אבני שיש חלק א קה

ונתכווין להפקיע כתובתה ומעשים בכל יום כשהאשה מוטלת על ערש דוי שאומר לה האיש אם לא תעשה לי נ"ר עם יורשיך אתן לך גט דאשה מתגרשת בעל כרחה

ואע"ג שרבותינו בעלי התקנות כתבו בתקנה ש"ש בה"ר ציו"ן דהמגורשת שלא תזקק ליבם תחלוק בנכסים דלא כהרא"ש היינו במגרשה שלא תזקק ליבם אבל בסתם מודים דמצי עביד ודין גרושה יש לה ולא תחלוק בנכסים ואפי' בדבר שהוא ספק הבעל מוחזק שמן התורה הבעל יורש את אשתו וכמ"ש הרב מוהר"ר יעב"ץ דאחר פריעת החובות אפי' בעפ"י ונתן טעם שכיון שהוא מוחזק נשבע ועומד בשלו ופורע ואין להאריך

כה דבר שאול

סימן ע"ד

שאלה שותף שחלה ונאנס ולא עסק בשותפות והשו' אומר כי לא בדין הוא שיהיה טורח טירחא ויגיעת בשר והלה יאכל וחדי ולא נשתתף עמו אלא אדעתא דיגיעת שניהם שעושה פירות מרובין ומזלא דבי תרי עדיף אכן עתה שהוא חולה ולא יוכל ללכת באלה לעשות מלאכתו אשר הוא עושה מה מקום לשאול הריוח והוא אינו טורח ועושה, ובשלמא אלו היה שהניח לו סך מה להתעסק בו יחד אזי אף אם הוא בטל ממלאכתו הרי מעותיו עושים פירות ושכר מעותיו הוא נוטל אכן חולה זה לא הניח שום עסק ולא שום מלאי לכיס השותפות זולת אוקייא א' כדי שתחול השותפות עליה וא"כ למה יתן מעמלו לאשר לא עמל בו והשותף אומר לו היה לך להודעיני או להודיע לב"ד שהרי את לעצמך ומאחר שלא הודעתני הרי השות' עדיין קיימת

תשובה דבר פשוט הוא שאין השותף חולק בריוח עם החולה וכמ"ש מור"ם קע"ו י"ט וז"ל שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות אין הדין שהא' ירויח ויתן לו וכו' והנה דברי הגהה לקוחים מתשובה להרשב"ץ סי' ל"ה כי שם מקורה, אבל מה שציין מהר"מ ריבק"ש שהיא מדברי ר"י בקשתיהו ולא מצאתיהו ולא הביא אלא ההיא דמת א' מהשו' בטלה השות' שכתב הרמב"ם סוף פ"ה משותפים שהביא ראיה לדבריו יעו"ש

ולכאורה היה המקום לו' דצריך להודיעו או להודיע לב"ד שלעצמו הוא מתעסק אף דחלה א' משות' שבטלה השות' דלא גרע מההיא דקבעו זמן השות' ונשלם ובא א' לחלוק שלא מדעת חבירו חולק בפני ב' וכו' כדאי' בסי' ך' והרי שם דהגיע זמן דבטלה השו' אפ"ה צריך המלכה וחלוקה בפני ב"ד וכ"ז שלא הודיעו עדיין השו' קיימת וה"נ אעפ"י שחלה ובטלה השו' לא גרע ממי שקבעו זמן ולעת קץ בא זמן ובטלה השות' דאמרינן צריך חלוקה וה"נ בנ"ד היה צריך הודעה וחלוקה ואם נפשך לו' דש"ה מאחר ששניהם מתעסקים ואין כח לזה יותר מזה גמרי ומקנו אהדדי כאשר היו בתחילה, וכ"ז שלא חלק ולא הודיע את חבירו מסתמא לאמצע מתעסקים דמזלא דבי תרי ושיתוף עדיף ליהו לא כן בחלה את חליו ודאי אמדינן דעתיה דלעצמו מתעסק ובשלו הוא טורח שאינו בדין שיהיה זה יושב ובטל וזה לעמל יצא לפעלו ויהיה טורח ונותן לו על עסקי חנם לכך לא בעי לא המלכה ולא הודעה שהרי אומדנא דמוכח דבשלו הוא טורח הא ליתא שהרי אי' בסי' קע"ז ב' חלה א' מהם כגון שהלך בשלג וכו' ואם חלה באונס אפי' יש לה קצבה מתרפא מהאמצע וקודם שנתרפא יכולים לו' חלוק עמנו ע"כ והרי שם שחלה את חוליו ואפ"ה אמרינן דמתרפא מאמצע זולת אם הודיעו לחלוק עמו אלמא אפי' בחלה ומסתמא לא גמר ומחיל ליה אפ"ה צריך להודיעו

