אבני שיש חלק א קט

ישא וכו' לא נשבע אלא כפי התקנות וזו מן התקנה האחרונה שתיקנו כשיראו ב"ד שיש אונס רשאי לישא ופי' הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ משם הרב מוהר"ר יעקב ן' דנאן זלה"ה כגון חולי המונע לידה או חולי המונע תשמיש שמתקלקלת בתמידות ולכן רשאי הוא לישא אשה אחרת עליה כאמור החותם פה צפרו בעשרים בחדש זו שנת בשלם ובמישו"ר לפ"ק וקיים

נאם שאול ישועה סל"ט

סימן ע"ט

טופס פס"ד שהוצרכו בעליו להעתיקו לשולחו למדינה אחרת לדון עליו וז"ן, הן היום עמדו יורשי אברהם בוחזיזא וערערו על המחזיקים בחזקת הבית וחזקת החנות הנז' גם המחזיקים עמדו וקנו גוף הבית וגוף החנות מאת הגוים בדמים מועטים אך לא המציאו שטר הקניה בעש"ג רק כי כן טוענים ותחלה יש לפסוק דין החזקות ואח"ך דין הגופות. בדין החזקות נראה שלא היה מן הראוי להוריד לממשכן הנז' בחזקות הנז' יען כי לא היה לו כ"א שטר משכונה על הבית וכשעמדו הממשכנים ומכרו הבית לגוים לא נתחייבו מדין מזיק שעבודו של חבירו ונחזי אנן אם היה הממשכן בחיים מה היה מתחייב למלוה שהרי ידוע שהחזקה נשארת בידו של המלוה ולפעמים נוטל יותר מחצי שכירות אף שהיא נחשבת ברביע ולכן נראה ששמין לפי העת והזמן כמה יתן אדם למשכן חזקת בית זה לפי ערך השכירות ולפי מהות הגוי וקושיו ורבותו ואותו הסך מהמש' ישאר מש' על החזקה והשאר יפרענו בדמים ולא יתחייב לפרוע מפאת השטר מש' כי השטר פקע שעבודו במכירת הגוי וההיזק נשאר מלוה על פה דוקא וכמ"ש מרן בסי' ס"ו סל"ה המוחל מזיק הוא וכו' וסיים בטור דהו"ל כמוכר בית ושרפו וכ"כ בסי' קי"ז ס"ה בעשה עבדו אפותיקי מפורש ושחררו יצא לחירות וב"ח גובה חובו מהלוה וכותב עליו שטר וטורף מזמן זה השטר ע"כ, וכתב הסמ"ע פי' ולא מזמן ההלואה הא' שאותו שטר חשבינן ליה דפרוע כאפותיקי של עבד אלא שנתחייב לו הלוה מחדש באשר הזיקו בשחרורו והפקיע שעבודו והו"ל כאלו הזיקו אדם דעלמא ונתחייב לו מעשה מזמן הזיקו ודומה לזה בסי' ס"ו עכ"ל הנה כי כן ממש נאמר בנד"ז שמשכונה דסורא הסכימו כל בתי דינין שלפנינו דדמיא לאפותיקי מפו' ועל כן תקנו ופשטה תקנתם שמש' שנפלה אין לו לחזור על הלוה כלל רק יטול הנשאר מהמשכונה קרקע ועצים ואבנים מעתה נר' דאם מת הלוה אין גובין מיורשיו דהו"ל כמלוה על פה דאינה נגבית מהיורשים כ"א בא' מג' דרכים דטענינן ליתמי שמא אביהם פרע וה"נ בנד"ז לטעון שמא אביהם פרע ההזיק או שמא נתרצה המלוה להחזיק המש' על חזקת הבית לבד ויהנה בפירות החזקה וזה יקרה פעמים רבות בשיש מש' לראובן נגד שמעון ומוכר שמעון ביתו לגוים מתרצים ביניהם להניח המש' על החזקה כי אין לו נזק כ"כ כי רואה כי פירות החזקה לבד יהיו עורכים להנאת דמי המש' וכיון שעומדת לפדות אינו מקפיד בזה וכ"ש וק"ו בנד"ז שיש עד א' שמעיד שלא היתה המש' פשוטה ליהנות בכל פירות הבית רק ע"י קצבה שעשו ביניהם שיהנה כו"ך בחדש שלפי זה פשוט הוא שיש לטעון שאיפשר שפירות החזקה לבד היו מספיקים לקצבה שעשו ביניהם ליטול שכירות כו"ך דהשתא אפי' לכתחילה היה יכול למכור לגוי אחר שהקצבה שעשו תוליד החזקה וכ"ש עוד להעדאת העדים שביד המערערים שהיה הר"ש ן' מזור שהוא שותף מנחם במש' או עומד בעד מנחם הוא והגויה נפרעים מאת אברהם בשכירות הבית אלמא דידעו הממשכנים שהבית נמכרה לגוי ועכ"ז נתרצו והיו גובים השכירות מאת אברהם כל א' כראוי לו זה עדות שנתרצו שניהם להניח המש' על החזקה ומחל בקצת היזק שיוציא לו ממכירת הגוף לגויה באופן ששטר מש' הנז' הוא כשטר מכירת פירות ואינו דומה כל לשט"ח לגבות משאר נכסים וההיזק שהזיקו אברהם את"ל שהיה שום היזק הויא כמלוה ע"פ ואינו נגבה כלל מהיורשים ומעתה דינא הוא שלא נשאר ביד מנחם כ"א שעבוד שטר המש' על החזקה של הבית לבד וגוף חזקת הבית וחזקת החנות היא של היורשים

