אבני שיש חלק א קג

סכן פיהא והווא רזע לסג'ירא ירא עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בי"ח לחודש תמוז שנת התקס"ג ליצי' וקיים

ישראל יעקב עולייל סי"ט מאיר צבע סי"ט

באה לפני האל' הנז' והודית לכל דברי העד הנז"ב אלא שטוענת שאחר שנתרצה יחייא הנז' להניחו לדור ונתרצה גם אביו להניחו לדור לא נתרצית לדור היא במקום שאינו שלה ואמרה לבעלה דיינו מה שדרנו בהעליה הקטנה הנ"ב חנם אין כסף לא נוסיף לדור בזה כי אם תהיה שלנו דאז אף אם יעברו דברים בינינו לא ימצא מקים להוציאנו כמו שכבר הוציא ממנה גיסו הר' אברהם אסודרי והלך בעלה וחזר ואמר לה הנה עושה רצונך שכבר נתן לי אבי במתנה העליה הנז' ואין זו טענה של כלום דאמינא ודאי להפקת רצונה א"ל כן ולא נתן לו אביו כלום ואם איתא שנתן קלא אית לה למתנה וטענת חזקה אינה כלום דאע"ג דקי"ל בסי' קמ"ט ס' ג' וד' דלא אמרו אין חזקה לבן בנכסי האב ולא האב בנכסי הבן אלא בסומך על שלחן אביו אבל נסתלק מעל שלחנו מחזיקין הכא שאני שהרי היא מודה שאעפ"י שחלקו עיסתם ממנו מ"מ בענין הדירה היו דרים בקרקעו חנם בהעליה הקטנה הרי ידעינן דבדירה לא קפיד עליה וכ"ש לדברי העד שאמר דבלא המלכה התחיל לפנות דירתו לעליה הנז' ואביו לא הקפיד אלא מחמת שהשכיר ליחייא וכשריצה הבן הנז' ליחייא שוב לא הקפיד אביו על הדירה שידור בנו בקרקעו ומה גם שיודעים אנחנו נאמנה שלא הקפיד גם על מזונותיהם לסלקם מעל שלחנו כי אם הבן הוא שרצה להסתלק מחמת רצון אשתו והוי דינו כמי שלא נסתלק דאין לו חזקה בנכסי אביו ומה גם למ"ש מורם דאפי' בשאר קרובים שאין מקפידין זע"ז לפי ראות עיני הדיינים ובנ"ד עינינו הרואות שאין הר"מ הנז' מקפיד על בניו לא במזונות ולא בדירה אלא שמי שרוצה להסתלק לרצונו מניחו משום דיש קפידא לנשים דידור זאב עם כבש וכו' ועם היות שמסתלקים עינינו הרואות שעדיין מהנה אותם ובפרט בשמחת בניהם הוא המשתדל ומוציא הוצאות וכיוצא בזה ומה גם לפי עדות הר' שלמה אדהאן שמעיד כשנועדו ללכת לא"י והיו ממתיקים סוד זע"ז שהיה עכוב לשלמה מחמת מכירת קרקעו וא"ל הר"מ שמה שיש לו הוא תחת ידו ואין לו קרקע למכור ועדות הר' יעקב אביטבול שא"ל מרדכי נ"ע לקנות השתי העליות הנז' גדולה וקטנה וכשא"ל יעקב הלא של אביך הם א"ל שגם אביו רוצה ללכת ובעד אביו הוא מוכר וכן מעדות יוסף ן' מאמאן שהבן הנז' אומר להחזיק טובה לאביו שנתן לו דירת העליה חנם אין כסף מכולם משמע דלא ירד הבן הנז' להעליה הנז' אלא בתורת חסד לדור בה ועוד דהו"ל חזקה שאין עמה טענה דלא אמרו יש לבן חזקה כשאינו סמוך על שלחן אביו אלא בטוען הבן עצמו מכרת לי או נתת לי אבל בנ"ד שהאל' אומרת אמר לי בעלי וכו' אינו כלום שלא אמרה בפני נתנה לו אינו מועיל בנ"ד דלית לה מגו שהרי לא החזיקה היא עצמה ג' שנים תמימות שנאמר שהיתה יכולה לומר ממך לקחתיה עיין סי' ק"ו סי"ד ובענין שבאה האל' לכאן ורוצה להכריחו וחו לבוא לדון עמה בכאן בפאס יע"א אינו חייב לבוא מחמת שכבר נדונו לפני הדיין כהר"ש נר"ו בצפרו יע"א על כל הפרקים וענין זה נזכר בעמדם לדין אלא שלא נגמר דינם בזה כי תלוי בק"ע והשתא דאיתנהו להעדויות הנז' כבר זכה בדינו גם בזה ואינו חייב לבוא לדון עמה פה פאס ולאפס הפנאי ומתוך צערי לא הארכתי ולראיה חתמתי היום ך' בתמוז התקס"ג וקיים

