אבני שיש צח

זו ירשתה מאביה והכניסה אותה לבעלה הנז' מכלל הנדוניא והמציא המורשה הנז' ראיה לדבריו שהיתה פחותה מכ' שנה בזמן המכר קב"ע מב' עדים כשרים שהעידו שאחרי מות אביה אז עשתה חופת נעורים שעושים בחג השבועות לבני ה' שנים והמציא כתב מב' עדים כשרים שהעתיקו מה שנמ"ך במצבת קבורת אביה שנלב"ע בי"ד בתשרי התקמ"ה מוכח שהניחה אביה פחותה מחמש שנים והוציא השטר מכר ה"ר יוסף הנז' ושם נאמר שהיא ובעלה מכרו לחמיה החורבה הנז' שהיתה נק' מקודם צ'חר קירחט בסך ק"ם בקושח"ך וקדם קנין האשה לקנין הבעל וזמן המכר כ"ה בניסן תקנ"ד באופן אף שנאמר באותה שנה שנלב"ע אביה בשבועות עשתה חופת נעורים והיתה בת ה' שנים שלימות עם עשר שנים מ"מ שמזמן פטירת אביה לזמן המכר הוי ט"ו שנים ואין באותו שטר מכר תיקון שעשו קדמונינו לעשות ממכרו ממכר אפי' פחות מכ' ע"י שיודיעוהו שכל עוד שלא השלים כ' אין ממכרו ממכר ויכול לחזור ולהוציא מיד הלוקח ושרוצים להשביעו ש"ח באנפי נפשה שאינה לזרז ולחזק הקנין לבד אלא לחייבו לקיים המקח מחמת שבועה זו ויכתבו כל זה בשטר המכר ומסיימין ואחר שהודענוהו כל זה וסבר וקבל ורצה בקיומו ואז השבענוהו שח"ך לקיים כל דבר. וגם נמצא תיקון זה בתשו' הרב המאסף בספר בעי חיי סימן קנ"ו וז"ל ומה שנראה בעיני כדי שיתקיים מכירת הקטן פחות מבן כ' הוא שישבע המוכר לקיים מכירה זו ושלא לחזור בו דאם ירצו לחזור בהם אינם יכולים דב"ד כופין אותם להשלים שבועתם כיון שהוא גדול מי"ג ונדרו נדר ושבו' שבועה וכתב שכ"כ מהר"ם מטראני בח"א סי' קכ"ב ומשפט צדק סי' ס"ה. ואחר שלא נמצא שום תיקון מזה בשטר המכר אין כאן מכר כדפסק מר"ן בסי' רל"ה ס"ט בקרקע שלו וכו' אבל קרקע שירש וכו' אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן כ' שנה שלימות. ועם היות שבסעיף י"ד כתב אבל כשנעשה בן כ' לא מיחה שוב אינו יכול למחות וכו' הכא בנ"ד שמכרה והיא אשת איש ועדיין היא א"א לאו בת מחאה היא במקח וממכר כדקי"ל פ' חזק"ה ד"ן דאין מחזיקין בנכסי א"א וכ' רשב"ם הטעם משום דמצית אמרה על בעלי סמכתי שהוא ימחה ויערער ולכך שתקתי עכ"ל, ופסקה מר"ן בא"ה סי' פ"ז ס"ב ושם בטור כתב טעם זה משום שסומכת על בעלה ואינה מוחה יע"ש, וכ"כ הלבוש שם שסומכת על בעלה למחות ומפני שלא מיחה הבעל לא הפסידה היא יע"ש, ואע"ג שהיא מכרה לו בעודה חורבה והוא עמד ובנאה אין הבנין עושה כלום כדפ' מר"ן בחו"מ סי' קמ"ט ס"ט האיש שאכל בנכסי אשתו וכו' ובנה והרס וכו' אין אכילתם וכו' ואפי' לס' מור"ם שכתב שם בהגה דחפר וכו' והיא לא מיחתה הוי חזקה מיירי שקלקל הקרקע יע"ש, הכי נמי בנ"ד אין הבנין מכריחה למחות היא עצמה וכמו שסומכת על בעלה קודם הבנין למחות ה"נ סומכת אחר הבנין, ולענין הפירות שאכל עם היות שפסק מר"ן שם בסי' רל"ה סי"ד בפחות מבן כ' וכו' ומוציא ממנו כל הפירות שאכל יע"ש. התם מיירי במכר לו קרקע בנוי ומשוכלל עשוי לפירות. משא"כ הכא דחורבה היא דמכרה לו ולא היתה לה שום הנאה מהחורבה בחורבנה דאין על הבונה ליתן לבעלים בשכירות החורבה כלום דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור משום דמצי אמר ליה מה חסרתיך וכדאי' בפ' כיצד הרגל דכ"א בההוא גברא דבנה אפדנא אקקולתא דיתמי יע"ש בדברי הרא"ש וכ"כ רי"ו נתיב ל"א ח"ב דצ"ה ע"ד הביאו מר"ן ב"י סי' שע"א בסופו ומה שעושים משכונה בב"ד אינו אלא לרווחא דמלתא שלא יהיה יגיעו לריק כשיבואו הבעלים לפדות לאלתר כמ"ש כ"ז אצלי באורך בהסכמת מורי הרב זלה"ה ובית דינו הצדק. וכ"ש דבנ"ד יש לקונה הנז' משכונה בב"ד דודאי פטור הוא מן הפירות ותתן לו יציאותיו כפי השומא ששמו השמאים בזמן הבנין שעליה נתייסדה משכונה בב"ד. וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בחדש זו שנת קטנת"י לפ"ק והכל שריר ובריר וקיים