חזרו עוד היורשים וטענו לזכות גם בגוף הבית וגוף החנות יען כי כיון שהם הזוכים בחזקה אינו יכול שום אדם לקנות מהגוי הגוף כ"א בעל החזקה ואף שהן היום עברו עידן ועידנין ולפי התקנה כיון שעברו י"ב חדש נחלטו ג' רבעים ביד הקונה ונשאר רביע לבעל החזקה טוענים היורשים שהיו אנוסים שלא ידעו שיש להם זכות בחזקה מעין מ"ש בש"ע סי' קע"ה סל"ב היה אנוס וכו' וכן אם שתק מכח טעות וכו' ע"כ וכו' ולזה אני אומר כי שמעתי שדנים בפשיטות שאפי' שתק מכח טעות או אונס כיון שעברו י"ב חדש אבד זכותו ושאני מצרנות שאין קצבה לסלוק וכן השיבו ב"ד הא' שבפאם יע"א וסיימו דאף אם יהיה הדבר ספק כל ספק שיש בתקנה העמידהו על ד"ת באופן שאפי' לא היה להם זכות בחזקה זכו בג' רבעים של הגוי

אכן היורשים טוענים דלו יהי שיזכו בג' רבעים בגוף הבית מ"מ בגוף החנות יש להם דין ודברים מי יאמר שהיתה קנויה ביד הגויה כל עיקר ואת"ל שהיתה מכורה ביד הגויה מי יאמר שלקחו מן הגוי ודלמא הגוי נסתלק מאליו שנתייאש כי אין להם עדים שלקחו מן הגוי אך לספק השני הזה נר' דאם יתברר שודאי היתה מכורה ביד הגוי אף שיש ספק בלקיחה הו"ל היורשים ספק והלקיחה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ועדיפא מזה בש"ע סי' קמ"ו סכ"ב ב' שהיו עוררים על השדה וכו' ואין לא' מהם ראיה וכו' תשאר ביד המחזיק וכו' ע"ש וזה ודאי יועיל למחזיקים לגבי הבית שיש בידם עדים שהיתה מכורה ביד הגוי אך בחנות המציאו היורשים ק"ע משני עדים שיודעים נאמנה שלא היתה החנות כלל מכורה לגוים ויודעים שהיתה בחזקת אברהם בוחזיזא ומלבד זה אפי' לא היו עדים ודאי שעל המחזיקים להביא ראיה דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכל שלא הביאו המחזיקים ראיה בשע"ך שהיתה מכורה ביד הגויה תחזור הקרקע לבעליה שיש להם חזקת אבות אלא שאני מסופק קצת בעדות שהעידו השמאים כמסיחים לפי תומם מפי כתבם שאמרו ששמו לחזקת הבית עם חזקת חורבת החנות וכו' משמע דפסיקא להו שהחנות מכורה לגוים אם נאמר דזה הוי עדות מועלת למחזיקים שהרי עדות שהיתה מכו' לגוים או. נאמר דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ולאו להכי איתשלו ובמלאכתם הם עוסקים לשום חזקת החנות וסמכו על דברי הטורף שא"ל שאין לאברהם בוחזיזא כ"א חזקה וגם הטורף טעה בדמיונו וחשב שאין שם כ"א חזקה כי אותו הזמן היתה חריבה לא נודעו לה בעלים ומלבד שאין לבם סומך כלל על שומת אותם השמאים כי היא תמוהה מאוד שישומו חזקת חנות באותו סך אפי' יהיבנא ליהו טענתייהו שהיה הגוף של גויה אדרבה כיון שהגוף של הגויה והיא תוציא