שאול ישועה אביטבול סל"ט

הדין דין אמת כמש' הח' הפו' נר"ו שאין להאשה הנז' שום זכות כלל בבית הנז' מחמת שבעלה הודה שאין לו זכות בבית הנז' אלא בתורת חסד אביו מגדיל חסדו עמו לדור בה ומה שאמר לאשתו שאביו נתנה לו במתנה אינו אלא להפיס דעתה להשקיט ריב ומדון ומה גם לפי מ"ש הח' הפו' נר"ו שהוא יודע ידיעה נאמנה שהאב הנז' הוא מגדיל חסדו עם בניו ונותן להם מקום לדור דאז לא שייך לו' שהבן החזיק בבית הנז' וכמ"ש הח' הפוסק ולראית האמת והצדק ח"פ פאם יע"א וצור ישראל יצילנו משגיאות וקיים

שאול סירירו סל"ט יהודה בן עטר יס"ט רפאל אבן צור יס"ט

דברי החכם הפוסק נר"ו צדקו יחדיו בכל פרטיהם ואינם צריכים חיזוק כי טעמו ונמוקו עמו ולראיה חתמתי פה בזמן הנז' וקיים

שמואל אברהם בן זמרא ס"ט כי"ר

סימן ע"ג

אמר המשתדל ישצ"ו זהו מה שנמצא כתוב מפס"ד וחע"ד ותול"מ

ועמד היבם הנז' ואמר לה שתתן לו המעות והוא יקנה לזכותו וימשכן לה הקרקע הנז' ויהיו מעותיה בטוחים ואז נתרצית וכן היה שנתנה לו המעות וקנה המחצית בשני הדיורים הגדולים בסך קק"ם נ"ם והמדור הקטון לקחו אהרן הנז' לבדו יען שלא נמצא אצלה במזומן זולת הסך הנז' וחזר המחצית של אהרן בשני הדיורים ליעקב בן שעיא ועמד עם שם טוב הנז' ושמו בית כנגד בית ועלה לחלק שם טוב גוף הבית הנז' ושכנגדו נטל הבית האחר באופן שמה שקנה שם טוב לזכותו מיורשי השר היינו ג' רבעים בגוף הבית ההוא וכבר זכתה היבמה בהרביע במכר הא' שמכרה להשר בהבית הנז' כאמור ונשאר לזכותה האלהווא שעל גבו ועמד שם טוב הנז' ובנה עליה בהאלהווא שע"ג הבית ההוא באופן שאין לו בו אלא ההוצאה ולהיות שכבר שמו השמאים ההוצאה של העליה שבנה לגבי בעל החזקה שלפי דבריו שמו השמאים בסך תש"ם מ"מ וגוף הבית בלא חזקה קמייתא שוה תק"ם מ"מ צא מהם ק"ם כ"ם ה"ם של הרביע הנשאר לזכות היבמה נשאר לזכות שם טוב הנז' ש"ם ע"ם ה"ם עם סך תש"ם שהוציא הוי או"ו-ע"ם ה"ם והסך שנשאר חייב לה הוא סך או"ו כ"ם נ"ם ולכך לא נתרצית כעת לקנות ממנו הזכות הנז' יותר משוויו עד יום ג' בבקר בטרם יכיר איש את רעהו עמדו לפני ונתרצית על הדבר ומכר לה כל הזכות שיש לו בהחצר הנז' בעד מה שנשאר אצלו מנכסי בעלה הא' ואחר תפילת שחרית מתה אשתו