אבני שיש חלק א קד

א' ואחר ימים כשנודע לבנותיה שכתב לאשתו סברו דמתנה הוא דיהיב לה ובאו לפני והרשיתי הדברים לפניהם שאדרבא היא וותרה מחלקה והרי השבועה מוטלת על אביכם על אמתות הפנקסים והלכו ולא אמרו דבר ואדרבה היו הולכים ושבים אצלי לעשות חלוקה בנכסי אמם שהוא תחת ידם עד שעמדו הערכנים עורכי הדיינים, ולמדום עניינים, מינים ממינים שונים. וחזרו לפני ואמרו שרצונם לחלוק עם אביהם בכל כמי שיש לו ב' נשים שיחלוקו על עשרה חלקים וכו' ואמינא להו דשנייא יבמה כיון שנתבררו נכסי בעלה הא' תטלם אם מעט ואם הרבה ולא נכנסו דברי באזניהם מחמת אר'ס של עכנא שהכניסו הערכנים באזניהם וכשמוע היבמה הנז' היטב חרה לה במה שכבר וותרה ובאה לידון על הפירות המשכונה שיתחייב לה בעלה בהם שהרי כתוב בשטר המש' שרצאה לדור ולהשכיר וכו' ולעשות חפצה ורצונה וכו' וגם הוציאה כתב יד הקדש הרב הגדול משי"ח שזכה לה פירות המש' לצורך כסותה ואמינא ודאי דטענתה טענה דקי"ל בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות א"ה פ"ה סעיף ז' וכ"ש הכא שכתב לה בפי' והשליטה על הפירות לדור ולהשכיר וכו' ואם יאמר האומר כיון שלא השכירתו לזולת ובחרה לדור בו מסתמא דירה עם בעלה ואיך תגבה ממנו השכירות, הכא שאני שכבר העמידתו בדין על הפירות לפני הרב הגדול כאמור אם לא קבל לתת לה שכירות לפני הרב היתה מוציאה אותו מהבית ומשכירתו לזולת אלא שהייתי רוצה להשקיט ריב להעמיס עליה לוותר ליורשי אשה א' בפרט זה אלא שהבנות בנותיו עם קשה עורף הם שהעמידו מורשה ראובן צבע לדון עם אביהן ואמר לדון לפני ג' והביא לפני כהר"ש אביטבול וכהר"א אציני תחילה וכשאמרנו לו להראות ההרשאה לפנינו אמר שעדיין לא נכתבה והלך לכתוב ההרשאה מהבנות ובעליהן ולא נמצא א' מהבעלים ונתפרדה חבילה ולעתותי ערב הביא ההרשאה וביקש לכהר"ש אביט' ולא מצאו והביא לפני כהה"ר בנימין לכרייף וכהר"א אצינו הנז' וסדר כל טענותיו לפנינו וטען תחילה על החפצים שבלו שתטול בלאותיה וגם החפצים שלא נזכרו בפנקס לא יזכרו ולא יפקדו ועל אלה אמינא ליה אם על החפצים שבלו הרי הבעל הודה שעמ"כ נשתמש בהם שהפחת לעצמו, איברא אם היתה כפירה בינה ובין הבעל והיה טוען מחלת לי יש עליה שבועה שמחששא זו הוצרכו להשביעו בקוש"ח בשולי הכתובה שכל מתנה ומחילה שתודה ליבם הנז' בלא המלכת אביה בטילה עד שתגדיל ותהיה יודעת בטיב המתנה או המחילה] והחפצים שלא נזכרו בפנקס הרי הודה שנכנסו לרשותו ונמכרו ולקח דמיהן ולחששת קנוניא הא רמינן שבועה עליה על אמיתות הפנקס הנז' ועוד כיון שבשטר המכר כתוב שבעד מה שנשאר אצלו מנכסי יבמתו וכו' אפי' אי שקלת כל הני יגמר המכר בעד הנשאר וטען עוד על עיקר המכר דלהבריח נתכוון כיון שהוא סמוך למיתתה ואמינא ליה הרי נתברר להחותם כאן א' שאין כאן הברחה ואדרבה לא נתרצית בזה עד שהפציר בה וכנ"ל אין צורך לכפול הדברים