, והנה יש מי שרצה לדון דההיא שהביא מור"ם בשו' שחלה אינו בדין שירויח ויתן לו לאו מתרצתא היא דלא סבר לה מר"ן שהרי כתב שאם חלה באונס מתרפא מאמצע ואם חלה בפשיעה מתרפא בשל עצמו ואם ס"ל כדברי מיר"ם ששו' שחלה בטלה השותפות א"כ תקשי לן לחלוקה שחלה בפשיעה דמתרפא משל עצמו דפשיטא היא דאם אין ריוח לו רפואה מנין לו ולחלוקת חלה בפשיעה דמתרפא מאמצע תיקשי קושית הסתירה דהרי כבר בטלה השו' ואינו נוטל בריוח ואיך יתרפא מאמצע והרי כבר בטלה אלא ודאי סברת מרן השו' שחלה שחולק בריוח ולכך מחלק ברפואה אם מתרפא מאמצע כאשר חולק בריוח האי כדיניה בפשיעה אעפ"י שנוטל הריוח אינו נוטל הרפואה ובאונס כשם שנוטל בריוח כך נוטל הרפואות וכן מדייקי לה ממה שמסיים מרן שם אבל ב' שו' שמתעסקים יחד אם חלה א' מהם מתרפא משלו דהא פשי' שהרי בטלה השו' ואם אין לו חלק בריוח כ"ש בעסקי רפואה ואני שמעתי ולא אבין דאף אם כדבריהם דדעת מור"ם בשותף שחלה שבטלה השות' לגמרי ולא כן אנכי עמדי כאשר אבאר בע"ה אין מכאן שום דמדומי ראיה שהרי מור"ם דייק בלישניה וכתב ששו' שחלה ונאנס ולא נתעסק במלאכתו והיה לו לקצר ולו' ששותף. שחלה אין הדין שיטול בריוח חבירו ותו לא מדי, אכן כוונתו הוא לרמוז לנו דשניא הא מההיא דסי' קע"ז דהכא איירי בשו' שאינו מתעסק ובטל ממלאכה לכן אינו בדין שיטול בריוח וההיא דסי' קע"ז איירי בחולה שעדיין מתעסק במלאכתו ולא בטל ממנה דומיא דחלה בשלג שהוא חולה הקרירות דדרכם לקום להתהלך בארץ ולעשות מלאכה אבל עכ"פ צריכים תרופה ולכן מאחר שחלה את חוליו אשר עושה בו מלאכה ולא בטל ממנה ונוטל חלקו בריוח לכך פסיק ותני דיני רפואתו אם נוטל מאמצע או משלו אבל ודאי אם הוא חולה שאינו מתעסק במלאכה, ודאי דס"ל למר"ן דאין לו חלק בריוח כסברת מור"ם

אכן לעמוד על שרשן של דברים תמן תנינן חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו ובש"ס שלח רבין ל"ש אלא שחלה בפשיעה אבל חלה באונס מתרפא מאמצע וכתבו התוס' וז"ל ותניא בתוס' במה דברים אמורים ברפואה שיש לה קצבה אבל רפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות ומתרפא מאמצע יע"ש והר"ן, ג"כ הביא הדין תוס' ומסיים בה וטעמא משום דרפואה שאין לה קצבה כמזונות דמיא וכבר פירשתי דמזונות נזונים מאמצע עכ"ל. והביא דבריו הרב ב"י בקצרה הרי מבואר יוציא הא דאמרינן מתרפא מאמצע או משל עצמו איירי בשות' שהן נזונים מכיס השו' וכגון אחים שהם שות' דנזונים מתפיסת הבית או שות' דעלמא והתנו בניהם שיזונו מהאמצע וכך אוקמה מהרשד"ם קס"א ולכן אם האי רפואה שאין לה קצבה חשיבא כמזונות ומתרפא דהא לא קפדי אהדדי במזונות א' המרבה וא' הממעיט וכמ"ש הר"ן וגם הוצאת הרפואה כאחד המרבה כמזונות היא ומתרפא מאמצע, וא"כ אף אם נימא דחלה א' מהשות' בטלה השות' הוא דוקא דאין לו חלק במה שמרויח חבירו וטעמא הוא כדי שלא יהיה זה יושב ובטל וזה טורח ונותן לתוך פה חבירו ואינו בדין שתלקה מה"ד כנגדו לא כן לגבי מזונות שניזונין מאמצע ויד שניהם שוה שניזונין בין שניהם גם יתרפא מאמצע ממה שהרויחו שניהם