אבני שיש צט

נזמא הנז' מסך מאה אוקיות בעיס' וכו' ובנאמנות וכו' וזמנו ט"ז באדר התקנ"ג ליצי' וזמן המכר במ"ד יום לספירת תפארה ש"ש התקנ"ח ליצי' ומכח זה תובע המדבר בעד נזמא הנז' לטרוף הקרקע מהלוקח הנז' ופסקתי ביניהם שאין שום שליטה לנזמא הנז' על הקרקע הנז' שלא נשתעבדו לה נכסי אשתו של סמחון הנז' אלא נכסיו דוקא והלוקח הנז' לקח ממנה ומבעלה הקרקע הנז' בחייו של הבעל ואע"ג דבמיתת הבעל נשתעבדו הנכסים הנמצאים לו ולה לבעלי חובות הכא שכבר זכה הלוקח בחיי הבעל נתרוקן כחו וכח אשתו הנז' משעה שמכרוהו להלוקח הנז' ולא נשאר שום זכות לו ולה בהקרקע הנז' בשעת מיתה שישתעבד לבעלי חובות ודברים ברורים הם ופשוטים ולראיה ביד יהודה הנז' חתמתי והי"ז במרחשון התק"ס ליצי' וקיים וחתום עליו החהש"ו הדו"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יצ"ו ונתקי' לנו חתי' כראוי. וס"ל נמ"ך הלוקח הוא ה"ר יהודה בה"ר אברהם ה"ן סיסו ולראי' ע"ה ח"פ וקיים שנית, וח"ע החהש"ו הדו"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יצ"ו והחה"ש הדו"מ כמוה"ר אברהם אציני יצ"ו ונתקי' לנו חתימו' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת וקיים