, ואפי' אם לא קדמו אותן הדברים אלא שעמד ומכר ליבמתו הנז' או לזולתה מקרקעותיו המכר קיים כל שהיה שעה א' קודם מותה דאין היורשים זוכים רק לאחר מותה וא"כ מדין תורה זוכה הקונה ממנו יהיה מה שיהיה ודין הברחה אינו אלא במתנה כמו שמפורש בתקנה נינגונא מתנה וכו' וכאן לאו מידי יהיב לה ואדרבא מכר לה ביותר משוויו כנ"ל, ועתה העמדנו עוד שמאים לשום הזכות שיש ליבם הנז' ושמוהו השמאים בסך תק"ם נ"ם כשתוסיף סך נ"ם [אחר נכוי הרביע שהוא סנ ד"ת] שהוסיפו השמאים על או'ו ע"ם ה"ם הנ"ל הוי סך או'ו ק"ם כ"ם ד"ת סוף סוף הוי יותר משוויו ולאו מדי יהיב ומה גם שאפי' אם היה הדבר הנוסף בדרך מתנה במתנת בריא בקוש"ח דמעשיו קימים וכמו שראיתי פסק כתוב לזכות משה ן' דוד ויוסף שחתום עליו הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ ובית דינו הצדק ב"ד של ארבע שכתבו וז"ל ובר מן דין הרי חייב עצמו בקוש"ח ונתן לבנו הנז' המותר במתנת בריא וכו' כנז"ל והרי המת' הנז' חזקה כראי מוצק ולית נגר, ובר נגר דיפרקינה מאחר שקדמה מתנת הבן הנז' לשליטת האשה על נכסי בעלה יען שאינה גובה מהם אלא לאחר מיתה הורע כחה וצריכה מן התקנה לתת דין קדימת פרעון החוב הנז' מראש ממון יע"ש באורך, הרי מבואר דבמתנת בריא דניכר שלא לשם הברחה דמהני וכל תשובו' הרא"ש האמורים בענין ההברחה כלם כא' במתנת ש"מ דשייך בה הברחה יע"ש, ואין הפנאי מסכים להאריך בפרטי פרטים כי אלו ידעתי שיכנסו הערכנים בדבר בדין זה לא הייתי זקוק לו כי דיו לאבל שיעמוד באבלו וה' ישלם לעושי רעה כרעתם ולא ניתן למחילה כל מה דמצערי לן החותמים פה צפרו יע"א באלול המרוצה שנת נטעתי"ך שורק לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט אברהם אציני ס"ט

הדין דין אמת כמ"ש הח' הרב הפו' נר"ו בד"ה דאין לנו לנטות מדבריו ימין ושמאל שאף הבגדים שבלו ושנאבדו לרחמא יבמתו חייב לשלם לה דמיהם מחמת שהודה דאדעתא דהכי התחיל בראשונה להשתמש בהם שאם פחתו או נאבדו לגמרי שחייב לשלם לה דמיהם וישבע שכן היו הדברים בלי תו"מ דהו"ל כשאר חובות שיאמר שנושים בו וישבע ויטול מן האמצע דמיהם

אמנם על דברת פירות המש' כבר גליתי דעתי לפני הרב הפוסק נר"ו שאין דעתי כך שאני סובר דהבעל אוכל פירות המש' בכל אופן שיהיה ואף שכתב לה בשטר מש' שרשאה לדור ולהשכיר ולעשות ח"ור אפ"ה כל מה שתגבה מן הפירות הם לבעל דכן הוא הל' הנהוג לכתוב בשטרי משכונות וכ"ש שהיא עצמה היא שדרה במש' כל ימי המש' עד היום הזה, גם אני מסתפק במכי' ההיא שמכר הרש"ט ליבמתו הקרקע הנז' אם נאמר דינו כמתנה דלהבריח נתכוון מחמת שהוא סמוך למיתתה או דילמא במתנה דוקא כלשון התקנה וכמ"ש הרב הפוסק נר"ו ומסתפק ושואל שפיר יודע קרינן ביה וצור ישראל יצילנו משגיאות נאום החותם באלול המרוצה בזמן הנז' וקיים. שלמה אביטבול עיין תשו' הרא"ש בכלל נ"ה דאין למדין מל' התקנה אפי' דבר שהוא מק"ו ונעמידנו על דין תורה ועיין מהר"ם אלשיך פ"ד וכ"ש בנ"ד דנילף מכר חמור ממתנה דקילא לגבי מכר, והא ראיה דאפילו סמוך למיתה מצי עביד מאי דעביד אפי' להפקיע הזוכים מכח התקנה ממאי דכתב הרא"ש בתשו' הביאו מר"ן סי' קי"ח בא"ה סעיף ב' מי שגרש את אשתו סמוך למיתתו אעפ"י שלא גירשה אלא כדי שלא תזקק ליבם דינה לענין כתובתה בתקנת טוליטולא כדין גרושה יע"ש, ומפו' בתשו' הרא"ש שטענת היורשים היתה שאומרים לה שלא נתן לה הגט ע"מ שתגבה כתובתה, אלא כדי שלא תזקק ליבם יע"ש אבל אם היו הגרושים סתם לית דין ולית דיין אף שעושה סמוך למיתתה