שאול ישועה

הדין דין אמת שהמכר הנז' בטל מחמת שהיתה האשה הנז' פחותה מכ' שנה והסופרים לא עשו שום תי' בשטר המכר שישביעו אותה ש"ח באנפי נפשה ויודיעו אותה שמחמת השבועה היא מוכרת, אבל כשהיא פחותה מכ' ואפי' כשגדלה ולא עשתה שום מחאה על המכר הנז' מ"מ מחמת שהיא א"א סומכת על בעלה למחות וכמו שפסק החכם הנ"ל י"ץ בראיות ברורות וחזקים שאפי' יבואו הרוחות שבעולם אין מזיזין אותן ממקומן ולענין הפי' פטור הוא מהם ותתן לו את יציאותיו כפי השומא ותקח את שלה, וצויי"מ הח"פ צפרו בזמן הנז' וקיים

שלמה

סימן ס'

הובא לידי פס"ד מחכמי פאס יע"א שדנו בין אומני מלאכת אסקלי ובין פועליהם בעלי מלאכת הרואידאס שנשתתפו הפועלים ביניהם וממילא מטי היזקא לאומנים יען שקודם שנתקשרו ביניהם היה כל א' מתקן מלאכתו כי היכי דקפצי עליה זביני והיום שנתקשרו אין מקפידין לתי' המלאכה ופסקו ביניהם כאשר הוגד להם ממגידי אמת שכך היו דנים הראשונים להתיר קשרן וזה מה שכתבתי על הפסק הנז'

דבר ברור הוא דלא מצו בעלי מלאכת הרואידאס להחזיק באלו קשרים שחייבים עליהם משום דעלך סני לחברך לא תעביד ולאו כל כמינייהו לתת מחיה לעצמן ולקפח מחיית רבים כי רבים הם המתפרנסים במלאכה הזאת וכמה נפשות תלויות בהם מהם ומהמהם שכיריהם ולקיטיהם וקי"ל דפרנסת רבים קודמת לשל יחידים כמ"ש הב"ח שאל' ס' יע"ש וכ' הרוקח. כל המקפח מחייתו של חבירו הוא בכלל ארור מסיג גבול רעהו ע"כ והביא רש"ל בתשו' סי' פ"ט וכתב עליו אע"ג דלאו דלא תסיג איירי בגוזל תחומו של חבירו ובארץ ישראל כמ"ש מר"ן בסי' שע"ו. נראה בעיני שכך הוא מקובל מרבותיו דארור מסיג בא לרבות השגת גבול דמשא ומתן עכ"ל וכ"כ הרדב"ז בח"א סי' נ"ד ומרגלא בפומייהו דאינשי שקורין לכיוצא בזה השגת גבול ולפ"ז קאי בארור יע"ש ועוד כתב הרדב"ז שם בסי' נ"ד דעוד יש בזה משום חרם דרגמ"ה שלא להשיג גבול בשכירות בתים: ואם בבית דירה אמרו כך כ"ש במקום שתלוי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו עכ"ל ועיני ראו כמה פס"ד מקמאי בענייני המלאכה הנז' בין האומנים ופועליהם להתיר קשר הפועלים לבלתי יזיקו לאומנים ולא לאומנים שרצו לעשות קשר לעשות מלאכת האלקאשיט'א לעצמן וגזרו עליהם שלא יעשו עבודת שכיריהם הם בעצמן זולת אם ירד שום א' מאומנותו ויצטרך להיות כפועל שאז יהיה כא' מהפועלים ובכן אף ידי תכון עמהם להתיר קשר הפועלים הנז"ל ואע"ג דקי"ל בסי' רל"א סכ"ח דרשאים בעלי אומניות לעשות תקנות בענין מלאכתן וכו' הרי כתב הר"ן והביאו הב"י שם דהיכא. דאיכא פסידא לאחריני לאו כל כמינייהו לתקן והביאו מור"ם בהגה סוס"י זה הח"פ צפרו ג' סיון ש' לתת אכל"ם בעת"ו וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ס"א

טופס והעתקת פס"ד או"ב תב"ת וז"ן

עמדו לפני המדבר בעד נזמא אלמ' ה"ר שמעון אלבאז נ"ע תובע מהלוקח מאת סמחון ן' יודה הרוש המחצית בהשני הבתים הידועים לאשתו שירשתם מאביה בחצר הנק' ע"ש מנאנו הבית הגדול שאחוריו כלפי האלערסא והבית הקטן הסמוך לו מחמת שהוציא שטר קדום להמכר הנז' לזכות