אבני שיש חלק א קז

ולא מיחו עד שהחזיק הב' שני חזקה הויא חזקה דאין אדם רואה קרקעו נמכר ושותק ודמיא למ"ש מרן בסי' קמ"ט סכ"ו באריס שהוריד אריסין תחת ידו יש לו חזקה שאין מורידין אריסין בנכסי אדם ושותק וכ"כ בהדיא מוהר"ם במרדכי פ' חזקה דף רמ"ה ע"ג סי' תקס"ז שאלה המתחלת באלמנת סרח בת אשר וכו' דכל שמכר לאחרים יש להם חזקה ודיינינן ליה כחפר בורות שמקלקל וכו' דאין אדם שותק על קלקול קרקעו ה"נ אין אדם שותק על מכירת קרקעו וכבר כתבתי באורך בפסקים אחרים ובנ"ד הבעל שהוא המחזיק הא' הוריש ליורשיו וחלקו יורשיו בפרסום ומכרו מיורשיו לאחרים ועברו כמה שנים ומה גם שהב' בנותיו שמיורשי הא' נתאלמנו ונשבעו שבועת אלמנה לחלוק עם בניהם ולא הזכירו בשבועתן שיש להם זכות בקרקע הנז' ודעדיפא שהחלוקה נעשית בב"ד ובודאי לא חלקו לב' ויורשיה לבדן עד שידעו שנסתלקו יורשי הא' ודברים ברורים הם החותם פה צפרו יע"א שנת נת"ן בני"ו פליטים לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט הדין דין אמת. ע"ה שלמה אביטבול ס"ט

סימן ע"ו

זה מה שכתבתי על מתנה שנתן ראובן אטובי לבתו שמאשתו א' ד' חנויות ומדור א' ומשכונה א' בש' תקנ"ב ובעת נישואיה העניק לה או"ו תק"ם וחזקת חנות א' וסלקה עצמה היא וארוסה ונשבע ש"ח שלא הניחה לו אמה במצב פטירתה זולת תק"ס ע"צ המרבה ושהחנויות מכרן אלגוים בחיי אמה והטלטל נשלל בבלשת וכתב כהה"ר פתחיה ברדוגו לקיים המתנה. וזה מה שכתבתי עליה

עמדתי על ענין המתנה הנז' ואשר נגזר עליה דפח"ח בקיום המתנה וביטול החששות הבאים לאורועי מתנה זו ואנכי הרואה דמתנה זו קיימת מן הדין ומן התקנה ואין כל אותם החששות עונש לבטלה דחששת להבריח נתכוון לא תעלה על לב לעולם דעכ"פ מחויב הוא לחלוק עם בתו המקבלת כל הנכסים הנמצאים לו במצב פטי' אמה מחצה במחצה והרי יש לה. מחצה בהחנויות והדיורים שנתן לה והמחצית העולה לחלקו הוא שנתן לה ואמרינן ודאי שאמד בדעתו שיעלה לה שיעור המתנה שנתן לה ונטל כנגדה מעות או טלטל או קרקע אחר ואפשר שעדיין מחלקה אצלו או ויתר לה מחלקו ואף כשיברר שויתר לה דבר מחלקו מי זה ערב אל לבו לגשת בארשת שפתיו לו' להבריח נתכוון בהיכא דיש מקום לו' לפרוע חובו נתכוון

ומה גם היותה בכמה יפוי כח מתנה גמורה וכו' למיהדר וכו' וכתב הב"י בשם הרשב"א אם כתוב בשטר המתנה מ"ג אין דנין אותו בשט' הברחה וכ"ד מור"ם שם בסי' צ"ט ס"ו בהגה יע"ש, וכן מצאתי בתשו' שאלה מהרבנים המו' כמהר"ר וידאל צרפתי זלה"ה וכמוהר"ר משה ן' חמו זלה"ה וכמוהר"ר יהודה בן עטר זלה"ה בראובן שנתן מתנה לאשתו שניה ואחריה לבניו שממנה ונתן לבנו שמאשתו א' איזה קרקע במתנת בריא בכל מיני יפוי כח והשיבו דלא זכתה האשה במתנה ההיא דהכל נחשב נ"מ בכלל העזבון וגם אחריה לא יזכו בניו דכל שלא זכה א' גם הב' לא יזכה ובענין מתנת הבן שמאשתו א' שרירא היא וקיימא דלא כוון להבריח שהרי לכל כת נתן ומה גם היותה בכל מין יפוי כח וכתב מור"ם סי' צ"ט דאם היה יפוי כח במתנה המתנה קיימת, ועיין בתשובת הרב הקדוש מוהר"ר שמעון מימי הי"ן בס' התקנות ואין לומר מאחר דלא נתקיימה המתנה שנתן לאשתו ולבניה אחריה לא תתקיים גם זו דאמדינן דעתיה שאלו היה יודע שאין במתנת האשה ממש לא היה נותן כלום לבן ואיכא למימר משום דשלא פרעו כל הצורך בעד חלוקת אמו משום הכי נתן לו המת' הנז' עכ"ל הרבנים השייכי' לענינינו דיפוי כח מבטל טענת הברחה וכן הנותן למי שיש לו עמו דין חלוקת ירושת אמו אפי' בהיכא דנתן לו חלקו ושוב נתן לו במתנה אמרינן משום דלא פרעו כל הצורך בעד חלוקת אמו נתן לו מתנה זו ולא הברחה כ"ש בנ"ד דלא נתן לו כלום בעד חלוקת אמה והא ראיה מדהוצרך סילוק בשעת נשואיה

