המלך ול"ו רבות במחיריהם. והנה עמא דבר לשלוח לפני חורים וסגנים כיוצא בהם איש אחד איש אחד להשלים מאוים ולהיות נדרש לכל חפציהם והוא עומד עליהם ויש לו דין צבור לפניהם ומה שרוצים לתבוע מהצבור תובעים מזה העומד בחריקייהו כמוהו כמוהם אדעתא דהכי שולחים אותו לעיניהם וא"כ בנדון דידן שהלך בשליחותם עם פקיד החדש לתועלת הכולל לאברוחי אותם אריות מעליהם במנחה ההולכת לפני הגדול שבהם, וירא האחד ויצר לו כי הוא יצא נקי מנכסיהם, שאל חלקו וארוחתו בפיו ויתנכל אליהם לאמר תיתי חדא מתרתי בורית או שמן זית איזה מהם ויש לו דין קדימה לבורית ואמטו להכי שלח משרתו עמהם, לחפש כליהם, ויחפש ולא מצא את הבורית, ויקח לו את השמן הנמצא בבית הר"מ הנז', בלא כסף ובלא מחיר, כאשר גילה סופו על תחלתו סר ש'לם מעליהם, ואחר שכן מה מקום לט'פלה זו דחשיב ליה נתפס על הצבור, והוא לבדו ישא