ישועה בלא"א יהודה נ"ט אזולאי סיט"א

שלמה בלא"א יהושע בן חותא ס"ט

הדבר פשוט וטעמו ונימוקו עמו וכ"פ מר"ן בא"ה סוס"י צ' וז"ל ראובן שהיה לאשתו קרקע ונתחי' לשמעון בשטר ואח"ך נתחייב הוא ואשתו בשטר ללוי ומתה בחיי בעלה לוי קודם לגבות וכו' ופי' הטעם בתשו' הרא"ש שהביא הטור שם משום שלא בא לכלל ירושה ושעבוד דאקני לא חל אלא לאחר שיבואו הנכסים לידו יע"ש וכן בחו"מ סוס"י ע"ז וז"ל ראובן היה חייב לשמעון וכו' אין שמעון חוזר על לוי שלא גבה כלום מנכסי ראובן אלא מנכסי אשתו יע"ש, ודברים לקוחים מדברי בה"ת בשם הרי"ף אלא שבאלול התקס"ד הביא אלי עוד המדבר בעד האשה כתב מחכמי פאס יע"א שנים כרובים זהב מוהר"ר שאול סירירו וכמוה"ר רפאל אבן צור שכתבו לבע"ח אחר שיכול לטרוף שחל שעבוד הב"ח גם על נכסי האשה מחמת שכוללת הנכסים על בעלה בשומא ונזקפו עליו בשטר כתובה נעשו כל נכסיה עליו חוב וכו' ותלו הדבר באילן גדול הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה. ונומיתי לו שדבר זה לא נשמע כלל ובפירוש היו דנים רבותינו ואנחנו בעקבותיהם שאין שום שליטה לב"ח על נכסי האשה כלל ויש בידי תשו' שאלה מהרב הגדול מוהריב"ע זלה"ה בחות' הקדוש שנשאל ע"ע זה מכמוה"ר ישועה בן חמו זלה"ה לבקש זכות לאיש עני שהיה נושה בראובן וזה ראובן אכיל וחדי מנדוניא שהכניסה לו אשתו והמלוה דחיקא ליה שעתא ושיניו קהות שזה עגמת נפש גדולה יראה הגדול בחכמתו הרמה אם יש איזה תקנה על זה או בספרי האחרונים וכו', והרב השיבו וז"ל מה ששייך לעניינינו תמיד היה לבי נוקפי ע"ע זה אבל מי יוכל להכניס ראשו בין ההרים הגבוהים ז"ל אשר הסכימו שאין כח ביד ב"ח לגבות מנדוניית האשה וכו', והיה ראוי לתקן בזה שלא תנעול דלת בפני לווין ואין בידינו כח מאחר שלא נזכר בתקנת קדמונינו אדרבא מדבריהם יראה שאינו יכול לגבות מדתקנו לאחר מיתה שיגבה ב"ח מנצ"ב או נ"מ וכו', ולבי אומר לי שכל מה שנזכר בדברי הפוסקים שאין ב"ח גובה מנדוניא דאדעתא דהכי לא עיילא ליה ורוצה לבלותם משום שבח בית אביה כ"ז אינו אלא במקום שמזכירין בפרטות חפצי הנדוניא בשטר הכתובה, אבל לפי מה שאנו נוהגים לזקוף עליו הכל בדמים אין כאן אלא חוב בעלמא וכו', וכ"ז אין אני גוזר בדרך החלטי אלא בדרך אפשרות ומפני תקון העולם אם יסכימו עמי חכמי הדור רצוני לומר כל הנוהגים מנהג המגו' זלה"ה מפני שכפי מנהג זה יש הורעת כח לנכסי האשה אחר פטירת אחד מהם וכו', וסיים עוד וכ"ז אינו אלא בדרך אפשרות ואני צריך הסכמת רבים על זה יען הוא דבר שמעולם לא נזכר בדורינו ובדורות שלפנינו עכל"ל בכת"י וחותמו הקדוש הרי שהרב לא מלאו לבו למיעבד עובדא נגד הוראת בני דורו ודורות שלפנינו. ואיך אנן ניקו ונעביד עובדא בדבר שלא נשמע בדורינו ובדורות שלפנינו ולפני פנינו. וכן מצינו הדבר מפורש היטב בשאלת רבני מראקס הקדמונים מרבני פאס הקדמונים ע"ע תקנות המגורשים פרט פרט ומכלל השאלות שאלו בענין זה וז"ל וגם תודיעו אותנו ע"ע ב"ח שנושה בבעל אם יכול לגבות מנצ"ב הידועים לאשה קו"ט שהכניסה לו מבית אביה מי אמרי' כיון דלבסוף אחר המיתה הכל יחלק אחר פריעת הב"ח א"כ גם בחיים כן או דלמא כיון שאם רצה לגרש יפרע הכל במושלם א"כ לא יגבה מהם בע"ח כל עוד בחיים חייתה ואת"ל שיכול ב"ח לגבות מהם אם גבה אותם ב"ח בחובו וגירש הבעל את האשה ולא מצא בידו במה לפרוע לה כל סכי כתובתה במושלם האם תוכל לחזור ולטרוף נצ"ב שלה מב"ח, ועל זה השיבו רבני פאס וז"ל ועל מה ששאלתם בענין בע"ח שנושה בבעל אם יטול חובו מנצ"ב שהכניסה האשה אנו אומרים שאינו יכול ב"ח לגבות חובו מנצ"ב שמכנסת האשה וכ"ש מנ"מ כי אם כשנותנת אותם לבעלה מחפצה ורצונה לפרוע חובו מהם עכ"ל, הרי דבר זה מוסכם מקמאי ובתראי באין פוצה פה ומצפצף, ואיך אנו נדון היפך הוראתם, גם בפסקי הרב הגדול נמצא דאין ב"ח גובה מנכסי האשה, ומהשתא חוזר אני על החילוק שחילק הרב הגדול מהריב"ע זלה"ה וראיתי שהוא החילוק שחילק מר"ן בא"ה סי' פ"ח ס"א דלא נהגו שתטול האשה חפצי נדוניתה כשומתן כל זמן שראוים לעשות מעין מלאכתן אלא במקום שנוהגין לכתוב בכתובה הכניסה לו כלי פ' בכו"ך וכלי פ' בכו"ך אבל במקום שאין כותבין שום כלי בפרטות אלא כוללין הכל וכותבין הכניסה לו בין בגדים ותכשי' סך כו"ך מעות הרי סך אותן המעות חוב עליו ואפי' היו הנכסים חדשים חוזרין לשלם אותם כמו ששוין עכשיו יע"ש, מ"מ דעת מר"ן דאין חילוק זה אלא לענין שנוטלת כליה כמו ששוין עכשיו אבל לענין האומרת כלי אני נוטלת אפי' במקום שאין כותבין שום כלי בפרטות שומעין לה משום שבח בית אביה, וכ"כ הלבוש בהדיא דאפי' במקום שאין כותבין שום כלי בפרטות אם אמרה כלי אני נוטלת שומעין לה משום שבח בית אביה, וכ"כ הב"ש דדברי מר"ן אפי' למנהג שלנו שאין כותבין שום כלי בפרטות מ"מ שייך שבח בית אביה בכלים שהכניסה ודימהו לולד שפחה שאין פורטין בכתובה מ"מ שייך שבח בית אביה' הרי בהדיא דאפי' לדידן איכא שבח בית אביה ותאמר לבלותם אני רוצה וכ"ש בקרקע דהארץ לעולם עומדת ואיכא שבח בית אביה דלא חל שעבוד ב"ח עליהם כלל והיינו טעמא דמוהריב"ע זלה"ה דלא סמך על חילוק זה למעשה כלל נגד הוראת כל בני דורו ודורות שלפניו וגם הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ ודאי דלא למעשה אמרה וכ"ש שראינו כמה פסקים מהרב עצמו דאין ב"ח גובה מנכסי האשה. ומהתימא על נכדו כמוה"ר רפאל נר"ו אשר כל יקר ראתה עינו בפסקי הרב מר זקינו וסמך על הוראה זה שהיא נגד מאי דעמא דבר ולא סמך על כמה פסקים מהרב זקינו דמקבלי למאי דעמא דבר

שוב חזר וטען לפני המדבר בעד האשה הנ'ושית משום דנפק דק ואשכח שאותו קרקע מחכר סמחון ואשתו הנז' יש להם הטבה מהלוקח שהטיב להם בקנין שכל זמן שיביא לו סמחון הנז' מעותיו יחזיר לו המקח ואחרי ראותי שטר ההטבה תלויה בסמחון המוכר שכל זמן שיתן לו ה"ר סמחון המוכר הנז' מעותיו יחזיר לו המקח וכבר נלב"ע סמחון המוכר ובאנו לבית הספק אם תועיל ההטבה גם ליורשיו לרשת זכותו בזה או דוקא אם הוא עצמו מביא ולא יורשיו כדמשמע מלשון ההטבה וקי"ל בסי' ס"א סט"ו מדקדקין לשון השטר, ונראה דיש ללמוד להאי מלתא מהא דתניא [גיטין דף ע"ד] הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומת נתנה [פי' לפני מותו] אינה