אבני שיש חלק א קא

לתבוע בב"ד אנו מפשרים ביניהם ויוותרו מסך השכירות כפי ראות עיני הדיינים ומכאן ואילך יפנה דירתו בעל הקרקע ויפטר השוכר ויבא בעל המש' וידור בה או ישכירנה למי שידור בה ממש ואחר שידור בה שנה או שנתים אם יחזור וישכירנה לבעלים בהעמדת שוכר לית קפידא זהו מה שעלתה הסכמתינו במש' בעלי בתים החו' פה פאם שנת התע"ג וקיים וחתום הרב הגדול מוהריב"ע זלה"ה והרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה הוצרכתי להאריך להודיע שהרבנים רבני פאס יע"א על זאת התקנה האחרונה הוא דכתבו בדבריהם וז"ל והעלו בדבריהם דמה שגבה גבה ומה שלא גבה יחזור על הקרקע להשכירו לזולת ועל זה הוא שכתבו ואין אתנו לעת כזאת ס' התקנות להעתיק פה לשון התקנה היינו ס' שכתובה בו תקנה זו דאלו ספר התקנות הידוע שיש בו תקנה ש"ש שכ"ל טו"ב עם תקנת שנת מגדי"ו אינו זז מלפניהם ובחנם השיגום חכמי מקנאם וחכמי תיטוואן מתקנת שכ"ל טו"ב וכו' דלא משמע מנייהו אלא הפקרת העודף על שווי המדור

ומ"מ הן פשטה התקנה אצלם הן לא פשטה מ"מ מדינא אין חיוב על השוכר כפסק הרבנים הנ"ל וכ"ש על בנו אחריו ומה גם שנראה מדברי מוהריב"ע זלה"ה שמוהר"ר חסדאי אלמושנינו מאריה דאתרא תיטוואן עומד בסברתם לשרש אחר השוכר במשכונת בעלי בתים משום לתא דרבית כמבואר בדבריהם ואם מקומות שלא חתמו עמהם קיימו עליהם התקנה כשתקנוה תיטוואן שנתן הרב שלהם חתימתו לשוות השכירות הבאה ע"י שוכר חתיכה דאיסורא היאך לא יתנהגו באתריה כוותיה ואם כן בין מן הדין. בין מן התקנה חייבים להחזיר מה שנטלו מהה"ר סעדיה קרקע או טלטל כמ"ש רבני פאס יע"א כי כל דבריהם אמת וצדק מן הדין ומן התקנה והדין שפסקו הרבנים הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ ומוהר"ר שב"א זלה"ה הנה הוא אמור בדבריהם דאין חיוב על השוכר משום דלשריותא בעלמא הוא דאתי וכן אנו דנין והולכין מכח הפסק ההוא המועתק אצלינו בתוך הפסקים המועתקים אצלי מהר"ם ברדוגו זלה"ה דף כ"ה ואין אומר ואין דברים נאום החותם פה צפרו בחדש טבת בשנת בשלם ובמישו"ר לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן ס"ט

מה שכתבתי בדין תביעת שד"ר כמוה"ר חיים גדליה לכהרי"ט בהפקדון שהיה מונח אצל הר"ש אנהורי מנכסי חברון וכאשר שלח איזה עורות עם כה"ר יעקב טולידאנו למכרם בלוורנו וצוהו לתת מדמיהן סך הפקדון לממונה על נכסי א"י שם ולא נתן וחזר לעירו ורצה לעכבם לעצמו והרש"א הנז' עכב לו איזה סחורה ולא רצה ליתנה לו עד שנתן המעות וכשירדו לחשבונו נשאר רש"א חייב לכהרי"ט סך גדול ונדונו במתא ארבאט ופסקו פטור הרי"ט הנז' וכן במקנאם פטרוהו וזה מה שכתבתי על דבריהם