איברא דכפי התקנה בהיכא דשייכא טענת מברחת אין חילוק בין בכל או במקצת וכמ"ש הרבנים הנז"ל שלשתם בענין ביטול מתנה אחרת שנשאר הנותן מחזיק בה כבראשונה ובטלוה דלהבריח נתכוון וכתבו דאע"ג דדינא דמברחת בכל תשו' הרא"ש שהביא בדין הברחה כלהו מיירי במתנה בכל כבר תלה הרא"ש ז"ל בסוף דבריו לפי ראות ב"ד וז"ל ותנתן דת בטוליטולא על הסופרים וכו' שלא יכתבו שטר על מתנת נכסים שיראו שיש בו תחבולה וכו' אם לא שיסיעו הדבר לפני גדולי העיר וכו' הרי דלא חילק בין בכל בין במקצת ותלה בב"ד לפי התקנה שתקנו נ"נ נראה דגם במקצת דאל"כ מה באו לחדש וכו' אלא בודאי גם במקצת שייך הברחה דייקא נמי דקאמרי נינגונא מת אינפינטושא שהוא לשון כולל ונשענו על סוף דברי הרא"ש כדדייקינן מדברים עכ"ל הרבנים

ובענין חשש שלא הגיע שטר המתנה לידי המקבל מה בכך כיון שהנותן עדיין בעולם והרי הגיעה היום בחיים חיותו ולא שייך לומר אין שטר לאחר מיתה מלבד כל מה שהאריך למעניתו החכם הפוסק בדברי הפוסקים ראינו מ"ש הרב הקדוש מוהר"ר שמעון מימי הי"ן בתשובתו הרמתה וז"ל השייך לעניינינו, עוד טען ר"י הנז' שהמתנה בטלה מפני שלא הגיע השטר מתנה ליד המקבל בחיה ואין שטר לאחר מיתה וכו' ה"מ היכא שכוונת הנותן להקנות לו לאחר מיתה בשטר או בקנין אבל היכא שהקנה לו מעכשו ובמתנת בריא קני ואעפ"י שלא הגיע השטר ליד המקבל וכו' דמשעת קנין שעבד נפשיה אע"ג דלא מטא שטרא לידיה מחיים עכ"ל וכ"ש בנ"ד שעדיין הנותן חי, ומה גם שיש עד המעיד שראה השטר מתנה תוך שטרי זכיות המקבל שזכה לבתו ע"י ואף לדברי העד המסופק כיון שהניירות שנתנו לו מבית הנותן אין בהם ממש אלא למכור בהם סחורה ודאי אלמלא ראו שם שטר כתוב וחתום לא היו נותנים ובודאי משטרי זכיות המקבל הנז' שנתנו בידו שטרי זכיותיו הוא ומ"ש בשטר סילוק שנשבע ש"ח בח"ך שלא הי"ל במצב פטי' אמה זולת תק"ם ע"צ המרבה ושהמטלטלין שהניח נשללו בשעת הבלשת ושהחנויות מכרן לגויים בחיי אמה ולא נשאר לו בהם זולת החזקות בודאי נשבע לשקר שהרי אחר מיתת אמה הוא שנתן לה ד' החנויות והדיורים ומדנקט חנויות ודיורים סתם ולא נקט חזקת החנויות והדיורים מוכח שעדיין היה גם גוף החנויות והדיורים בחזקתו ונתנם להבת הנז' ומינה נמי שגם מה שנשבע שלא הי"ל זולת תק"ם הבל גם היא שהרי החנויות והדיורים הנז' שוים בכפלי כפלי כפלים ואם כונתו לרמותה בשבועתו שאין לו זולת תק"ם וכוונתו על המעות מלבד הקרקע מ"מ לגבי מה שנשבע שמכר הגוף בחיי אשתו