הדבר ברור דאין כאן מקום לחייב להרי"ט הן פקע שם פקדון מנייהו או לא פקע דהא דאמרי' תן כזכי או הולך כזכי דוקא כשמוסר לו עתה החפץ או המנה ואומר הולך או תן מנה זה לפ' כמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דגיטין וכ"כ הרמ"ה הביאו הטור וז"ל ומיהו דוקא אם נותן לו החפץ עתה בידו כדי ליתנו לו מיד שבא לידו זכה בו המקבל אבל אם מתחילה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"ך אמ"ל תנהו לפ' לא קנה אלא במעמד שלשתן ואפי' הוא תופס החפץ בידו בשעה שאמר לו תן כיון שלא בא לידו מתחילה לשם כך וה"מ שא"ל תן אבל אם א"ל זכי זכה לו בעוד שהחפץ בידו זכה לו אעפ"י שלא בא לידו מתחילה לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שא"ל זכי ע"כ. וא"כ בנ"ד שלא אמר בל' זכי אף אם אמר תן או הולך לא מהני כיון שמתחילה נתן בידו הטורות למכרם בליוורנו וליתן סך מהדמים ביד ריקאנטי הממונה על מעות א"י והיינו טעמא דחכמי ארבאט דתלו הדבר בדלא אמר לשון זכיה משום דלא מהני בכה"ג זולת לשון זכיה ואפי' אם אמר לשון זכיה כיון שעכבן לעצמו קנה לעצמו כמ"ש. ע"כ נמ"ך וחע"ד

סימן עאיין

דברים פשוטים הם ולרוב פשיטותן לא נתנו ליכתב דבודאי הוא שזכה האב בחלק בתו הנז' שמכרה לו חלקה ברשותה מכירה גמו' ואע"ג דהתחיל בל' סילוק דהוא לישנא גרועה. בקרקע דקי"ל בפ' הכותב ד' פ"ג האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום מ"מ הא אסיק התם דבקנו מידו אמינא דמגופא דארעא קנו מידו וכפי' רש"י והרא"ש שם דהא בעיא קאי אברייתא דדין ודברים אין לי על שדה זו וכו' וכשאומר לשותפו אין לי עסק וכו' בקנין מהני יע"ש ובנ"ד אף שהתחיל בל' סילוק הרי סיים בכמה לישנא דמכר וכי יחזיק וכו' ולא שירא וכו' ובמכר אין צריך לא מציאות חכם ולא הסכמת הארוס דלא אמרו בתקנה ש"ש בנשא"י ידי אל דבר קדשיך דצריך מציאות חכם או הסכמת הארוס אלא במוחלת לאביה מה שירשה מאמה או לאמה מה שירשה מאביה שחששו לטענת אונס שלפעמים היא כאנוסה מאביה או מאמה וכן חששו לטענת מחילה בטעות לכן הצריכו מתקני התקנה מציאות חכם או הסכמת הארוס דלא יסכימו אלא בהיותה מחילה גמו' בלא טעות וכמו שמפו' בטעם התקנה שם. וגבי מוחלת לבעלה נכסים שנפלו לה בירושה או במתנה נתנו טעם למציאות חכם שלפעמים היא כאנוסה מבעלה למחול ולבטל זכותה ובהמצא שם החכם אפשר שיש תקון בדבר יע"ש ה"נ נימא גבי בת דבהמצא החכם או הארוס יש תקון להונם אבל גבי מוכרת לא שייכי לה טענת אונס ולא טענת מכירה בטעות דטענת אונס גרידא במכר אינה כלום דתליוה וזבין זבי' זביני ובעינין מסירת מו' עם הכרת אונס וליכא וגם טענת מכירה בטעות אינה אלא במוכר במדה במשקל ובמנין דקי"ל בסי' רל"ב דנקנה המקח ומחזיר הטעות אבל בנ"ד שמכרה סתם כל חלק העולה לה בירושתה ולא פירשו בפרטות הקרקעות והטלטל שמכרה לו אמינא ודאי שמכרה הכל קרקע וטלטל גלויות ונסתרות מדלא פירשה מה מכרה אם דוקא בנגלה ומסתמא נמי ידעה מה שמכרה והארוס נמי מסתמא ידע על מה הסכים ומה מקום לטענת של הבל אחר עידן ועדנין ואם היתה פחותה מבת עשרים כשמכרה הרי לא מחית מיד כשגדלה. כל זה כשכתבנו יוצדק אם היה מביא עדים שאנסה ושהטעה אותה אז ראוי ליזקק לו ולהשיבו על דבריו כמ"ש אבל בנ"ד שאין בידו שום ראיה לדבריו רק בהבל פה אמר שאנוסה היתה אשתו ושהטעה אותה אביה אין לנו אלא לשתקו בנזיפה ומהתימה על חכמי